בית גנזיו של החזן דוד בגלי • מכון ת”א לחזנות מציין ומצדיע

אמש התקיים במכון תל-אביב לחזנות קונצרט הצדעה לזכרו של החזן דוד בגלי ז”ל, שנערך לציון קליטת ארכיונו של החזן המנוח בספריית המכון.

בקונצרט הופיעו מיטב תלמידי המכון, בשילוב חזנים בוגרי המכון, בהנחיה וליווי בפסנתר של הפסנתרן והמעבד מר ריימונד גולדשטיין, מורה במכון שמשמש בין היתר גם כאוצר ספריית המכון.

בספריה מצויים אלפי דפי תווים, ספרי תווים וכתבי יד, המכילים יצירות מוזיקליות מכל גווני המוזיקה הליטורגית היהודית, אך בעיקר חזנות. הספריה משמשת את מורי, תלמידי ובוגרי המכון השולים מתוכה פניני חזנות נדירים ובלתי ידועים, לצד שימוש תדיר ביצירות קלאסיות.

החזן דוד בגלי נולד בשנת 1932 בוילנא. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, ברח עם משפחתו ליפן ואז לשנחאי שבסין, שם הצטרף לשורות הלומדים בישיבת מיר. בשנת 1947 היגר עם משפחתו לארצות הברית, שם קיבל הכשרה חזנית מהחזן יהושע לינד והכשרה מוזיקלית כללית בקונסרבטוריון בשיקגו. כיהן כחזן במספר קהילות ברחבי ארה”ב.

לאחר מלחמת ששת הימים עלה ארצה, ומונה לחזן הראשי בבית הכנסת הגדול ברמת-גן, ובמקביל שירת בחיל האוויר. לאחר שלוש שנים ירד ליוהנסבורג, אך המשיך לבוא ארצה ולהופיע בקונצרטים ותפילות. בגלי היה בעל קול טנור דרמטי רועם, והביא לפרסום יצירות רבות, הנודעות שבהן – “אני מאמין” בלחנו של יוסף גרוס, ו”הרנינו גויים עמו”.

לאחר פטירתו בשנת 2007, הועבר האוסף לספריית מכון תל אביב לחזנות.

גולדשטיין שהנחה את הערב סיפר כיצד הגיע האוסף אל המכון: “בפעם הראשונה, הייתי בן 21, בדרום אפריקה, הייתי אצל בגלי בבית וראיתי את הספריה שלו. חשבתי לעצמי, וואו! איזה ספריה! לא ידעתי שקיים כזה עושר, מה היה לנו? בדרום אפריקה כל החזנים שמרו בקנאות על התוים שלהם ולא חלקו זה עם זה, אך אצלו היה הכל!  תמיד הגיע מוכן, תמיד היה לו עיבוד כתוב לכל יצירה. הוא השקיע הון רב בהזמנת אינספור עיבודים מחנן וינטרניץ (1914-1995, מעבד שכתב מאות עיבודים לזמר העברי ולחזנות, ליווה חזנים רבים – ב.א.)”.

“כשעזבתי לארץ היו לי הזדמנויות רבות להופיע איתו”, ממשיך גולדשטיין לספר, “תמיד היה תענוג, האיש היה אומן של ממש, תמיד מוכן וערוך. לפני כמה שנים היינו בטורונטו, ובזמנו בגלי כבר לא הופיע כיון שהיה חולה.

“הוא אמר לי: ‘ריימונד, הפסקתי לשיר. יש לי כאן ספריה, אבל זה כבר ‘אויס’. מי מתעניין בזה בכלל?’ אמרתי לו: אנחנו, מכון ת”א מעוניינים בארכיון הזה. אצלינו יש תלמידים שמעוניינים ביצירות מעניינות, כאן לא יהיה לזה שימוש. ישבתי אצלו, וראיתי חומר שלא יסולא. רישומים של יצירות ששמע מכל מיני חזנים, יצירות שלו, יצירות ששמע ממוריו, עיבודים רבים ליצירות מוכרות.

“בערב פגשתי במלון את נפתלי הרשטיק ושאלתי אותו אם הוא מתכוון לבקר את בגלי, וכשהשיב בחיוב אמרתי לו: ‘שכנע אותו להעביר לנו את הארכיון!’ ואכן בגלי כבר בחייו הורה להעביר אלינו את הארכיון”.

בעת העברת הארכיון התקיים קונצרט בהשתתפותה של אלמנתו, אך הייחוד בקונצרט אמש, אחרי כמה שנים טובות שהארכיון נחקר- יצירות רבות נכנסו לשימוש תדיר בין מורי ותלמידי המכון, וכל היצירות שהושמעו בקונצרט זה הם מתוך הארכיון הזה.

בקונצרט, שנערך באודיטוריום מכון תל אביב לחזנות בוצעו יצירות שאינן מושמעות בהזדמנויות אחרות. החזן עזרא מאייר, בוגר המכון ולשעבר חזן ראשי במינכן ביצע את “ה’ מלך תגל הארץ” של יהושע לינד שהיה מורהו של בגלי, ואת היצירה “ובשופר גדול” מאת הלפמן.

החזן דניאל כל טוב, חזן בית הכנסת היכל הבנים בכפר שמריהו, המשמש גם כממלא-מקום החזן הראשי לצה”ל, ביצע את “מלוך” (מינקובסקי), “שים שלום” (קארוס) ויצירתו המוכרת יותר של הימלשטיין – “עד הנה” שהולחנה בנובמבר 1973 עבור החזן בגלי.

יגאל האן, תלמיד המכון ביצע את “אחינו כל בית ישראל” בלחן בגלי, לבקשת בנו של בגלי, שביקש להקדישה להחזרת שלושת החטופים. עוד בוצעו 3 שירים ביידיש, וילנא (בגלי) ו”מעריב” (בגלי) מפי שמואל ברלד, ו”א פאסטוכ’ל” (יעקב רפפורט) שביצע שמעיה רייכמן.

עוד בוצעו: “אל תירא” (גנטשוף/אלתר) – יוסל’ה קלצקין, טל (מנדל שפירו) – נתן גולדמן, הבט משמים (אלתר) – יואל גפני, היום הרת עולם (אלתר) – בנימין פרנקל, שים שלום (בגלי) איתן ארזי ועידו שטיינמץ. עידו שטיינמץ חתם את הערב המיוחד עם “אני מאמין” המפורסם בלחן יוסף גרוס, כאשר הקהל מצטרף בשירת הפזמון.

גלריה: יעקב פלברבאום