אני מוטי בן 25 ולא מבין למה ריבלין חושב שדרעי ישלוט בשס עם ‘הדרך’

שרי רוט
|
ג' חשון התשע"ח / 22.10.2017 23:23
מה אפשר ללמוד מהראיון שהעניק הגר”ד יוסף ליום ליום? • האם דרעי “כמעט שש אלי קרב” או שהוא “איש מודאג מאד” • מדוע ריבלין חושב שדרעי יצליח עם ‘הדרך’, איפה שישי כשל עם ‘קול ברמה’ • ואיזו כתבה הזכירה מדוע בית של תורה מקפיד להכניס ‘יתד’ • ולמה הזמר מוטי שטייניץ מדליק נר

1.

שני המתחרים (החדשים) הסתערו השבוע על יום השנה הרביעי לפטירתו של מרן הגר”ע יוסף זצ”ל. לא ראיתי מה עשה ‘הדרך’ (לא היה במכולת), אבל הבנתי שגם הוא הקדיש את כל גיליונותיו ליום השנה.

רק תראו כמה טובה התחרות.

לפני שנה, כאן ב’בין השורות’, החמאתי ל’יום ליום’ (בבעלות דאז): “יש שבועות בהן אתה שמח שעיתון ‘יום ליום’ עדיין חי וקיים”.

וכל כך למה? כי שלוש שנים לפטירתו של הגר”ע יוסף זצ”ל, ובעיתונות היומית וגם בשבועונים האירוע האירוע כמעט ולא הוזכר. הבחירות בארה”ב נמרחו אז על השערים, ב’יתד’ היה זה “הקרב על הבית”, ומי זכר שלפני שלוש שנים כבה אורו של מנהיג, שהיה הרבה מעבר למנהיג הציבור הספרדי.

“לכן כל כך אהבתי את כותרות הענק של ‘יום ליום’. ‘שלוש שנים להסתלקות מרן אביר הרועים רבינו עובדיה יוסף זיע”א, זוכרים ומתגעגעים’. ועוד גיליון נושא מיוחד שכותרתו ‘מרא דארעא דישראל’.

ב’משפחה’, למשל, הסתפקו בכתבה בודדת – ראיון עם החתן, הרב אהרן בוטבול, תוך שהם מקדישים למרן זצ”ל את תמונת השער של המגזין.

“אז נכון ששלוש שנים אינם תאריך ‘עגול’, כפי שאוהבים העורכים. אבל כשאתה כתב ב’יום ליום’, אתה עצוב בכל שנה מחדש. ליבי, הפעם הזו, עם ‘יום ליום'” – כך כתבתי אז, שנה לאחור.

השנה שני עיתונים הקדישו את מיטב דפיהם לזכרו של מרן זצ”ל, למרות שגם ארבע שנים אינם תאריך עגול, “כפי שאוהבים העורכים”.

אז שאפו לשניהם.

 2.

אפרופו שנה לאחור, ב’משפחה’ כתבה אז העיתונאית שרה פרדס:

“אך סמלי הדבר שבשבוע שבו מציין עם ישראל את הסתלקותו של נשיא מועצת חכמי התורה, מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, חסרונו בהנהגה הרוחנית של ש”ס ניכר היטב בשטח. את השבר, שעדיין לא התאחה ניתן לראות היטב לא רק בריבוי עצרות האזכרה, ההילולות והמיזמים השונים שנערכים לעילוי נשמתו על ידי כל רב, ארגון או גוף בציבור החרדי, אלא אפילו בהתנהלות הפנימית בתוך התנועה ואף במועצת החכמים”.

פרדס התיחסה לאמירה של הגאון הרב משה מאיה, “המכהן בעצמו כחבר מועצת החכמים”, שהוקלט אז כשהוא אומר: “אין מועצת חכמים, היא לא מתכנסת, וכולם עושים מה שהם רוצים”.

פרדס הסבירה אז שהרב עצמו אמר כי “הקליטו אותי בשיעור בלי ידיעתי בכלל”.

