ה'דגל'אים רוצים לשמר את החיים היפים של 'הבניין בסוקולוב 3' • עיר על מפת חרדים 10 I קרית אתא

שרי רוט עשתה את כל הדרך אל העיר בה נולדה וגדלה - קרית אתא, כדי להשתתף בפתיחת שנת הלימודים, לפגוש בראש העיר יעקב פרץ וב'תותחי העשייה' החרדים - וגילתה את המהפכה התורנית • אז מה הפלא שכאשר אחזה בידית שער הברזל של בית הספר לבנות חשה בהתרגשות הגואה
כ"א אלול התשע"ז / 12.09.2017 12:59
WhatsApp Image 2017-09-11 at 2.43.40 PM

כשאחזתי בידי את ידית שער הברזל חשתי בהתרגשות העולה וגואה בי.

היה זה בערבו של יום ראשון, כ' בתמוז, קצת יותר מחודשיים לאחור, כאשר עשיתי את הדרך הארוכה אל העיר בה נולדתי וגדלתי – קרית אתא. קצת קשה לסקר עיר אליה אתה מחובר בכל נימי נפשך, מנקודת מבט עיתונאית אדישה; בטח לא כשאתה שב אל המקומות שעיצבו את חייך.

אל בית הספר 'בית יעקב' שברחוב ירושלים הגעתי לרגל מסיבת פרידה למנהלת המיתולוגית, אריקה קסטנר, מי שהייתה גם המנהלת 'שלי'.

הבטתי סביב, אל שטח בית הספר, מנסה לבחון ישן מול חדש. באולם הארוך לא נגעה יד אדם, בזה הבחנתי די מהר. אותם כתלים, אותן מרצפות, אפילו הציורים נותרו בחלקם כפי שהיו. גם חדרי המשרדים נותרו כשהיו. רק מכיתות הלימוד הישנות שלנו, אלו שהיו מכוסים בגג אסבסט, לא נותר זכר. שני מבנים חדישים החליפו אותם.

התקשיתי להאמין, אבל גם התלבושת האחידה הוחלפה במהלך השנים. אני עוד זוכרת את הירוק בהיר-אפור. היום הן עם ורוד-כחול.

בשבוע שעבר שבתי חזרה אל בית הספר, ואל העיר האהובה עלי כל-כך. היא כל-כך השתנתה, העיר, עד כי לרגע תהיתי האם יתכן שעזבתי אותה כשהייתה כפר-אתא. למען האמת, לא, כי מאז הייתי ילדה נחשבה לעיר, אבל השינוי שחל בה בשנים האחרונות כה מפתיע, כמו שינוי מכפר לעיר.

פתאום הפכו וילות עזובות לרבי-קומות יוקרתיים, שדות ענק הפכו לרחובות המלאים בווילות. פשוט קשה להאמין לשינוי. אפילו השטח בו שכן בית הכנסת המיתולוגי של חסידות גור (בימים ההם התפללו שם לא רק חסידי גור, אלא כל מי שחפץ בתפילה עם ניחוח חסידי היה מגיע), זה שהיה מוקף בדונם של אדמת טרשים, שינה את ייעודו והפך לשכונת מגורים רבת קומות, חילונית.

אפילו תיכון יש לה לעיר, בהנהלת הרב יוסי רוטנברג, המנהל גם את תלמוד התורה. לא פחות מ-120 תלמידות לומדות בו. אני עוד זוכרת את הימים בהם כיתתנו רגליים בבקרים אל תחנת האוטובוס הקרובה, רק כדי להגיע אל חיפה, מרחק נסיעה של מחצית השעה לכל הפחות. מי חלם אז על תיכון בקריית אתא? ומדובר בתיכון על רמה, עם מגמות טכנולוגיות – מגמת הנדסאות מחשבים ומשאבי אנוש – כאשר התלמידות מגיעות להישגים משמעותיים מאד, כולל בגרות במגמות יוקרתיות. שלא לדבר על הרמה הרוחנית והחינוכית.

קרית אתאבניין בית הספר לבנות

אז לצד צביטה בלב על כך שהעיר כבר לא 'קטנה ואישית' כפי שהייתה, הייתה בי גם שמחה גדולה על ההישגים המרשימים אותן היא מציגה.

