אז מי הגורם שמסר את קלטת ‘היום שאחרי אריה דרעי’ לישראל היום

1.

כמה כואב לפתוח שבוע עם תמונות זוועה שמגיעות מהיישוב חלמיש, אחרי הטבח בליל שבת. כמה קשה לכתוב את ‘בין השורות’ כשהידיעה המרכזית של השבוע למעשה אינה מופיעה בעיתוני סופהשבוע.

כמה מצמרר לראות את כותרת השער ביתד נאמן ולהבין, על רקע אירועי הדמים, כמה היא נכונה.

“‘ותהינו לעלות ההרה’, הר הבית הוא חבית אבק שריפה, עם פוטנציאל לתבערה ‘דתית’ שעלולה לסכן חיי יהודים ברחבי העולם. לשם בדיוק חותרים המסיתים הפלשתינים צמאי-הדם. חבל שקומץ יהודים חסרי אחריות שעולים להר בניגוד להלכה – משחקים לידיהם”.

כותרת קולעת, למרבה הצער.

בפעם הבאה, כשגפני יגיע לאירוע של ‘הארץ’, ויאמר שהוא יותר שמאל מימין, תבינו למה הוא התכוון.

“אחריות”, היא שם המשחק הגורלי. ושאפו ל’יתד’ על האומץ.

2.

אחרי שבשבוע הקודם הסביר הפרשן אריה זיסמן ביתד נאמן מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו קשור, כלל ועיקר, לפרשות השונות הנחקרות בחדרי החקירות, השבוע הוא מוסיף עוד משהו: “נתניהו מנסה לשדר רגיעה, אבל מתקשה להסתיר את המתח בו הוא נמצא. הוא מקפיד אמנם לומר שהפרשיות כלל לא קשורות אליו, אבל חושש שהן יחלחלו לציבור ובסופו של דבר הוא זה שיצטרך לשלם את המחיר.

“עד כה הצליח לצאת נקי מכל הפרשיות, דבר המעיד על תמיכה ציבורית נרחבת וכן תמיכה בתוך מפלגתו. איש לא קורא לו להסיק מסקנות. כולם משוכנעים בחפותו ומפנים אצבע מאשימה כלפי התקשורת. זו הצלחתו”.

אני חולקת על זיסמן בקטע של “מתקשה להסתיר את המתח בו הוא נמצא”. אחרי הכול, בפעם האחרונה בו ראיתי את ראש הממשלה, ימים אחדים לפני שיצא לחו”ל, הוא ממש לא היה נראה כשרוי במתח. אבל כש’יתד’ כותב זאת קשה לחשוד בו ברדיפה אחר נתניהו. אחרי הכול, וכפי שנכתב פה בשבוע הקודם, מבין כל העיתונים החרדים, הוא שומר על אובייקטיביות מרשימה.

3.

גם יום ליום, ששמר בכל השבועות האחרונים על לויאליות מלאה לממשלת נתניהו (ועזבו אתכם מההתנערות הפומבית של ש”ס מהעיתון, אף אות כתובה לא מופיעה סתם ככה) הסיר השבוע כפפות.

בכותרת השער עם הכותרת: “התפתחויות דרמטיות בתיק 3000 – פרשת הצוללת”. מימין: “צוללים בחקירות”, ומשמאל: “עמוק במצולות”.

בכותרת המשנה: “הדרמה הפוליטית: האם ראש הממשלה נתניהו מעורב ברכישת הצוללות, או לא היה כלום כי אין כלום” (חיים טריקי) .

למרות שכל ההודעות הרשמיות הדגישו כי נתניהו אינו חשוד, בשום צורה ואופן, שימו לב למשפטים הבאים (קובי לוי): “הכותרת החשובה הייתה השבוע שיש גם ‘אישיות פוליטית חשובה’ שמעורבת בעניינים, מה שמכניס לטלטלה את סביבתו של נתניהו”.

שלא תעלו בדעתכם אפשרות לפיה גויס העיתון למסע נקם, בעקבות ידיעה שהופיעה השבוע בעיתון שהיה עיתון-הבית של נתניהו.  הידיעה ב’ישראל היום’ דיווחה על ‘מרד בש”ס’, אבל כל קשר בינה לבין העמוד הפותח של ‘יום ליום’ אינו אלא מקרי, כמובן.

4.

אם בשבוע שעבר לא הספידו הכותבים במשפחה את ראש הממשלה ובמערכת הסתפקו בכותרות שער בלבד (“ממשלה בצלילה”, הייתה כותרת טורו של אליעזר שולמן, הכתב הצבאי, שהוא גם עורך החדשות, ו”הטבעת המשטרתית המתהדקת על נתניהו”, הייתה הכותרת בשער), הרי שהשבוע השתנה המצב.