כך או כך, הדברים רלוונטיים גם היום.

גיזרים

 3.

קצת התפלאתי למצוא ב’יום ליום’ ראיון עם חבר המועצת, הגאון רבי דוד יוסף, בלשכתו. אבל מתברר שהרב משה שפיר הצליח במשימה.

“לשכתו של חבר מועצת חכמי התורה הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט”א אינה שובתת לרגע. המבקר בהיכל העצום יכול פשוט לעצום את עיניו ולחוש את משק כנפי העבר, שהוא ההווה והעתיד ביתה יוסף. מכאן יצאה ומכאן תצא הוראה לכלל ישראל.

“המבקרים הרבים, השואלים והשאלות, השיעורים והתורה הגדולה השוקקת כאן כמעיין מים חיים ממנו ישקו העדרים. אנו מאזינים לקולות ומזהים את הבהירות הידועה מבית מדרשו של מרן זיע”א, את ההקיפים המופלאים ואת השזירה האומנותית המובילה בשיטת בית יוסף אל המסקנה המתבקשת בדרך שאותה סלל מרן”.

לצד ההקדמה, מופיעים גם סיפורים של הרב, המספר על אביו הגדול.

אני בטוחה שהרב דוד יוסף מודע לרגישות שיש לש”ס מול ‘יום ליום’, אותה רכשה מו”לית בלי לתאם מראש או לשאול רשותם. ובכל זאת, כפי הנראה הוא מבין שחלק מהשלום הספרדי הוא לא להילחם בעיתון, שכל כולו מיועד לציבור הספרדי.

‘בין השורות’ לא נועד כדי להעניק צל”ש לרבנים. זה לא מכובד. ובכל זאת, מדובר בצעד שאם ירבו כמוהו ישרור בעזרת ה’ שלום ספרדי.

 4.

יתכן, שיש להעניק לו את שיא גינס.

המדובר ביוחאי דנינו, הכותב גם בשמו חיים בוזגלו, אשר סיפק השבוע למגזין המיוחד ב’יום ליום’ לא פחות מארבע כתבות (כל אחת מהן, פנינה): ראיון עם הרב אברהם יוסף, המעלה זכרונות מרתקים (“אבא אמר לי: ‘אז מה אם זורקים אבנים, באת לעולם להתענג? תסבול!”…”הייתי ילד שובב, ומספיק היה שאמא תצעק ‘הרב עובדיה!’ כדי שאנחנו כבר נפחד”… “כשאני התמודדתי להיות רב ראשי לישראל זה לא היה ברגע האחרון שמישהו החליט עלי כי אני רציתי. אבא דיבר על זה שנתיים. ואף פעם הוא לא אמר אמירה מפורשת כי הוא פחד… לא יודע מאילו סיבות. ניבא וכנראה ידע גם מה ניבא”), עם הרבנית יהודית יוסף (“בעלי, החברותא, ‘בן זקונים יקיר’…הגאון רבי משה…ויתר על חייו למען חיי הרב”), עם שלושה מהנכדים (הגאון רבי עובדיה יוסף בנו בכורו של הגאון רבי יעקב יוסף זצ”ל, הגאון רבי עובדיה יוסף טולדנו, בנה של הרבנית שרה טולדנו הנשואה לגאון רבי מרדכי טולדנו המשמש כאב”ד בירושלים, והרה”ג עובדיה יוסף בוטבול, בנה הבכור של בת מרן – הרבנית לאה הנשואה לגאון רבי אהרון בוטבול),  וראיון עם הבנות (עדינה, שרה ולאה) – סך הכל  25,000 מילה לשבוע אחד. כבר הרבה זמן לא זכור לי דבר כזה בעיתון כלשהו.

בהחלט מגיע לו שאפו.

גילוי נאות: הכתב משמש גם ככתב באתר חרדים 10.

אריה דרעי

מודאג או שש לקרב? צילום: Yonatan Sindel/Flash90

 5.