שלושה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, בחצר בית הספר רחשה המולה. בנות כיתה א', מלוות באמהותיהן, היו שם באירוע הפתיחה. התבוננתי באמהות, היו שם בהחלט מגוון. הרבה כיסויי ראש של מטפחות, אמהות מבתים חסידיים, ליטאיים. "כאן הכול מעורבב", הסבירה לי אחת מהן. "יש אחדות".

האחדות הזו, שכל-כך זכורה לי לטובה משנות ילדותי, היא הדבש שבמקום הזה. והיא גם הקונפליקט שעומד בפני התושבים החרדים במקום. מצד אחד, הם היו רוצים הצפה של זוגות צעירים חרדים. מצד שני, הם לא באמת רוצים הקצנה סטייל ערד או בית שמש.

מבחינת כדאיות, במרכז העיר הדירות כבר יקרות, הפוטנציאל מוצה, אבל 'למעלה בשיכונים', באזורים כמו יוספטל בן-עמי והסביבה, עוד אפשר בהחלט למצוא דירות ב-400 אלף שקלים. ויש כבר הרבה מאד משפחות חרדיות ששמו ידן על דירות, הרוב לשם השקעה והשכרה, אבל "שיהיה לילד/לזוג דירה".

מנהלת חדשה קיבלה את פני בביקורי, לו קראתי 'ביקור שורשים'. אביטל רוטנר, גם היא יבוא מחפה. לרוטנר עבר מרשים בכל הנוגע לניסיון ניהולי. לכאן היא הגיעה אחרי למעלה מ-10 שנים של ניהול 'נתיבות משה' בקרית שמואל.

כשהניחו בפניה את ההצעה, התייעצה עם רבנים, והחליטה ללכת על זה.

אני נלווית אליה אל הפינות השונות בבית הספר, נדהמת לגלות שבקצה האולם (אולם ההתעמלות, נהגנו לכנותו) מישהו בנה חדר מקירות גבס, והעביר לשם ארונות שהם רכוש בית הספר בערך מימי הביניים…אני עוד זוכרת אותם במקלט. אל החדר שבקצה האולם העבירו אותם כשמיקמו בו הקבצות. שטיחים מאובקים, ארונות נושנים כבר אמרנו, בקיצור – לא ממש סימפטי.

אבל הקבצות הן הבעיה הקטנה של החדר הזה. "יש 40 תלמידות", שמעתי קולות מבשרים את הבשורה הזו בהתרגשות. נציגי 'דגל' המקומיים, תותחי העשייה, הנציג החרדי סימון מושיאשוילי, עו"ד במקצועו (תגידו סימון, כל אחד בקריה יידע למי כוונתכם) ונציג דגל אלקנה וייסנשטרן, היו שם אף הם והסבירו לי את הבעיה.

"הבנות שהגיעו היום לפתיחת השנה ידעו שהן הולכות ללמוד בכיתה של 39, שזה המון, ובמיוחד למקום קטן כמו קרית אתא בו רגילים ליחס אישי. מה שלא ניסינו לעשות מול החינוך העצמאי לא עזר. הבהירו לנו שחייבים 40 בשביל לחלק לשתי כיתות".

כפי שהבטיח, מספר ימים אחרי שהייתי בלשכתו הגיע ראש העיר לבית הספר החרדי. במרכז, המנהלת רוטנר

אז הנה, אירע נס, ואיכשהו הגיעה בבוקר תלמידה נוספת, ה-40 במספר. היא אפילו לא הבינה למה האמהות מקבלות את פניה בשמחה כה גדולה…

כעת, הכול טוב ויפה, יש 40 תלמידות, אבל איפה בדיוק משכנים את הכיתה הנוספת, כשבבית הספר 8 כיתות בנויות בדיוק? מבטי כולנו הופנו לעבר החדרון העלוב שבקצה האולם. על פני המנהלת נראה מבט מתחלחל. שאני אשים פה ילדות קטנות?

נחזור בהמשך אל בית הספר וצרכיו. עוד מעט אעשה את דרכי אל לשכתו של ראש העיר יעקב פרץ (ליכודניק, יהודי חם למסורת), אבל אני חייבת לעצור לכמה מילים על הדו-קיום המיוחד שיש בקריית אתא.

