דוד ביטן עדיין מבלה בחקירות, אבל משפחה כבר הגיש נגדו ‘כתב אישום’

שרי רוט
|
כ"ג כסלו התשע"ח / 10.12.2017 22:15
האם יש קשר בין הסיפור ב’שבת קודש’ להכרזה של טראמפ על ירושלים • למה מאמר שכתב הרב ישראל שפיגל ז”ל לפני 20 שנה אקטואלי כאילו נכתב השבוע • מה כדאי לאמנון לוי לקרוא ב’יתד’ • איזו פנינה מצאתי ב’פנינים’ • ולמה כדאי לקחת בעירבון מוגבל את נופת הצופים שמשמיע אורי אריאל

1.

אני לא ממש בטוחה שג’ טברסקי התכוון להתייחס בטורו להכרזת טראמפ.

אני אפילו לא בטוחה ש’מוסף שבת קודש’ של ‘יתד נאמן’ לא מודפס לפני רביעי בערב, מועד ההכרזה.

ובכל זאת, ראיתי קשר בין הסיפור המרתק שהגיש בטורו, סיפור על “נס” חנוכה (נס במרכאות, שימו לב) לבין העובדה שאסור להתלהב יתר על המידה מההכרזה, שמי יודע מה תביא בכנפיה לעם היהודי.

הנה הסיפור:

“יום ראשון, כ”ד בכסלו, ערב חנוכה תרע”ח, עשה הגנרל אלנבי את דרכו בראש שיירת רוכבים ורכבי צבא אל עבר שער יפו, שם סמוך לקישלה התרחש המעמד הרשמי של מסירת כתב הכניעה של מושל ירושלים לגנרל והמצביא האנגלי. קהל גדול מתושבי ירושלים היהודים עטף את המעמד בנוכחות חגיגית, הם ליוו את הגנרל רוכב על סוסו לעבר שער יפו. באוויר ריחפה תחושה של ימות המשיח. היו מבין הנוכחים שכרגיל, מתוך כמיהה לגאולה, דימו לשוות למראה של אלנבי מין דמות של ‘עני ורוכב על חמור’ והאווירה הרקיעה שחקים.

“את מסע הניצחון חתם אלנבי ליד שכונת ‘רוממה’… ערב חנוכה תרע”ח. כאן נמסרו לו מפתחות ירושלים על ידי ראש העירייה הערבי… יהודי ירושלים הגיבו בפרץ של שמחה, לאחר עשרות שנות רעב וצנע תחת האימפריה העותומאנית סברו שהנה הגיע רגע השחרור, אור חדש הפציע על היישוב בארץ. הידיעה ששלטון אירופאי חזק ליברלי ומודרני נוטל את חסותו על הארץ, הביאה לתקווה חזקה שהושם קץ לעוני והמחסור ששלט בממלכה.

“היה זה עם תום מלחמת העולם הראשונה, שנות המלחמה החמירו את המצב בארץ בכלל ובירושלים בפרט. לא מעט נפחו את נשמתם מרעב ממש ואחרים מחולי ומגיפות שלא טופלו בהיעדר תרופות ומזור”.

ומה היה הסוף? “כיום, מאה שנה אחרי… האם הכיבוש הבריטי שיפר את מצב היישוב היהודי או ליבה וסיכן את קיומו?… האם בעצם ‘חנוכה תרע”ח’ הוא נס? התשובה היא קרוב לוודאי, ללא הציונות אכן נס, עם הציונות היה זה נס שהתמוסס”.

וכל הקשר בין הסיפור לבין אירועי השבוע, אינו אלא על אחריותכם בלבד.

2.

אלא שאת מאמרו של הרב ישראל שפיגל ז”ל, שפורסם ב’יתד נאמן’ לפני עשרים שנה, כאשר מלאו למדינת ישראל יובל שנים והארץ חגגה, מקדיש העיתון, באופן מפורש, להסבר השקפתי על אירועי השבוע.

אלו הם הרגעים בהם אתה אומר לעצמך, טוב שהעיתון נכנס הביתה. חידוד השקפתי – זה בדיוק מה שצריך בשבוע כה לאומני, הכולל פרץ התרגשות טבעית מצד כל אחד ואחד.