נדמה שאין מחלוקת בין הפרשנים הפוליטיים על על שיו”ר ש”ס אריה דרעי מודאג בימים אלו.

לפי שמעון בריטקופף ב’משפחה’, “השנה הגיע דרעי לחג הסוכות באחת התקופות המאתגרות בחייו. הוא בסוג של ‘מלחמת ששת הימים’ אישית. בטווח זמן קצר הוא ספג התקפות בכל החזיתות. משפטית, פוליטית, תקשורתית וציבורית. פוליטיקאים אחרים על עשירית מזה כבר היו חותכים והולכים לעשות לביתם או בביתם. אבל הוא שחזר מהכפור הפוליטי לא רק שלא מראה סימני שבירה, אלא לעיתים נראה שהוא כמעט שש אלי קרב”.

ב’ששת הימים’ ניצחה ישראל במלחמה. האם מבקש ברייטקופף לנבא שאת הקרב הזה ינצח דרעי? כמדומני שרק למשטרת ישראל ולפרקליטות הפתרונים.

גם יעקב ריבלין ב’בקהילה’ מתאר את הדאגה: “איש מודאג מאד עמד במוצאי השבת שעברה בפני למעלה מאלף בני ישיבות צוהלים במעמד סיום לימוד הש”ס לזכר מרן הגר”ע יוסף זצ”ל”, מספר ריבלין.

“אין ספק שלדרעי יש סיבות רעות מאד למתח פנימי גובר והולך. אם לא היה די לו בתהליך הנקרא ‘השלום הספרדי’… התפרסמה בימי החג ידיעה של העיתונאי מוטי גילת על התקדמות בחקירות נגד דרעי ומשפחתו, לקראת הגשת כתב אישום משולש, נגדו, נגד רעייתו ונגד אחיו עוה”ד שלמה דרעי.

“גילת הוא אמנם גדול צורריו של דרעי ויש להתייחס לידיעות שלו בהתאם, אך ניסיון העבר המר מלמד שיש לו מקורות טובים במשטרה ובפרקליטות. אם הוא טוען שיש כתבי אישום בדרך, יש הסתברות די גבוהה שהוא צודק”.

ריבלין ממשיך וטוען ש”התשובה של דרעי לפרסום הגיעה כנראה בישיבה שהתקיימה במשרד ראש הממשלה בראשית השבוע”, והוא מדבר על כוונת דרעי לסגור את תאגיד ‘כאן’. “עם רייטינג כזה נמוך של אחוז פסיק ארבע, מי צריך לשפוך על התאגיד הזה שבע מאות וחמישים מיליון שקל לשנה?”

ובכן, ריבלין: הדיווח של גילת היה אחרי החג, ויתרה מכך: אחרי ישיבת הממשלה. יש אפילו שטענו שהדיווח ב’כאן’ היה נקמה על הצעתו של דרעי.

הטעות הזו, אגב, מצטרפת לטעות נוספת באותו טור: “‘יחד’ של אלי ישי קיבלה באלעד קרוב ל-1000 קולות”? ובכן, היא קיבלה למעלה מ-2000 קולות’.

אבל רגע לפני ש’יחד’ דורשת מ’בקהילה’ התנצלות על הנתון השגוי הנה שני הסברים: יתכן שריבלין הביט לרגע בעמודה לא נכונה ומכאן הטעות. אבל יתכן הסבר טוב יותר:

בבחירות לכנסת תמכו חסידי חב”ד באלי ישי. אבל כאשר בודקים כיצד נתונים אלה משליכים על הבחירות המקומיות הבאות, צריך לזכור שחב”ד המקומית תומכת בפרוש, ולכן יש לגרוע מיחד כ-1000 קולות לפחות.

אלי ישי

הפסד. אלי ישי. צילום: Hadas Parush/Flash90

אבל הטעות המשמעותית יותר לטעמי נעוצה בסיקור נושא השלום הספרדי:

•  “מדובר בלא פחות מחזרתם של אלי ישי וחבריו לש”ס… בצד השני, זה שמחוזר למרות ההפסד הכבד בבחירות” – לא הייתי קוראת לפספוס של כמה אלפי קולות בלבד ‘הפסד כבד’. הפסד כן, כבד? לא ממש.

