מנכ”ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, ערך היום (רביעי) ביקור בכפר חב”ד, במהלכו עמד מקרוב על צרכי הקהילה החסידית בנושאי רפואה.
במהלך הביקור סייר המנכ”ל בפרדסי האתרוגים, בהוצאת הספרים ‘קה”ת’, ובבית אגודת חסידי חב”ד-770 שם הניח תפילין והתפלל.
אבל שיא הביקור היה סגירת מעגל מרגשת: המנכ”ל התנה מראש את בואו אל הכפר החסידי, בביקור אצל מי שהייתה מורתו לפני יותר מ-30 שנה בכיתה ד’ בבית ספר בחולון.
חרדים 10 שוחח עם המנכ”ל ועם המורה.
• קיבלתי תמונה שלך מביקור שעשית בכפר חב”ד, נפגשת עם המורה שלך שם…
“כן, מנפלאות הרשת…”
• איפה למדת? איך נזכרת פתאום במורה הזו?
“כן, היא הייתה מורה משמעותית. מורה שלי בכיתות ג’ וד’, הייתה מזמינה אליה הביתה, בבית ספר נאות שושנים בחולון”.
• בית ספר ממלכתי?
“ממלכתי דתי. היא הייתה מזמינה אליה כל שבת שני תלמידים לעשות אצלם בבית שבת, זה גם משהו שהותיר חותם. היא הייתה מורה מצוינת, בשביל הרבה מאד מהתלמידים היא הייתה מורה לחיים, כשבאתי לבקר בכפר חב”ד ביקשתי לנצל את ההזדמנות ולפגוש אותה”.
• הביקור בכפר חב”ד היה ביקור עבודה או שהגעת במיוחד בשביל זה?
“זה היה משולב, ביקור עבודה יחד עם המפגש איתה”.
• ובעצם מאז שסיימת את הלימודים לא נפגשת איתה.
“לא, לא נפגשתי איתה…”
• נו, איך היה להיפגש?
“מרגש”.
• היה משהו מיוחד במפגש הזה? זכרון מיוחד שהעליתם?
“דיברנו על זה שביקרתי אצלה, על הלימודים, על התלמידים שלמדו יחד איתנו, ועדכנתי אותה מה קרה מאז”.
• כשאני מסתכל על התמונה אתה נראה די מרוגש”…
“כן, זה היה מרגש, כן. בכל זאת, לחזור יותר משלושים שנה אחורה… היה שווה להגיע לכפר בשביל לפגוש אותה”.
• איך היא הגיבה?
“שווה לשאול אותה…”
• כן, ננסה לדבר גם איתה.
“שמחתי ממש לחזור לזה”…
“הוא זוכר את השבת הזו מאד לטובה”
• שלום למורה ברכה יהודה.
“מאיפה אתה יודע שהוא היה כאן?”
• ככה זה העולם המודרני, כולם יודעים מה קורה בכל מקום כל רגע… ספרי לי, את בעצם היית מורה של מנכ”ל משרד הבריאות.
“זה היה לפני 33 שנים, בבית ספר ‘נאות שושנים’ בחולון, זה בית ספר ממלכתי דתי”.
• הוא היחיד שזוכר אותך אחרי 33 שנים?
“לא לא לא, הרבה מאד תלמידים זוכרים אותי…הייתי בתור מורה לוקחת אלי תלמידים לשבתות הביתה, גרתי בכפר חב”ד ועבדתי בחולון והבאתי אלי תלמידים לשבת לראות את הווי הבית”.
• במהלך הפגישה הזו דיברתם על השבת שבה הוא היה אצלך?
“בוודאי, בוודאי…לא דיברנו על שום דבר בענייני עבודה, רק על הנוסטלגיה של העבר”.
• מה הוא סיפר על השבת? מה הוא זוכר ממנה?
“הייתי מאד משמעותית בשבילו… הוא זוכר את השבת הזו מאד לטובה, אותי בתור מורה זוכר כמי שעיצבה לו חלק מהחיים. הוא למד בכל שנות בית הספר היסודי…”
• איזה זכרון את בתור מורה זוכרת ממנו?
“שהוא היה ילד טוב”…
• את יודעת, בסופו של דבר עברו מתחת ידך הרבה הרבה ילדים…
“נכון. אבל יש שמות שמאד נחרטים בראש של בן אדם, ואת השם שלו ועוד כמה שמות שהזכרנו במפגש זכורים לי מאד טוב”.
עם הבוס. צילום: Hadas Parush/Flash90
• זהו, רציתי לשאול אם את זכרת בכלל את שמו…
“בטח, בטח, כשהתקשרו אלי ושאלו אותי אם יכול לבוא, אמרו לי מנכ”ל משרד הבריאות, אמרתי וואלה, זה היה תלמיד שלי”.
• היום כשהתקשרו אליך…
“תיאמו איתי כבר לפני שלושה-ארבעה שבועות…”
• ומה הרגשת אז?
“מאד שמחתי כמובן. חייכתי לעצמי” (היא צוחקת).
• כשבא מישהו וזוכר משהו טוב שעשית, זה מאד מרגש…
“נו ברור. כל המשפחה, כל הילדים שלי התרגשו יחד איתי…”
• וכולם היו בביקור הזה?
“לא לא לא, יש לי בת שהגיעה אתמול מקזחסטן, היא שם בשליחות של חב”ד, והיא הייתה כאן, וגם הבת הצעירה שגרה לא רחוק מפה הגיעה”.
• יש משהו מיוחד מתוך כל הביקור הזה שאת יכולה לומר שהיה שווה את כל הביקור בשביל זה?
“בטח. עצם העובדה שמנכ”ל משרד הבריאות, אדם בתפקיד כל כך בכיר, מוכן לבוא לכפר חב”ד בתנאי שהוא יבקר את המורה שלו זה היה מאד-מאד מרגש. עצם העובדה שהוא זוכר, והוא סיפר לי שהייתי מאד משמעותית בשבילו, זה היה מיוחד”.
• הכנת לו את אותו האוכל שהכנת אז בשבת כשהגיע אליך?
“הצחקת אותי לגמרי עכשיו… עשיתי לו עוגות עשויות בבית, לא קניתי לו רוגעלך ולא דברים אחרים, עוגות מעשי ידי!”
• לא, את יודעת, כי אם הוא זוכר את השבת הזה, חשבתי לעצמי אולי רצית להעלות זכרונות…
“לא הכנתי לו אוכל, הכנתי עוגות ושתיה, תסתכל בתמונה, רואים שם את העוגות שלי”.