הנה מכריז נשיא ארה”ב כי ‘ירושלים שלנו’.

“יובל שנים חלפו מאז החליטה עצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית בחלק משטחה של ארץ ישראל… החלטה שעליה התבססה ההכרזה ביום ה’ באייר תש”ח על הקמת מדינה יהודית.

“והנה,למרות חמישים השנים שחלפו מאז, עדיין זקוק ראש ממשלת ישראל לדרוש הכרה פלשתינאית במדינת ישראל כ’מדינה יהודית’ ובירושלים כבירתה, כתנאי להסדר במהלך השיחות המדיניות הקרובות בועידת אנאפוליס, בעוד דוברים פלשתינאים בכירים, ביחד עם ערבים-ישראלים, מכריזים על התנגדותם הנחרצת לדרישה הזו”.

הים אותו ים, ההתנגדות אותה התנגדות, עשרים השנים שחלפו מאז נכתב המאמר, לא שינה דבר וחצי דבר, כך נדמה. ובכל זאת, הכרזת נשיא המעצמה הגדולה, היא בהחלט חידוש מרענן.

“כדי שהמדינה תוכר כ’יהודית’ איננו זקוקים לחסדיהם של עמי העולם ושאר הגרים. היא יכולה להיות יהודית מתוך עצמה אם תתנער מדרך התעתועים שמייסדיה ומנהיגיה החילוניים הובילוה לתוכה. היהודי בכל הדורות הוכר מתוך עצמו ומנהגו עם האמונה בד’ ושמירת תורתו. המסר של ישראל לעמים הוא: ‘וראו כל עמי הארץ כי שם ד’ נקרא עליך ויראו ממך’… זו המדיניות המבטיחה ביותר וגם הבטחון הבטוח ביותר”.

כה אקטואלי לימים אלו בהם נאלץ הציבור החרדי להיאבק בחילולי השבת, בהם משחקי הכדורגל בעיצומו של יום השבת, ההופכים לשיח בממשלה ובעם.

3.

אפרופו התכנית ‘פנים אמיתיות’ של אמנון לוי על הדירות שמקבלים בחורי הישיבות, אני מציעה לקרוא בעיון את סדרת כתבותיה של ר’ גיל ב’יתד נאמן’, כתבות שזכו לשבחים גם כאן, ‘בין השורות’.

הנה קטע מכתבתה השבוע, החמישית בסדרה – קטע ששלח קורא לעיתון:

“‘קראתי את המאמרים בנושא ‘יקרה הדרך לחופה’, ואני, שחיתנתי שישה ילדים, מהם חמש בנות בלי עין הרע, קורא מה שנכתב וצוחק ואחר כך בוכה. בעיני זו בדיחה לעסוק בצרכי הנישואין שהם הוצאות מעטות לעומת הדירות’, כותב הרב א.ק. מירושלים. ‘מילא בקהילות שבהן יש הסדר על הדירות ואפשר להתפנות לחסוך גם בקטנות. אך אצלנו, כל זמן שאין הסדר על הדירות, הדבר מגוחך לחלוטין. זה מה שמביא אותי לידי צחוק.

“מה שמביא אותי לידי בכי הוא שחבל לעסוק בכגון דא משום שאם הציבור אינו ממושמע לגדולי הדור, למרבה הצער, למה ישמעו לעיתונים?’ – וכאן הוא מצרף כתבות עם קריאת גדולי הדור וראשי הישיבות בעניין של צמצום הוצאות הנישואין וכן על הדירות שלא לדרוש יותר עבור בנים אלא שווה בשווה, שהתפרסמה לפני 17 שנה – ‘הקריאה הזו משום מה נפלה על אוזניים ערלות ושום דבר לא זז. זה נגנז והושתק על ידי גורמים שונים, אף שהושקע הון רב כדי לקדם את היוזמה”.

4.

ביום ראשון שעבר נקרא לראשונה ח”כ דוד ביטן אל חדרי החקירות. מאז ועד היום עבר שלוש חקירות. עדיין אין המלצה להגיש נגדו כתב אישום, לא הוכחה כל אשמה, ובטח שלא הוגש בפועל כתב אישום.