•  “אם אכן יוגש כתב אישום ודרעי יתפטר (דבר שיש להתפלל שלא יקרה: ש”ס בלי הגר”ע יוסף ובלי דרעי היא אוסף של שבטים שלא מתחברים) הוא ישלוט במפלגה דרך העיתון החדש שהקים בערב תשעה באב” – ריבלין, האם הצליח אלי ישי לשלוט בש”ס באמצעות ‘קול ברמה’ שהיה בשליטת ה’איש שלו’ צבי עמר?

• גם אם אתה צודק, ו’הדרך’ הוא ‘סיפור הצלחה מדהים’, הרי שאלפי המנויים מורכבים בעיקר מעובדי רשת החינוך של ש”ס (שיקבלו הודעה ברורה מהיו”ר החדש על חידוש מנוי ל’יום ליום’), וחברים שצורפו על ידי חברי מועצה (“עשה לי טובה, עשה מנוי, בכך תלוי מעמדי בעירייה”, כפי שהעיד בפנינו אחד מהחותמים על מנוי..ש.ר.) – ברור לכולנו שכל אלו, או לפחות רובם הגדול, יבטל מנוי ביום שאחרי לכתו של דרעי “אם אכן יוגש כתב אישום ודרעי יתפטר”.

כי אתה לא באמת יכול לשלוט על עיתון כשאתה כבר לא שולט במשרדים, המפרסמים עוזבים אותך כי כבר אין להם סיבה לשלוח את לחמם על פני המים – וכך גם המנויים.

 6.

קטע מעניין ומטריד מאוד מצאתי השבוע בטורו ‘שטח אש’ של אליעזר שולמן ב’משפחה’.

“אומרים… כי צה”ל זקוק לחרדים… אבל מי שחושב שההבטחות של צה”ל לחיילים החרדיים יתקיימו, כדאי שיביט לאחור. חלקן מומשו, חלקן כתובות על הקרח. לשם דוגמא, לא ניטול דבר רוחני כמדד, ניקח את הדבר שבעין חילונית נחשב לבסיס ההבטחה לחייל החרדי אחרי שעזב את הרחובות ששוטט בהם בחוסר מעש ובסיוע של גורמים שונים עבר למסגרת צבאית….

“במסגרת ההבטחה הצה”לית אמורה היתה תכנית מיוחדת להעניק לשנת השירות השלישית אפשרות לחיילים האלה…להשלים בגרויות ולרכוש מקצוע”.

לא נייגע אתכם בפרטים, רק נלך אל הסוף: ההבטחה הזו לא ממש מתממשת.

“מעדויות של חיילים שהגיעו לכותב השורות עולה כי… נכון להיום הם מתייצבים מידי יום במכון לב תחת פקודה… אך… הם עדיין לא החלו את הלימודים”.

למה זה מטריד? לא בגלל הלימודים. כי אם ובעיקר בשל העובדה שאם הבטחה ללימודים לא מתממשת בכל המקרים, למה הבטחות ‘רוחניות’ תתממשנה?

ולמה זה עוד יותר מטריד אותי? כי “תגובת דובר צה”ל לא הגיעה עד סגירת הגיליון”.

חיילים, חרדים

 צה”ל מבטיח. אבל גם מקיים? צילום: Yonatan Sindel/Flash90

מצה”ל נמסר לבין השורות’: “הלימודים שייכים למשרד הביטחון. הם צריכים להחזיר תגובה לגבי מכון לב”.

גורמים בצה”ל אומרים כי “החיילים שמגיעים יום יום למכון לב מקבלים שם קורסים מאנשי פיקוד מרכז עד להסדרת העניין עם המכון.

