פרק ד': הילד שהתחיל בזרקור והפך למסבירן מספר 1 של הציבור החרדי

דוד רוטנברג בשיחה מרתקת עם דודי זילברשלג, איש התקשורת וההסברה, על ימי הילדות במוסדות, ההתקשרות לרבי מסערט, הכניסה לתקשורת, הקמת 'בקהילה', רגעי השפל של האלימות והנאצות, הבן מלך שהפך ל'כוכב', מערכות הבחירות - והנשיקה במצח מהרב מפוניבז' • איך גילה בכיתה ה' את כישורי ההסברה, מה הוביל אותו לפתוח במלחמה נגד האפליה, מדוע התייצב לצד אלי ישי, ואיך נכשלו מאמציו למנוע את פירוק ממשלת ברק
דוד רוטנברג
י"ח תשרי התשע"ח / 08.10.2017 22:31
דודי זילברשלג

• דודי זילברשלג, אנו מתכנסים כאן במסגרת פרויקט חג מיוחד של חרדים 10. נפתח תחילה בכך שתספר קצת על עצמך: איפה גדלת, על משפחתך.

נולדתי בפתח תקווה להורים שהיו ילדי שואה. אבא היה שקוע בחינוך עד צוואר ואמא עמלה קשה כל ימיה בענף הפרחים. את ילדותי עברתי בקריית ישמח משה. למדתי בתלמוד תורה 'זכרון מאיר' בבני ברק.

• גרתם ב'ישמח משה' במחיצת האדמו"ר מסאסוב?

אבי הגיע למקום בעקבות הרבי מסאסוב זצ"ל, אביו של הרבי הנוכחי, שהיה חבר ילדות שלי מוערך מאוד.

יודגש שבכלל הייתי ילד שגדל במוסדות – את שלושת שנותיי הראשונים עשיתי יחד עם הוריי במוסד לילדים 'נחלת ראובן' בפתח תקווה שהיה מסונף לישיבת לומז'א. זכיתי שעריסתי היתה בחדרו של רבי אליהו דושניצר. בשנים האחרות, כשאבי היה מצוות ההדרכה של בית היתומים 'בתי אבות' שעל יד ישיבת פוניבז', גדלתי בקרב ילדים יתומים מכל החוגים והעדות. אותם ימים הותירו בי זיכרונות מלבבים מאוד מהגאון מפוניבז'.

• עוד נשוב לזה. אבל קודם מעניין אותי לדעת: איפה ההורים היו בתקופת השואה?

אבי הוגלה לטרנסניסטריה שבערבות אוקראינה. אמי הסתתרה עם הוריה בליאון שבצרפת, ובתושייתה הצליחה המשפחה להימלט ליערות, עד שוך המלחמה. שניהם אגב, באורח פלא, עלו ארצה בשנת תש"ז בהעפלה – אמי באניה המפורסמת 'מטרואה' שבה הגיע גם הרב ישראל מאיר לאו ואבי באניה 'כנסת ישראל'. הם נכלאו באותה עת במחנה עתלית על ידי הבריטים.

עשור לאחר מכן הם נישאו בארץ ישראל.

• איך אמא הגיעה לצרפת? שני הוריך במקור מרומניה?

סבי – שהיה צאצא של ה'מנחת חינוך' ורבי צבי אלימלך ה'בני יששכר' מדינוב נולד בגליציה ואף זכה בנעוריו לשמש את הצדיק רבי אהרן מבעלזא לפני כהונתו, ונמנה על ה'יושבים' בחצר בעלזא – נאלץ למלט עצמו לצרפת מאימת הגיוס לצבא הפולני.

שם נישא לסבתא, שהייתה ממשפחות ותיקי חכמי אשכנז בשטרסבורג ושם נולדו כל ילדיו. בימי המלחמה, בימי שלטון וישי, סבי נמלט לעיר ליאון ומסר את נפשו לפרנס מדי יום כשלושה מנייני פליטים פולנים ששהו בעיר.

אבי אכן מרומניה, מהעיר גורא הומורא.

• וכל המשפחה מצד אמא שרדה את השואה?

אכן. נדיר ביותר והכל כפי שציינתי בזכות תושייתה של אמי.

• ומצד אבא?