היה זה בערב תשעה באב האחרון כשהופעתי באולפן 'רשת' בתוכניתו של העיתונאי מנחם טוקר. בין לבין, הוא שיגר לעברי שאלה: איך עושים דו קיום ואחווה בין חילונים לחרדים?

"אני לא חושבת שצריך להיות פרויקטור בשביל לעשות אהבת חינם", השבתי לו, ונזכרתי מיד ב…קריית אתא. "אני זוכרת את עצמי בילדותי גרה בבניין בקריית אתא שיצאו ממנו רופא בכיר, ד"ר בני פאר, חילוני; אייל פיס, חילוני גם הוא, מפקד סטי"ל לשעבר בחיל הים; עפרה חמו אטיאס – שופטת דתית-לאומית בבית המשפט המחוזי בחיפה, ואני, עיתונאית חרדית…

"ואני רוצה לומר שהייתה לנו בבניין אהבת חינם יומיומית, דו-קיום וכבוד הדדי, ועד היום כשאנחנו נוסעים לצפון, כל בני הבית שלי מקטרים כי זו לא תוכניה מרתקת עבורם, אבל אנחנו עוצרים ליד הבית שבו גדלתי, דופקים בדלתות של השכנים, ופשוט מתחבקים עם השכנים לשעבר, אומרים שלום, ואחר כך אני מפרסמת בפייסבוק שלי את התמונות המאושרות הללו, המרגשות מבחינתי. הדו-קיום תמיד נשמר שם, ואני חושבת שפשוט צריך להצפין כדי לראות איך עושים את אהבת החינם הזו. לא צריך בשביל זה פרויקט מיוחד".

זו האמת לאמיתה. לעולם לא אשכח את 'הבנין בסוקולוב 3' בו התגוררנו, על כל ההוואי ששרר בו, למרות היותנו שכנים מגוונים מכל הפלגים.

"את זה בדיוק אנחנו רוצים לשמר", הסביר לי אלקנה וייסנשטרן תוך כדי סיורנו, ואני בהחלט מבינה למה הוא מתכוון.

גם מאחורי הדלת הכבדה, דלת חדרו של ראש העיר, הצלחתי לשמוע את הקול המוכר, קולו של שר התיירות יריב לוין.

מתברר, שימי פגרה בכנסת הם ימים מצוינים כדי לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה, וכן, גם להצפין. כחבר לאותה מפלגה, הליכוד, הגיע יריב לוין כדי לבשר לראש העיר יעקב פרץ בשורה מעניינת. כשיצאו השנים, ביקשתי מהם לבשר את הבשורה למצלמה, לגולשי חרדים 10: "הוא הביא לנו 500 אלף שקל! לשיפוץ קברו של רבי יהודה בן בבא, מסמיך התנאים, ובערת ה' כולנו נזכה לראות את הפרויקט הזה עוד השנה", הבטיח פרץ.

הקבר ממוקם סמוך לשפרעם, העיר הערבית הממוקמת ליד קרית אתא, אבל העירייה היהודית היא שתנהל את אתר התיירות שיוקם במקום.

כשנכנסנו פנימה, אל לשכת ראש העיר, הדבר הראשון שצד את עיני הייתה תמונתו של פרץ לצידו של רבי דוד אבוחצירה מנהריה. מתברר, שלא פעם הוא נוסע להתייעץ, כיאה לראש עיר מהליכוד, יהודי ממוצא מזרחי, שליבו חם למסורת וליהדות.

על השולחן עוד נותרו שיירי הכיבוד העשיר שהונח לכבוד השר, המון פירות בשלל צבעים וסוגים, ירקות חתוכים (עד כאן, הכול בריאות), אבל גם המון עוגיות צבעוניות…

השר לוין נגע בכל אלו? – שאלתי, כשאני מזכירה להם עד כמה הוא רזה."הוא ביקש כוס מיץ", סיפר פרץ בחיוך, "אבל גם את זה לא באמת שתה…"

השיחה איתו הייתה מרתקת. ככתבת פוליטית לא יכולתי שלא לפתוח בנושאים הקרובים לליבי – שלטון נתניהו, היום שאחרי (השיחה הולידה סיכוי טוב מאד לשר התחבורה ישראל כץ, שפרץ נחשב מאנשיו המובהקים, לא לפני שהזכרתי שיהיה על כץ ליצור חיבור עם גלעד ארדן, שגם מעמדו בליכוד איתן. שניהם יחד יוכלו בהחלט להיות קלף מנצח, הסכמנו), ואז, קרית אתא, ואיך לא – החרדים בקרית אתא.