מה גם, שגם לאחר הגשת כתב אישום, לא בטוח שתוכח אשמתו. עיין ערך אביגדור ליברמן, המכהן כיום כשר בטחון, למרות שלפני מספר שנים הוגש נגדו כתב אישום.

אבל בעיתון ‘משפחה’, לפחות בכותרת, כבר נסתם הגולל על ביטן: “סופו של הדובר הלא-רשמי – עלייתו ונפילתו של האיש החזק בסביבת נתניהו, יו”ר הקואליציה, ח”כ דוד ביטן”.

לכותרת יש משמעות – כך שההסתייגות בידיעה עצמה, לא מספקת: “האם יידרש ביטן לפרוש מתפקידו הבכיר בקואליציה? הוא מכחיש וטוען בתוקף שלא. חברים אחרים בליכוד בטוחים שכן. אבל מה שבטוח הוא שדוד ביטן לא הולך להיעלם מהנוף הפוליטי בישראל, בוודאי לא בתקופה הקרובה”.

רק נדגיש, שהידיעה עצמה, משקפת את דעתו של הכתב, שלומי גיל. הכותרת, לכאורה, את דעת העורך.

לכאורה.

כפי ש’בין השורות’ היה מצפה מהכותרת. לציין ולהוסיף בבולטות את המילה ‘לכאורה’.

5.

למעשה, גם ‘משפחה’ נהג באותו אופן שמצופה ממנו, כאשר התייחס לנציג הציבור החרדי בראשון לציון, הרב אריה כהן, עליו כתב בכותרת “שנותר ללא רבב” – בכתבתה של שרה פרדס.

‘בין השורות’ מזכיר ל’משפחה’ כי גם הרב אריה כהן נחקר בעבר, כך שאותה אמת מידה שנהוגה כלפיו (וטוב שכך) אמורה להיות נהוגה גם כלפי ח”כ דוד ביטן.

שימו לב לקטע הבא: “הזבובים שעל הקירות בחדרי החקירות עדיין לא פצו פה, אבל מעדויות וממסמכים שפורסמו בריש גלי, עולה תמונה עגומה מאד באשר להתנהלותה של הוועדה לתכנון ובנייה של עיריית ראשון לציון.

“‘מדובר בהתנהלות דומה לשערוריית הולילנד בירושלים’, מגדיר בפנינו את הפרשות הללו אסף דעבול, העומד בראש מפלגה א-פוליטית הנמצאת באופוזיציה.

“‘לר’  אריה ישנה סייעתא דשמיא מיוחדת’, מאשר את הדברים גורם בכיר נוסף בעיריית ראשון לציון. ‘כשהוא ישב בוועדה לתכנון ובנייה וניסה להגן על אנשים שנעשה להם עוול – אנשים ניסו להבין האם הוא קיבל מהם טובת הנאה. המסקנה שלו הייתה שעדיף להיות כמה שפחות מעורב, ולאחר שהתייעץ עם הגאון רבי חיים גריינמן זצ”ל, כפי שנהג באופן קבוע, הוא החליט לוותר על הוועדה הזו, מה ששמר על שמו הטוב”.

6.

עינו של ‘בין השורות’ צדה השבוע כתבה מרתקת דווקא ב’פנינים’ – המוסף הנשי של בקהילה.

תחת הכותרת “מי בא לשחק?” מציגה דאברושי הנדל, רשימה של משחקים חברתיים (‘בין השורות’ מכיר משחקים חברתיים רבים. המובאים בכתבה אינם מוכרים ובהחלט מקוריים!) שיוכלו לשמש אתכן בערבי הלביבות (כן, גם זה הולך להגיע בשבוע-שבועיים הקרובים).

‘בין השורות’ מתוודה כי תלש את הדפים, הידק אותם, ושמר. שיהיה בבית. האופציה לשלב משחק או שניים בערב הסופגניות הסמוך נלקחת בחשבון בהחלט.