כך גם לגבי מחזור נוב’ 2017, יחלו את שנת המשימה ללא בעיות ובימים אלו החיילים עוברים ראיונות והרצאות על מנת להיקלט בלימודים”.

 7.

קצת קשה להשוות 164 עמודים ל…48 (‘בתוך המשפחה’ של משפחה לעומת ‘פנינים’ של בקהילה) אבל עלי להודות שאת הכתבה הטובה ביותר בעיתוני הנשים השבוע מצאתי דווקא בגיליון הדק והקטנטן (הכל יחסית, כמובן) – בכתבתה של תהילה גיל, “מצב רוח באדמה”, או בכותרת היותר קולעת, זו המופיעה בתוכן העניינים, “קוראים לזה ‘דיכי'”…

כתבה כל כך מתבקשת רגע אחרי שהתחילה השגרה.

“עברו החגים. נגמרו החגיגות. אה, כמה חיכית לשגרה המבורכת הזו. אבל מה זה? משהו לא בסדר פה. משום מה, יחד עם הרוח הסתווית שכבר משתלטת על המרחב, מתגנבת לליבך גם תחושה של חוסר נוחות. מן דוק של עצב, מלווה בפסימיות זהירה. את עצובה? לא, מה פתאום. איזו סיבה יש לך לעצב? למה דווקא עכשיו? שאלה טובה.

לא בטוח שיש לך תשובה שתניח את דעתך. וזה רק הולך והמתסך. כי התחושה הזו, שכובשת בתוכך כל חלקה טובה חודרת מבעד לדלת פתוחה בלי רשות ועושה בך שמות. היא מלווה, לא מרפה, ואין לה שום סיבה ברורה”.

כל מילה.

 8.

את הכתבה הבאה אני לא מאמינה שתוכלו למצוא בשבועון, באשר המרואיינת לא תעניק ראיון לשבועונים. כוונתי לכתבתה של מ’ הלוי ב’קטיפה’, מבית יתד נאמן (68 עמודים, אם שאלתם) – “אם לתורה, אם לפשטות, אם לגדלות”. מסוג הכתבות שכשאני קוראת אותן אני מבינה למה בית של תורה מקפיד להכניס דווקא ‘יתד’ אל בין כתליו.

שיחה הרבנית לאה אלישיב, השבה “לימי חייה הגדולים של אימה, הרבנית חוה אסתר ליפקוביץ ע”ה, אשת חבר למרן ראש הישיבה רמ”י ליפקוביץ זצוק”ל, חיים שכולם תורה בתפארתה לרוב והסתפקות במעט”.

“אצלנו בבית”, היא מספרת, “חיו בפשטות ממש. לא היה תחילה מושג של ‘גז’ או ‘תנור’. אצלנו השתמשו כל השנים רק בפתיליה, שכל מי שיודע לוקח זמן רב להדליק אותה ולחמם דרכה. אבל אמא בהתמסרותה שעסקה וטיפלה בכל הבישולים והאורחות בבית, מעולם לא השמיעה בדל של אנחה ולהיפך, שידרה לנו כל העת שכה טוב לה עם מה שיש לה וכל דבר טוב יותר הינו בבחינת מותרות בעבורה”.

אגב, בסופו של דבר רכשו גז פשוט, קטן, עם שלוש להבות, רק כי התעורר איזה שהוא חשש לאיסור.

“הרבה שנים בבית שלנו לא היה קו טלפון באופן עקרוני. לראשונה חובר קו טלפון בבית לאחר פטירתו של אבא, כשאמא נותרה לבדה בבית”.

בקיצור, אם אתם רוצים לחנך את בני הנוער שבבית דרך קריאת עיתון, לכו על ‘יתד’. שם תקראו מאמרים על פשטות ועל גדולי ישראל, והרבה פחות סיפורי חיים וצבע, אם בכלל, על נגידים, גבירים, זמרים וכיוצא באלו…

ושאפו ל’קטיפה’ שהזכיר לי את זה.

גיזרים

 9.