סבי, שאני קרוי על שמו, נספה בגולה יחד עם שניים מבניו מטיפוס ומרעב. יתר בני המשפחה עלו עם אמם ארצה, אחרי השואה, אחרי ששהו אחרי המלחמה תקופה קצרה ברומניה. הם הגיעו, כאמור, בימי המנדט והתגוררו במעברה שבקריית שמואל הסמוכה לחיפה.

הבנים, כמסורת ביתם, היו חסידיו של הרבי מבאיאן טשרנוביץ, וחיפשו סביבה חסידית. כך האח הגדול רבי יהושע נשאר דבוק בלב ונפש בחסידות באיאן, אחיו הצעיר רבי ישראל ואבי רבי שלמה זלמן היו מראשוני תלמידי ויז'ניץ בתל אביב ודבקו בעקבות כך בבעל ה'אמרי חיים' זצ"ל מויז'ניץ, ולימים בהיותם 'מבקשים' היו פוקדים התוועדויות של הגאון רבי יעקב לנדא רבה של בני ברק והמשפיע רבי שלמה חיים קסלמן.

• הייתי אומר שהשם השני שלך הוא סערט ויז'ניץ. איך, בעצם, מקרית סאסוב אתם מגיעים לסערט?

אחד מדודיי הגדולים, רבי יהושע, שהוא אולי הדמות הכי משפיעה על חיי, למד בנעוריו בישיבת סערט שברומניה והוא זה שהמליץ לאבי לשלוח אותי ללמוד בישיבת סערט בחיפה.

דודי זילברשלג

עם מורו ורבו, הרבי מסערט ויזניץ זצ"ל. צילום: באדיבות המצלם

למעשה, בהשפעת חבריי לספסל הלימודים בתלמוד תורה נרשמתי לישיבת 'היישוב החדש' בתל אביב, אולם אבי רצה בכל מחיר שאהיה במסגרת חסידית. כילד עברתי את כל החגים במחיצת ה'אמרי חיים' מויז'ניץ, שאף שימש כסנדק שלי, גז את שערותיי והניח לי תפילין, אבל היכרות חד פעמית ראשונית עם מורי ורבי 'החכמת אליעזר' זצ"ל מסערט ויז'ניץ קיימה בו את הכתוב לוקח נפשות חכם.

• כך 'היישוב' איבד תלמיד וסערט הרוויחה חסיד.

אני לא יודע מה סערט הרוויחה, אבל הרווח כולו שלי…

• איך מגיעים מישיבת סערט לעולם התקשורת? מה גרם לך, בעצם, להיכנס לעולם התקשורת?

צעדיי הראשונים בעולם התקשורת היו בעודי ילד, כשכתבתי ב'זרקור' – שם התחיל החיידק לקנן. בסערט ויז'ניץ הייתי העורך של העלון הפנימי, מאוחר יותר העיסוק במו"לות והוצאה לאור שבה עסקתי באינטנסיביות, הייתה פסיעה אחת קדימה לתקשורת, ומשם והלאה הכל היסטוריה.

• מתי גילית שאתה בעל כישורי הסברה? מה שהוביל אותך בהמשך אל כל אולפני הטלוויזיה ומיקם אותך כאחד מגדולי המסבירנים החרדיים.

בכתה ה', כשבמצב משברי הצלחתי לשכנע את המורה ה'ייקה' בצדקתי וחפותי…

• אם הצלחת מול מורה 'ייקה', אז כנראה שכל מה שקרה אחר כך באולפנים, גם מול השאלות הכי הקשות, כבר היה קל מאוד…

חשוב להדגיש כי גם בתחום ההסברה וגם בתחום התקשורת קבלתי עידוד רב ממורי ורבי מסערט ויז'ניץ.

• תן דוגמאות. מה הרבי זצ"ל אמר?

כשעזבתי את ירושלים בשלהי שנת תשע"א, לפני שעברתי לעמק יזרעאל, נועצתי ברבי איזו פעילות להמשיך ואיזה להפסיק. הרבי טען בתוקף שפעילות ההסברה החרדית היא שליחות ואת מסגרת הרצאותיי במסגרת הקצונה הבכירה בצה"ל לא לבטל, משום שהסגל הזה יגיע בעתיד לתפקידים בכירים בהנהגת המדינה, וחומרי הרקע שהם יקבלו אודות המגזר במסגרת הרצאותיי חיוניים מאוד.