צריך לראות את הכבוד לו זוכה סימון במסדרונות העירייה. אין פקיד או פקידה שלא מקבלים אותו בקולות רמים של תשבחות. בהתחשב בכך שמדובר בחבר מועצה יחיד במפלגה החרדית, הרי שהיחס אליו הפתיע אותי, ולטובה כמובן.

צריך לחזור לאחור, אל מערכת הבחירות המקומיות האחרונות, כדי להבין אי אלו דברים הקשורים בנציגותו של סימון.

בעבר הרחוק היה נציג חרדי בעיריית קריית אתא. היה זה נציג שהשתייך לתנועת פא"י, ששגשגה מאד באותם ימים. מהימים בהם  הייתי ילדה אני זוכרת את העיר ללא כל נציג חרדי. ככה זה היה במשך שנים רבות. עם גירוד מרשים של קולות היינו מגיעים לכמה מאות, לא מספר שהספיק כדי להכניס נציג. עם השנים חל גידול במספר החרדים בעיר, אבל רובם השתייכו לתנועת ש"ס, כך שהיא הצליחה מאז ומתמיד להציב נציגים משל עצמה, למפלגות 'דגל' ו'אגודה' לא היה מספר שהספיק כדי ריצה לעירייה.

בבחירות האחרונות הגיע סימון, נציג 'דגל' בעיר והציג רעיון לפיו עם עבודה נכונה, הוא יצליח למשוך קולות מסורתיים לטובת הצבעה למפלגה החרדית-אשכנזית המאוחדת.

קרית אתאסימון בחדרו של ראש העיר. קולות רמים של תשבחות

אמר, וגם הצליח לעשות. נכון להיום סימון הוא נציג בעירייה, כך שלציבור החרדי יש כתובת (שגם פועלת ועושה). לש"ס יש שלושה נציגים נוספים בעירייה. יש הטוענים כי לפחות אחד מהם ירוץ בעתיד במסגרת שתתחרה בש"ס, אבל נכון להיום, אין לכך כל אישור רשמי. מוקדם מדי כדי לדעת.

אפרופו ריצה חרדית נפרדת: היו בעיר מי שסברו שנכון יהיה להמשיך ולהצביע לליכוד, כפי שנהגו בכל השנים. ההגיון שעמד מאחורי זה היה פשוט: למה לקחת ריזיקה? למה להסתכסך עם ראש העיר, שנפגע מהצעד?

אבל רוב הציבור החרדי, בהוראת הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קנייבסקי, הצביע למפלגה החרדית, והצליח להכניס נציג.

מטבע הדברים ראש העיר לא התלהב, בלשון המעטה, מהמהלך. תמיד עדיף לך שחרדים יצביעו למפלגתך, הליכוד, מאשר שירוצו לבד. ובהחלט, במשך תקופה לא קצרה שררה חומת חשדנות בין הצדדים. אלא שסימון הצליח עד מהרה להפוך אותה ליחסי רעות מרשימים. ראש העיר למד שהנציג החרדי נאמן לו במאת האחוזים, ששווה ליצור קואליציה עם חרדים, וששום נזק לא קרה לו מאז הבחירות.

לראשי ערים החוששים מהציבור החרדי, הייתי מציעה, תתפסו שיחה עם יעקב פרץ. הוא יספר לכם עד כמה חרדים יכולים להיות נחמדים…

כשאנחנו יוצאים מבניין העירייה, אני מנסה להבין מאלקנה וסימון מה באמת מצב היחסים בינם לבין ראש העיר. כאילו, כעת, כשאנחנו בחוץ, תשפכו את האמת. "היחסים בינינו לבין ראש העיר יעקב פרץ הנם יחסים של אמון וכבוד הדדי", יש להם רק מילים טובות לומר.