שימו לב גם להקדמה:

“חנוכה.. שמונה ימים ושמונה ערבים. למהדרין, גם אחרי הצהרים באים בחשבון. בחשבון פשוט נקבל לפחות שישה עשר מפגשים משפחתיים, מה שנקרא במקומותינו ‘ערב לביבות’. (הערב, כמו ערב פסח – לשם המליצה בלבד).

“יש מי שפורחת, יש מי שפורחת נשמתה, כך או כך, כולנו מחויבות. זו ההזדמנות יגידו הדודות. רוצים לראות את הנחת, יטענו הסבתות, וכולן תהיינה צודקות. אתן אלו שמופקדות על התפריט (מורקם, אלא מה?) ואנחנו כאן כדי לרענן עבורכן את ארסנל הרעיונות – כי בלי תוכנית, תסכמנה כולן, זה לא זה”.

אז ‘בין השורות’ נמנה על “מי שפורחת נשמתה” מערבי לביבות אלו, אותם צריך לשלב תוך המשך עבודה שגרתית בחרדים 10, שהרי חנוכה אינו חופש, והגולשים ממשיכים לגלוש.

אבל הערבים הללו הם חלק מהמסורת היהודית, כך שתמיד טוב שיש תוכניה במגירה.

ואופס, הנדל, לא היית חייבת לדחוף את התזכורת על “ערב פסח”. זה עושה ל’בין השורות’ טעם גרוע יותר אפילו מערבי לביבות…

7.

שאפו ליוחאי דנינו על הראיון עם שר החקלאות אורי אריאל.

לראיון ב’יום ליום’ יש, לטעמי משמעות פוליטית: אורי אריאל לא צריך בשלב הזה שום דבר מש”ס, ו-2: אורי אריאל קורץ ליו”ר יחד אלי ישי.

‘בין השורות’ מקווה שאלי ישי לא יבלע את הלוקש ולא יאמין ש’תקומה’ תיפרד מ’הבית היהודי’ ותגיע ל’יחד’. כפי שזה לא קרה בבחירות הקודמות, לא סביר שזה יקרה גם בפעם הזו. ערב הבחירות נוהג השר אריאל להשמיע זמירות הנשמעות צורמות וחורקות לאוזניו של יו”ר ‘הבית היהודי’ נפתלי בנט, שלמרות שאינו מבין למה העניק לאיחוד הלאומי מקומות נדיבים במפלגתו, שכן לדעתו הם ‘לא סיפקו את הסחורה’ (והוא צודק בהערכה זו) – לא יעז להתפרק לשנים.

כך שהייתי מציעה לקחת את נופת הצופים שבדברי השר אריאל, בעירבון מוגבל.

גם בנושא השבת מדבר אריאל גבוהה-גבוהה. “תוקף בחריפות גם את חברי מפלגת השלטון הנאבקים נגד הפסקת עבודות הרכבת ובעד משחקי הכדורגל ופתיחת מרכולים בחוצות הערים ביום השבת”…”אמרתי לדרעי וליצמן שהם עושים טעות. במאבקים משותפים רבים היינו יכולים לגבש כוח רחב ומשמעותי יותר, אך מטעמים שאינני מבין הם לא עשו זאת”.

‘בין השורות’ מתכבד להזכיר לכבוד השר אריאל את קדנציית נתניהו הקודמת, קדנציית האחים בנט ולפיד, קואליציה בה הוא היה שותף בכיר לכל דבר ועניין, אך לא עשה דבר וחצי דבר לטובת עולם הישיבות ומערכת החינוך של ‘דרעי וליצמן’, שעושים כעת טעות, לדעת אריאל, בכך שאינם מיישרים איתו קו.

למה בדיוק עליהם לסמוך עליו ועל מפלגתו?

ובכלל, סבור ‘בין השורות’ שנכון יהיה להזכיר לשר אריאל כי הוא עדיין שר, עדיין יושב סביב שולחן הממשלה, בניגוד לשר הבריאות יעקב ליצמן שעשה מעשה ופרש, וכי קשוט עצמך תחילה וכו’.

ותודה ליוחאי, שהרים ל’בין השורות’ להנחתה…