• מה הוביל אותך לפתוח, נדמה לי לפני 20 שנה, את עיתון בקהילה?

אכן, עשרים שנה אחורנית. היה זה כשליוויתי את הועדה הקרואה בבני ברק, אחרי עידן משה אירנשטיין ז"ל. אחד המקומונים תקף בשיטתיות את עבודת הוועדה, וכחלק מאסטרטגיית הפעולות של הוועדה האמנתי כי חינמון מקומי ישיג את דעת הקהל יותר מכל תעלול של יחסי ציבור.

דודי זילברשלג

עם הרבי זצ"ל. צילום: באדיבות המצלם

באותה עת עדיין היתה פריחה של המקומונים, שנגעה בעיקר בהתעניינות של הסביבה הקרובה. מאחר וקונספט הסביבה הקרובה תאם להפליא למידע אודות המגזר החרדי והסביבה הקרובה, הערכתי כי יש מקום להרחיב את היריעה לירושלים ולמחוזות חרדיים נוספים. כך קיבל הקורא החרדי לראשונה חינמון עם תוכן מהוקצע, שהיה משופר בהרבה מרמת הקומוניקט שבה היו נגועים מקומונים אחרים.

• בשלב מסוים העיתון הפך מחינמון לכזה שנמכר בדוכנים תמורת שלושה שקלים. וכך לאט-לאט מצא את מקומו מתמודד מול השבועון הוותיק יותר – משפחה. לא רבים יודעים, אבל אתה היית זה שפתח את המלחמה נגד האפליה בסמינרים. מה הוביל אותך לזה?

ראשית, תחושת צדק מאוד מפותחת מבית. אצלנו בבית, בתפיסת העולם של אבא, הקהילות הספרדיות היו קודש קודשים. קליטתם במוסדות החינוך החרדיים היו מבחינת אבי משאת הנפש של החברה החרדית המתפתחת.

מעבר לכך היה לי ברור שעולם הגירויים של הקורא החרדי מצומצם מאוד, קשה לכתוב על גנבים, אין סיכוי לכתוב על ספורט ועוד כהנה וכהנה. הבנתי באופן הכי עמוק שחייבים לנהל מאבק בפגמי המחנה פנימה מה גם שבשיטה הנהוגה בתקשורת החרדית הוותיקה של בניית סטריוטיפ לחילוני כפעולת תגמול על הסטריוטיפ החרדי המקנן בתקשורת הכללית – לטעמי זה מחטיא את המטרה, ולא בונה בניין רוחני לנוער שלנו, אלא להיפך. משנאה לא בונים. השנאה רק הורסת.

• יכול להיות שגם העובדה שלמדת במוסדות לצד ילדים שבשגרה העולם החרדי לא היה קולט אותם הובילה לזה?

מאוד.

• מה היו התגובות? ניסו להתנכל לך?

גם התנכלויות. אני זוכר איום של אחד ממנהלי הסמינרים שניסה להסביר לי שלבסוף יוקיעו אותי מתוך המחנה, ולא היה לי חיזוק גדול מזה.

• היום, כמעט 20 שנה אחרי, המאבק הזה הצליח לדעתך?

לא רק בכח של תקשורת, אלא בפעילות משולבת. בירושלים, לדוגמא, ניתן בקלות לנכס חלק מההצלחה למעורבות של האגף לחינוך חרדי בעירייה וראשיו, שהובילו בבטחה סנקציות כלכליות ואחרות מותאמות ללחץ הנדרש על התעמרות בתלמידות ובהוריהם.

יצוין, כי בשלבים הראשונים המהלך זכה לתמיכה מבית מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל וחצרות אחרות. היה תיאום מלא בלפיתת הנושא במספר זרועות. עדיין השטן הזה מרקד בינינו…

סמינר, נערה, חרדית

האפליה בסמינרים. צילום אילוסטרציה: Maya Levin / Flash90

 •

• מה לדעתך ההישג הגדול של בקהילה? או יותר נכון: מקרה בו חשת סיפוק מכך שהקמת את העיתון.