"המטרה למענה אנחנו פועלים", הם מסבירים, "היא לדאוג ולשמור על קהילת האברכים מכל המגזרים ובמקביל להשתדל להגדיל את מספר האברכים שמגיעים לקריית אתא".

להגדיל בכל מחיר? טוב, חשוב להם מאד לשמור על ההרמוניה בין הציבורים בעיר, לשמר את המרקם העדין. אם להגדיר זאת בעדינות, התחושה שלי היא שקיצוניים לא יתקבלו פה בזרועות פתוחות, המקום פשוט לא יתאים להם.

"קריית אתא היא עיר איכותית, אשר גולת הכותרת בה היא החיים בהרמוניה בין כל החרדים, ובין המגזר החרדי לתושבים החילוניים. הרמוניה של התחשבות מתוך כבוד הדדי", הם מדגישים את שמוכר לי כל-כך.

ואז, הם מבקשים לנצל את הבמה כדי להעניק מילה טובה לכמה אנשים, שנושאים אתם בנטל היומיומי של הפעילות. "ליו"ר המלגה מוישה גפני, וגם לח"כים המסורים אורי מקלב ויעקב אשר". וגם, "למנחם שפירא, סגן ראש עירית בני ברק, שהאמין בנו מאז ומתמיד, ועוזר לנו בלב חפץ, יחד עם עוזרו המסור אליהו ארנד".

קרית אתאאיש 'דגל' בקרית אתא, אלקנה וייסנשטרן

וצריך להכיר את אנשי קרית אתא כדי לדעת, שגם אם הייתה בליבם איזושהי מילה של ביקורת, הם תמיד יעדיפו את שיטת 'המילה הטובה'. ברוכים הבאים לקריה, שפעם הייתה כפר אתא, אבל נותרה באופייה טובה כמו בכפר.

אי אפשר שלא לסגור את המעגל עם עוד שינוי שחל בשנה האחרונה בכל הנוגע למוסדות הלימוד החרדיים. בעוד בבית הספר לבנות נותרו כל התלמידות מאוחדות – ספרדיות, אשכנזיות, חסידיות, ליטאיות – הרי שבתלמודי התורה התחולל שינוי משמעותי.

בשנים בהן אני זוכרת את התלמוד תורה (אבי, הרב יעקב גלאי, ניהל אותו במשך שנים ארוכות), למדו בו חסידים וליטאים, ספרדים ואשכנזים – הכול בהרמוניה ואחדות מופלאים. במהלך השנים האחרונות החלו משפחות אשכנזיות להעדיף את תלמודי התורה ברכסים על פני זה שבקריית אתא.,וכך מצאו עצמם ילדים קטנים נשרכים בבקרים בהסעות עד לרכסים, אבל איש לא העלה על דעתו לפתוח תלמודי תורה נוספים. עד שביום אחד התקבלה החלטה: די למערך ההסעות, הגיע הזמן לפתוח לעצמנו 'חיידר'.

כתופעת שרשרת, התקבצו מספר אברכים מעדות המזרח והחליטו לפתוח גם לילדיהם ת"ת בסגנון 'אברכי', כשהם מצרפים אותו לרשת של ש"ס.

למען האמת, היה צפוי מראש העיר שיתערב בסיפור, ולו על רקע תמיכת גורמים בכירים בתלמוד התורה הקיים מזה שנים, בהצבעה למפלגתו בבחירות האחרונות. לשבחו ייאמר, שהוא נהג בהגינות וזרם עם רצונם של החרדים. רוצים? למה לא. והושיט יד.

אז נכון לעכשיו מדובר רק בשלב התחלתי. בש"ס הלכו על כיתת מכינה פלוס כיתה א'; האברכים בינתיים עם כיתת מכינה בלבד. אבל בשני המקרים, מתכוונים בשנים הבאות להמשיך ולפרוץ. שלא תטעו, אין שום מריבה  בין המוסדות השונים, זה לא הסגנון של קרית אתא לריב ולהתפלג סטייל ריכוזים חרדיים אחרים.