“מה שמתרחש בימים האחרונים הוא ללא ספק אפקט דומינו קטסטרופלי עבור ראש הממשלה”, כותב ישראל יוסקוביץ. “מצבו הלחיץ והרעוע של נתניהו מקרין גם על אנשים שעובדים איתו. התחושה היא שהמלחמה החזיתית שהוא מנהל נגד התקשורת גובה ממנו/מהם מחיר כבד מאד. אחד מהם הזכיר לי השבוע שבשנת 99′ אחרי שהודח מכהונתו הראשונה נתניהו הכה על חטא לאחר מכן וטען באוזניו שהמאבק שלו בתקשורת עלה לו בהדחתו”.

אני מנסה לחשוב מיהו אותו אדם שעובד עם נתניהו ש”מקרין גם על אנשים שעובדים איתו” ועבד איתו גם ב-99′, לא מצאתי אף לא אחד כזה, אלא אם המתדרך הוא אדם כדוגמת שר הבטחון אביגדור ליברמן, שלא נמצא ממש בסביבת נתניהו כיום.

“הרושם שנתניהו מעניק לסביבתו הוא שגם אם הוא בטוח בחפותו הוא ממש איננו בטוח בתוצאה”, כותב יוסקוביץ, כתב מדיני מעולה.

אז נכון שאני חולקת עליו, משיחות עם סביבתו קיבלתי רושם אחר לגמרי, אבל כל כתב והתרשמותו שלו.

5.

זו אינה הפעם הראשונה, אבל בכל פעם זה מצליח להפתיע אותי מחדש.

זוכרים את ח”כ מנחם לייזר מוזס? זוכרים את זעקת המחסנים שלו בקואליציית נתניהו השניה, איפשהו בשנים 2010-2011? זוכרים שהוא לא מפסיק להזכיר את מצוקת הדיור החרדית?

אז בשנה האחרונה צץ לו מתחרה מכיוון מפתיע.

מיד לאחר שקיבל את כיסאו בכנסת (חוק נורבגי, ורק לאחר שסגן השר מאיר פרוש הואיל לוותר לו על הכיסא) הסתער הח”כ הטרי יעקב אשר על הטייטל ‘דוקטור דיור’. לא באמת יש מה לעשות בנושא, כאשר ארגז הכלים במלואו מצוי בידי מפלגת ‘כולנו’, שלא ממש מעריצה את הציבור החרדי, ואם כבר משתפת פעולה עושה זאת באמצעות החבר הטוב, סגן השר איציק כהן מש”ס.

ובכל זאת, זו הפעם השניה בה מפמפם עיתון משפחה שיש ‘דוקטור’ חדש בתחום והוא מ’דגל’. לח”כ מוזס לא נשאר אלא לאכול את הלב. מהיכרות איתו הוא ישמור על שתיקה ויבליג, הכול למען שלום הבית (הרעוע) במפלגה ה’מאוחדת’.

וכך, בשער הגיליון הפרסומי ‘מגורים’ מופיעה תמונתו של ח”כ אשר, “הנציג החרדי שלא מוריד את מצוקת הדיור מסדר יומו בראיון מקיף על שוק הנדל”ן החרדי והמאבקים בממשלה”.

דווקא משום שאני מכירה את ח”כ אשר, ואת כשרונו הברוך, כמדומני שבמה פרסומית דביקה ומסטיקית שכזו, אינה יאה לו.

מינימום דה-מרקר, ולא במגזין פרסומי. גם לא בטור מתודרך.

6.

שאפו מיוחד לר’ גיל מ’יתד’ על הסדרה המעמיקה ‘ארוכה הדרך לחופה’, בנושא השידוכים. זו כתבה תשיעית בסדרה, והיא מרתקת כאילו הייתה כתבה ראשונה.

והפעם: “הורים אדישים ושדכנים מתוסכלים”.

אגב, בין התגובות מצויות לא רק אלו המשבחות. “את השיחה הכאובה הזו קיבלנו בתחילת השבוע מיהודי בני ברקי פגוע עד עמקי נשמתו שהרגיש כי נחצו הקווים האדומים וסבר שאולי הגושפנקה שניתנה לשדכנים לחנך ולהעליב נולדה, בין היתר, גם מסדרת ‘ארוכה הדרך לחופה’ (כך שאולי גם אנחנו להרגשתו ‘אשמים’).

שאפו על גילוי הלב, ולא, אתם לא אשמים. להיפך. כל הכבוד על הסדרה המעולה.

7.