בקהילה היה סוכן של מספר שינויים. המוביל שבהם הוא ללא ספק ההובלה המבוקרת של היציאה לשוק העבודה, עד כדי כך שבשטח בו פורסמו מאמרי השטנה האישיים נגדי ב'יתד נאמן' של אותם ימים – בראשותם של אותם אנשים הידועים לשמצה, הפך תוך חודשים ספורים לשטח מדיה בתשלום לפרסום פעילות היציאה לשוק העבודה, בעיקר במסגרת 'מפתח', הארגון שמוכר היום כמעט לכל חרדי מהיישוב, שהוקם ביוזמתי יחד עם רעי הנודע ר' הרשל קליין ז"ל במסגרת עבודתנו המשותפת עם הג'וינט.

גם השיוויון בתארי המרנן ורבנן הוא הישג גדול שניתן לנכס לבקהילה. לא היה מובן מאליו באותם ימים עד אז התארים השווים. פשוט ממקום של עמדה שלבלרים ועיתונים אינם מכתירים גדולים, כשם שאינם יכולים לגמד גדולים. כבוד חכמים היה אצלנו שיא השאיפות.

• תן לי רגע שלא תשכח מימי ההתחלה של העיתון.

רגעי שפל חרדיים הייתי מעדיף לשכוח, שכללו אלימות פיזית ונאצות, אך מעל הכל זכור לי לטובה הרוח שנשבה במערכת – של אהבה ואחווה שלום ורעות שטעמה הטוב לא פג עד עצם היום הזה. מי כמוך יזכור את זה…

• מה גרם לכך שעזבת את העיתון שהיה יציר כפיך?

הייתי אז בטרנס גדול. מסע שהאמנתי בו שהוא השליחות הבאה שלי – והוא: עשייה חברתית שהתפתחה למימדים גדולים, ומי שמכיר אותי יודע שהמעבר ממחלקה למחלקה קל מאוד. עד היום אני עוקב בחיבה אחר העיתון, גם אם אינני מחזיק באופציות.
כשפותחים מגירה חדשה, צריך לדעת לנעול את הקודמת.

• כמי שהיה מו"ל במגזר החרדי, מה הציון שהיית מעניק לתקשורת החרדית היום?

אני מתמוגג היום בעיקר על המוספים של 'המבשר', שנוגעים הרבה בחומר ההיסטורי שבו אני מוצא עניין רב. תמיד תמיד אמשיך להתמוגג על טוריו של צביקה יעקובזון, אהבת דורות שאינה תלויה בדבר. ולסיום אני מוכרח לומר "ואיפה חיים גרינבוים?"

• הוא נמצא בעמוד האחרון של מוסף 'יתד השבוע'… ואיזו נקודה ראויה לשבח בתקשורת החרדית?

רמת הניקיון והאחריות שבעיתון המודיע.

מלך זילברשלג

הבן מלך. צילום: תאגיד השידור הציבורי 'כאן'

• איך אתה מתמודד וחש מול בן שהפך מהר מאוד לאיש תקשורת פופולרי בכלי תקשורת חילוני?

מתמוגג מהכישרון, נושא בלבי תפילה שלא ידע כישלון, חרד מפני ההצלחה ומייחל שדבריו יעשו פירות.

• אתה מייעץ לו?

ויותר מזה.

• כלומר?

על כל המשתמע מכך.

• אפשר לומר, בלי לחטוא לאמת, שבמשך שנים היית המסבירן החרדי מספר 1. ספר לי על רגע שאתה זוכר במיוחד בזירה הזו.

כמה רגעים זכורים: במאבק מול בית המשפט העליון; כביש בר אילן; 'האם המרעיבה'; אבל תמיד תמיד חשתי תחושת סיפוק בהתגוששות מול תקשורתנים תוקפניים במיוחד, שהרימו לי להנחתה. לרוב לא נגררתי לתוקפנותם ודווקא מענה רך השיב חימה.

• ומה אתה אומר לעצמך היום, כשכל פרח עיתונות זוטר מוזמן לייצג את היהדות החרדית בתוכניות האקטואליה?