כי עם כל הכבוד לזמרים, ועוד לזמרי הרגש, הרבה ביקורת מצאתי בקבוצות החרדיות על כתבת השער של ‘משפחה’ השבוע.

תחת הכותרת “מתוך הלב של מוטי” ראיין שלומי גיל (הכתבה אגב כתובה מרתק, אז שאפו לשלומי) את הזמר מוטי שטינמיץ. “אני מוטי בן עשרים וחמש משיכון ויז’ניץ”. פאמפוזי יתר על המידה.

ביקורת נרשמה גם על הרמז הבא (“רגע לפני שהחיים שלו שוב משתנים”), הלו, בעיתונות חרדית? טוב, נדון לכף זכות. העורך בטח התכוון על הוצאת דיסק חדש.

ובפנים, “היומנים של מוטי”, עם תמונה עוד יותר מגוחכת כאשר הזמר יושב וכותב לצד נר.  הלו, תרגיעו עם הבדיחה הזו.

 ב-2017 אף אחד לא באמת יושב לכתוב יומנים לאור הנר. אמנם את ילדינו אנחנו מחנכים על ברכי תמונותיהם של גדולי ישראל שישבו לכתוב את חידושי תורתם לאור הנר הדלוק. אבל בשביל זה יש את ‘יתד’…

גיזרים

גיזרים

10.

כאשר הפסיק ‘בקהילה’ עם עיתון הילדים שלו, הערתי כי הקוראים כועסים. סיפורים בהמשכים הפסיקו באמצע, לא נעים לקבל בפרצוף הודעה רשמית שזהו, אין יותר עיתון ילדים.

ובכל זאת, חייבים להודות שהמוצר החלופי, “גיליון הקומיקס השבועי” של ‘חברים’, יפה לא פחות מעיתון ילדים שגרתי.

אז אמנם מדובר ב-16 עמודים (הדף משובח יותר, עבה יותר) לעומת 32 במתחרה, ‘ילדים’ במשפחה, ובכל זאת, ילדים אוהבים קומיקס (בעצם, גם מבוגרים רבים) ולדבורה בנדיקט מגיע בהחלט צל”ש.

רק בבקשה, אל תפסיקו לילדים את זה שוב יום אחד לא בהיר, ותעברו למוצר חדש, טוב ככל שיהיה.

11.

“המונים בשמחת בית השואבה המרכזית בשיכון ה’ בבני ברק”, בישרה כותרת ידיעה ב’יתד נאמן’.

לכאורה, עוד ידיעה על עוד אירוע בחג הסוכות. “את המשא המרכזי נשא הגאון הגדול רב”ד פוברסקי שליט”א”, ו”המונים השתתפו בשמחת בית השואבה המרכזית שהתקיימה בשיכון ה’ בבני ברק בראשות המרא דאתרא הגאון רבי מרדכי בונים זילברברג שליט”א, רב שיכון ה'”.

איכשהו הזכירה לי הידיעה קטע שקיבלתי בחג הסוכות עצמו, על אותו אירוע בדיוק, וכך נאמר בו. “בשמחת בית השואבה המרכזית אמש בשיכון ה’ בב”ב בראשות הגרמ”ב זילברברג שנעשה בשיתוף ארגון ‘לב לאחים’ השתתתפו מרן הגרב”ד פוברסקי שנשא את המשא המרכזי, הגה”צ רבי שמעון גלאי, הגרמ”ש אדלשטיין רבה של נאות יוסף והגרי”א דינר רב ביהכ”נ דברי שיר”.

אז ראשית ‘יתד’ קיצץ את המילה ‘מרן’ מהגאון הגדול רב”ד פוברסקי, שנית, קיצץ את הרבנים הגה”צ רבי שמעון גלאי, הגרמ”ש אדלשטיין והגרי”א דינר. מעניין למה…

• הערה: ב’בין השורות’ נסקרים עיתונים שנשלחו לבית הכותבת או כאלו שהיו בחנות הסמוכה לביתה.

גיזרים[/media-credit]