בשביל קריית אתא, זו בהחלט פריצת דרך. המשמעות היא שאברך, ספרדי או אשכנזי, המעוניין להגיע למקום, מקבל קומפלט מוסדות לימוד מפוארים, ולא אתפלא אם בשנים הבאות יעשו החסידים את אותו מעשה, הגם שכיום הם שולחים ברובם למוסדות החסידיים בחיפה. ואל תדאגו לתלמוד התורה הקיים, שכן הרבה מאד ילדים בקרית אתא ובערים הסמוכות ישמחו להגיע וללמוד במקום. אגב, גם חלק גדול מפעילי ש"ס בעיר ממשיכים לשלוח לת"ת הוותיק.

לא יצא לי לבקר עדיין בבניין התלמוד תורה החדש והמפואר, זה שנבנה לפני כשמונה שנים (ראש העיר מבטיח להמשיך ולהרחיב, להמשיך ולבנות), ואשר מנוהל בידי הרב רוטנברג, אבל אי אפשר שלא לומר לזכותו כמה מילים, כפי שמספר לי אחד ההורים.

קרית אתאבניין הת"ת הישן. רמת לימודים גבוהה

"מדובר בתלמוד תורה בו רמת הלימודים גבוהה, התלמידים מגיעים להישגים חינוכיים רוחניים ולימודיים גבוהים, כאשר כל הבוגרים ממשיכים לישיבות קדושות – 'ישיבה לצעירים' בקרית אתא (אחת המעולות! בראשה עומד הרב פוסטבסקי, ומילה טובה לאביו של רוטנברג, הרב אליהו, שמאז הוקמה הישיבה דואג לה כלכלית – ש.ר.), ישיבות 'תורת אבות' ו'אוהלי שמואל', שתיהן ברכסים, 'אביר יעקב' בנהריה ועוד. המחנכים והצוות מנוסים ומשקיעים רבות בתחום הפדגוגי והערכי כמו גם היחס לתלמידים הינו אישי ומכיל הבא לידי ביטוי בקשר ההדוק של המחנכים עם הבוגרים במשך שנים רבות".

"גני הילדים שלצד תלמוד התורה שוכנים במבנים נפרדים, מתאימים", הוא מוסיף.

אני מנסה להבין מי הם התלמידים המתקבלים לבית הספר ברישום החדש, לאחר שחלק מהמשפחות שולחות למוסדות החדשים, והוא מבהיר: "התלמידים שנרשמים לתלמוד תורה באים ממשפחות טובות".

רגע לפני שעשיתי את הדרך חזרה הביתה, עצרתי במבנה החדיש של הקניון. אם היה מישהו מספר לי בשנות ילדותי כי ביום מן הימים יוקם קניון בעיר, הייתי סבורה שהוא הוזה. עזבו קניון. מי חלם אז על צרכניה? על מסעדה של ממש? המכולת השכונתית, הירקן, זה כל מה שהיה לנו אז. המקסימום בתחום ההסעדה הייתה חנות פלאפל, גם היא באופציה הכשרה רק לתקופות קצרות מאוד.

אז לצד ההתפתחות המרשימה, אין לי אלא לשאת תפילה: שכל קבוצה חרדית שתגיע לעיר, תשכיל להשתלב במרקם הקיים בה, ולא חלילה להרוס. אנשי כפר אתא, שצמחו והפכו לאנשי קרית אתא, חפצים בעיר שכל כולה דו-קיום בשלום.

כך זה היה, וחלומם, שכך זה יישאר.

קרית אתא
הדפס כתבה

2 תגובות

הוסף תגובה חדשה
    על אחוזי הנשירה המטורפים את לא מדברת?
    12/09/2017 14:55
    שימי
  1. עברנו משם ברגע שראינו בחורי חמד קומלים מול העיניים…

    • יוסי   14/09/2017 23:56

      חיים בהרמוניה כפי שמתארת הכותבת,גדולי ישראל בכל הדורות ידעו לתת דגש על חובת ההתבדלות וההתרחקות מהחילוניות, כעת, באים אנשים שמתחכמים להיות 'ידידותיים' מדי כלפי החילוניים, ואלו התוצאות.
      מותר לכבד וכמובן לקרב ליהדות שזה דבר רצוי, אבל לא להתיידד איתם, כי זה מכניס לחיים שלנו מושגים ושאיפות שונות ממה שחונכנו אליהם.