הבעיה שלי אינה עם הפרחים כמו עם עשבים שוטים שמייצגים בריונות חרדית, תוקפנות דוגמתית שאינה עולה בקנה אחד עם יהדות בדרכי נעם, ובוודאי לא עם "דברי חכמים בנחת נשמעים". עצוב שחלקם מתיימרים לדברר חצרות וגדולים שדיבורם מתון ונינוח ודוברם פראי ומשתלח.

• התעסקת הרבה בקו התפר הזה שבין יחסי דת ומדינה. מה באמת דעתך?

שבשיח מושכל יכולנו להשיג הישגים חסרי תקדים בדעת הקהל ובליבא בעי, כפי שדרך החסידות מורה לנו.

• כיועץ תקשורת התעסקת הרבה בציר של החרדים ועולם הפוליטיקה. בשנת 96' כמדומני שהובלת את 'הפתק הלבן'?

הפתק הלבן היה ב-99' ובאמת הובלתי את זה. כשלתי באמון שהענקתי לאהוד ברק שבשיחות אישיות שכנע אותי שהוא הולך לפתוח דף חדש מול החברה החרדית ועד מהרה התברר שהוא חזר לסורו.

אהוד ברק

אהוד ברק. נעלם. צילום: Yonatan Sindel/Flash90

בערב שבת שבו העבירו את המשחן של חברת החשמל, מה שהביא את ממשלתו לקיצה, הוא שהה במושב בית הלל וכל מאמצי להשיגו ולמנוע את חילול השבת עלו בתוהו. ביקשתי אז מיוסי ביילין שינסה לשכנעו, והוא שב אליי כועס על תגובתו של ברק – ואמר: "הוא ישלם על האטימות הזו ביוקר", כפי שאכן קרה. לא נורא, גם בהבטחות שלו לתקן עוולת עדתיות מול עדות המזרח הוא נהג כך.

• מה אתה אומר היום על נתניהו?

בעניין האישי – שה' יהיה בעזרו. בעניין הציבורי – אני חש מאז 96', עת עבדתי עמו, כי נאמנותו לציבוריות החרדית היא על תנאי. יתכן כי האשמה אינה לגמרי בו, אלא גם לפוליטיקה החרדית חלק בה, אך בל נשכח מי היו מכתיריו ואיזה מגזר גילה לו נאמנות ולא תוגמל כגמולו הטוב. ע"ע שותפות עם חורשי רעתנו תוך כדי השלכת המגזר החרדי לכלבים. על כך קשה לסלוח.

• איפה נהיה בשנה הבאה בעת הזאת – החרדים יהיו עדיין אושפיזין של ביבי או דיירי קבע?

הרפיסות שהביאה לזחילה החרדית אל הקואליציה הנוכחית בכל מחיר, גם על חשבון שבת וכלוב מלא בציפורי נפש, לא מותירה לי הרבה תקווה. רק יהדות דתית וחרדית מלוכדת תציב אותנו בעמדת הנהגה שישראל כה זקוקה לה לעת כזאת. אני סמוך ובטוח כי רק מנהיגות אמונית יכולה להוביל את העתיד היהודי במדינה.

• היית בקשר טוב גם עם אלי ישי וגם אריה דרעי. אתה יכול לנסות לנבא מה יהיה עם 'השלום הספרדי'? יש סיכוי?

האמנתי ועודני מאמין במהפכה הספרדית של מרן, גדול של דורות שנשא על שכמו מטען ענק. בבסיס, השלום הספרדי חי וקיים, הקרע הספרדי יושב על אבן נגף פרסונלית שאינה אלא שאלה של 'מי בראש'. ההתארגנות של גדולי הספרדים מלמדת שמישהו לקח ברצינות את תוצאות הסקרים המנבאים רעות למהפכה הספרדית והבין שלא ניתן לרסק רעיון כל כך גדול אל סלעי הכבוד העצמי.

אני אישית מתקשה מאוד להבין מדוע במסגרת השליחות הציבורית יעקב מרגי לא יכול לייצג אותי כי מוצאו בארצות המגרב, או מקלב לא יכול לעורר בי כבוד כי שורשיו בליטא כמו פרוש או מוזס שכביכול קרובים אליי יותר מאחרים. הגיע הזמן להתארגנות של חזית דתית וחרדית גדולה שענייניה חינוך, יהדות, ארץ ישראל וכבוד האדם.