קראתי בעיון רב את ניתוחו של הפרשן יעקב ריבלין מבקהילה, המנסה לשרטט קווים לדמותה של הידיעה ב’ישראל היום’, שדיווחה על מרד ב’יום שאחרי אריה דרעי’.

“להערכתם” של אנשי צוות הדוברות וההסברה של ש”ס, “לא מדובר בהקלטה של דיון קבוצתי, אלא של “ח”כ אחד שמדבר עם גורם לא ידוע על גורלה של ש”ס לאחר עידן דרעי”.

מכאן הוא עובר לנתח מיהו אותו ח”כ, ומגיע למסקנה שמדובר ביעקב מרגי.

אלא שבניתוחו מצאתי מספר שגיאות:

• יצחק ועקנין הודיע כבר על פרישה מהחיים הפוליטיים בתום הקדנציה וש”ס הפסיקה מזמן לעניין אותו.

• דוד אזולאי אומר בשיחות סגורות שזו הקדנציה האחרונה שלו. הוא לא מדבר נגד דרעי גם בשיחות הכי פרטיות שלו.

• מי שמכיר את איציק כהן יודע שהוא מצטיין בדבר אחד: נאמנות אין סופית ליו”ר התנועה. הוא היה הראשון שקפץ לעגלה של אלי ישי לאחר הדחת דרעי והוא היה השני שזינק לעגלה של דרעי ביום שהוכתר כיו”ר יחיד. מעבר לכך הוא נאמן מאד לשר הממונה עליו.

או לסיכום: בדוק שנית…

8.

אם אכן נכונים הם דברי ריבלין שמערכת הדוברות של ש”ס שוחחה עם עורכי ‘ישראל היום’, אני מתפלאת על המסקנה הבאה אליה הגיעו (שגויה לחלוטין):

“להערכתם של גורמים בצמרת ש”ס.. לא מדובר בדיון פנימי של הח”כים אלא בשיחת חברים תמימה עם מקורבו של הגרש”מ עמאר. ‘אנחנו מעריכים שהייתה זו שיחה בה נמשך הח”כ בלשון ודיבר חופשי חופשי, הצד השני שמתמחה בהקלטות העביר את זה לעיתון ומכאן נולד כל הסיפור. יתר הציטוטים משמו של הגר”ש כהן הם שקר מוחלט’, אומר הגורם הבכיר”.

כמה שהם שוגים.

“הצד השני שמתמחה בהקלטות”, יצא מופסד מהכתבה, שהבהירה קבל עם ואומה שאלי ישי לא יחזור לתפקיד היו”ר, זאת למרות כתבה קודמת של ‘ישראל היום’ שדיווחה אחרת. כתב העיתון מתי טוכפלד מספיק ישר, ומהרגע ששוכנע שהדברים לא יקרו, הוא הבהיר זאת. אפשר לנחש עד כמה “הצד השני” ‘שמח’ על פרסומה של הכתבה. כלומר, אולי שמח על כך שמדברים על ‘היום שאחרי’, אבל בהחלט לא הגיוני שישמח על שלא לוקחים אותו בחשבון ברצינות.

9.

הצל”ש השבועי מגיע השבוע בכל היושר לבקהילה על כתבת השטח המשובחת (יצחק פלדמן. גילוי נאות: אחיין של כותבת השורות). לא מצאתי אצל המתחרה – משפחה, תשובה הולמת ל’שיחוק’ שכזה.

“א שבת אין עקבה”. האמת, קראתי, ואני לא בטוחה שכל הפרטים שם היו במציאות, בבחינת, צלחה עליו, על המחבר, הרוח הפיוטית וכמו בסיפורי צדיקים, מה שלא קרה במציאות, יכול היה לקרות.

“זה התחיל בחשד לריגול, המשיך בניידת משטרה עם חישוק ברזל…’לכה דודי’ מול לוחמי דאעש'”. בררר…

אז ככה. “תרשו לנו להעריך שלא היינו סוכני המוסד הראשונים שחדרו לתחומי הממלכה”, ברור שלא.

גם לא הייתם העיתונאים הראשונים שחדרו לתחומי הממלכה. לפני למעלה מעשור הייתה זו כותבת השורות שחדרה לירדן, יחד עם עורך ‘בקהילה’ דאז, הכתב המוכשר דהיום, יצחק הורוביץ, והצלם האגדי עזרא לנדאו. הסיפור שלנו פורסם במהדורות החדשות.

כך או כך, התיאור ממש מרתק, שאפו לכתב וגם לעיתון.

נ.ב. לא ציפיתם, אתם שם ב’בקהילה’ שהכתב יסגיר את מוצאו בחולצה לבנה… אפרופו הטשטוש של חולצת הטריקו.