הרב מאיר מאזוז

הגר"מ מאזוז. צילום: אלימלך גרסטל

• במערכת הבחירות האחרונה עבדת לצידו של אלי ישי במפלגת 'יחד', כאחראי על ההסברה. מה גרם לך בעצם להתייצב מול אריה דרעי? אכזבה ממנו?

כמי שהתחנך באווירה חסידית אהבתי ועודני אוהב את הציות והפשטות של אלי, ההכנעה לרבותיו מחפה על הרבה מאוד מעלות שייחסו למתחריו. לדעתי, ההפסד של קהילות ספרד מהניסיון לדחוק את הגאון הגדול רבי מאיר מאזוז מכותל המזרח של המזרח, הוא אובדן שאין לו תמורה.

• מה חשת כאשר התברר כי לא הצלחתם, במיוחד שהייתם כה קרובים לקו המפריד בין כניסה לכנסת?

החמצה גדולה בעיקר. שח לי אחד מבאי ביתו של מרן הרב מאזוז כי כשהגיעו אליו והציגו שלל ראיות על זיופים בקלפיות וביקשו את ברכתו למאבק משפטי – הוא הפטיר בנעם וחן: "הניחו לקדוש ברוך הוא לעשות מלאכתו, הוא יעשה זאת יותר בזול ויותר יעיל".

• אתה רומז לחקירות המשטרה בעניינו של אריה דרעי? כלומר, הרב מאזוז רמז?

מתפלל גם בסיבוב הנוכחי להיחלצותו.

• כשועל ותיק בעולם התקשורת, זה לבטח לא הפתיע אותך, אבל במערכת הבחירות הזו ראית גם יותר מתמיד איך התקשורת החרדית 'מכורה', תרתי משמע. מה אתה אומר על זה?

זה היה מביש, מביך ומעורר גועל. ומכאן ההבנה על מה שאמרתי לעיל על התדרדרות התקשורת החרדית למחוזות שלא שיערום אבותינו.

• אתה יודע, כששאלתי על 'מקרה בו חשת סיפוק מכך שהקמת את העיתון' – חשבתי שתגיד 'יוני אינדרוסקי', היוצר של 'שטיסל'… אני זוכר כשפנית אלי, ימים ספורים אחרי שהתחלתי לעבוד בבקהילה, ואמרת לי: יש פה בחור צעיר שלמד בפוניבז', אמא שלו אומרת שהוא אוהב לכתוב, 'תראה מה אפשר לעשות איתו'.

יוני אינדורסקי זהו סיפוק ענק, משום שגיליתי בו תוך שעות איש רעים להתרועע, בחור נעים הליכות עם אינטליגנציה רגשית מרשימה. אחד מתנאי העסקתו אצלי בתחילת דרכו הפך לסצינה מוכרת בסדרה שכתב. אני חייב להודות שעד עצם היום הזה אני מלא הערכה כלפיו.

• ובעצם בקבלתו לעיתון הצלת אותו.

אומר זאת כך: כידוע שבשנת הנשיאות הראשונה של הרבי מליובאוויטש הוא אמר בשם אחד מצדיקי פולין על המשפט "כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם" – שעלינו לזכור את חטאינו ולשכוח ממעשינו הטובים, כי מה שאנו זוכרים הוא כביכול שוכח, ומה שאנו שוכחים הוא זוכר. אני מעדיף שהוא יזכור את המקרים ששכר בצידם. אגב, זוהי אמרה של רבי שמעון מירוסלב, מחכמי גליציה.

דודי זילברשלג

קרוב יותר מרחוק. צילום: פלאש90

• מה אתה עושה כיום?

חי. עוסק בתחביב העתיק שלי – עתיקות. מייעץ פה ושם, מרצה בעיקר שם, כותב לפרקים ומתייגע בחקר החסידות לגווניה.

• ומתי נראה אותך שוב בעמדות ההסברה ובתקשורת? אני עוד זוכר את טורך המיוחד בבקהילה, אותו היית מגיש לעריכה בכתב יד. קטע קצר אבל מתוק מדבש.

ס'איז נענטער ווי ווייטער. קרי: זה יותר קרוב מרחוק.

• הזכרת בתחילה שגדלת בפוניבז' לצד הרב כהנמן. ספר על חוויה במחיצתו.

בכל יום שישי הייתי נוטל זר פרחים מחנותה של אמי ע"ה ומעפיל באופניי לגבעת הישיבה אל בית הרבנית כהנמן הבלתי נשכחת. כשהרב היה בבית הייתי נשלח לחדרו, מקבל טיפ של 10 אגורות ונשיקה של מיליון דולר במצח. לעולם לא אשכח את החמימות שהקרינה דמותו רבת ההוד.  ואני מזכיר שגדלתי במשפחה חסידית…

• אפשר להמשיך עוד שעות על שעות ולדון בהרבה נושאים, אבל אז זה יהיה ספר ולא ראיון בכלי תקשורת. אבל בכל זאת, אני לא יכול לסיים את הראיון הזה בלי שתספר סיפור טוב על הרבי זצ"ל מסערט ויז'ניץ.

בזמן ששימשתי כאסטרטג לחברת פלאפון בימיה הראשונים בארץ, הרבי כדרכו התעניין לפרטי פרטים. סיפרתי לו שהסלוגן שבחרה החברה (לא שלי) הוא "להפוך שעה אבודה לשעת עבודה". ואז הוא אמר בתנועת ביטול: "חוששני שסופו להפוך שעת עבודה לשעה אבודה".

היום, שנים אחרי שאמר זאת הרבי, המציאות מדברת בעד עצמה.

• אנחנו נסיים, כמו עם כל המרואיינים,  בחילוף תפקידים: איזו שאלה היית רוצה לשאול אותי?

כמה שנים תצליח לשרוד עוד בביצה הזו?

דוד  רוטנברג: כל עוד תמשיך לבעור בי התשוקה  שמריצה אותי כבר קרוב ל-36 שנה.

האם יבוא שלב שאחליף את הריצה היומיומית שדורש אתר אינטרנט, בכתיבת ועריכת ספרים? אני מנחש שיגיע הרגע הזה. זהו תחום שגם הוא מרתק אותי מאוד ומסב לי הרבה הנאה. כתבתי וערכתי עד כה כ-20 ספרים – ויש לי חשק להשאיר עוד כמה מדפים…

הדפס כתבה

9 תגובות

הוסף תגובה חדשה
    האיש מהפנט
    09/10/2017 00:32
    אביש
  1. געגועים לימים שלפני בני רבינוביץ ושאר מרעין בידיים. ימים של דברור חרדי אמיתי, טהור, וחכם

    • צצ   09/10/2017 20:54

      געגוע לימים הללו

  2. חזק וברוך
    09/10/2017 01:08
    חיים
  3. כל הכבוד לכם

  4. חייב לדעת
    09/10/2017 01:40
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)
  5. אם הזרקור הזה עדיין קיים . זה מעורר בי זכרונות ילדות

  6. תכלס
    09/10/2017 01:41
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)
  7. דודי היה המסבירן הראשון שקם לציבור החרדי . עשה עבודה נפלאה

  8. באמת מזכיר ימים יפים
    09/10/2017 09:03
    יאיר
  9. יוחזר דודי זילברשלג לאלתר. מסבירן רהוט, חכם ומוכשר

  10. אין כמוהו
    09/10/2017 09:36
    חיים
  11. לא קם ליהדות החרדית מסבירן ופה מפיק מרגליות כמו דודי זילברשלג במשפחתנו מתגעגעים אליו מאוד ומצפים לראותו עומד בראד המסבירנים של היהדות החרדית וזאת בנוסף על היותו יהודי חסידי שורשי

  12. תודה תענוג לקרוא
    09/10/2017 12:41
    ש
  13. מרתק

  14. כדתי לאומי אני מזהה בו הרבה מעבר לדובר רהוט
    09/10/2017 19:08
    גדי
  15. אדם שכבש חצי כדור ונשאר ערכי בצורה שנדירה אפילו ליושבי הכולל למיניהם זה מעורר הערצה בעיניי. לפתוח טלוויזיה ולראות את הדמות הזאת עשה לי טוב על הלב תמיד. מקווה שיחזור לזירה במהרה. תודה לחרדים 10 שהביאו אותו וגרמו לנו לשמחת חג.