1.
כאילו אין לו לציבור החרדי צרור בעיות מהותיות, הגיע השבוע נאומו של ח”כ משה גפני ועורר סערה במערכת הפוליטית החרדית. צוות מתדרכים מיומן יצא לדרך, ואת התוצאות יכולנו לקרוא בעיתונות סופ”ש. הגם שבדרך כלל תדרוכים מהסוג הזה מסווים כ”מקורבים ל” וכיוצא באלו, קשה שלא להבחין בטביעות האצבע הברורות.
אז ניחוש שלי (רק ניחוש) הוא שח”כ יעקב אשר הוא המתדרך עליו מתבסס טורו של העיתונאי יעקב ריבלין מ’בקהילה’, וח”כ משה גפני הוא המתדרך עליו מתבסס טורו של אריה זיסמן ב’יתד נאמן’.
וכך מצאתי אצל ריבלין המון ביקורת על הנאמר (בגדול ובקצרה: בעד שלום, בעד שמאל), ואצל זיסמן הרבה הסברים מדוע נאומו של גפני היה מעולה – ובמקום.
הנה קטעים מטורו של ריבלין: “כמו משום כלום הגיח לו העימות בין פרוש וגפני על רקע דבריו של האחרון ב’ועידת הארץ לשלום’ והעכיר את האווירה בסיעה. ההפתעה הייתה כפולה גם בגלל מנהגם של השניים לא להוציא כביסה מלוכלכת החוצה”.
“זו הייתה שאלה של זמן בלבד שמשהו יקרה בין השניים”, אמר לו גורם די בכיר ביהדות התורה, “מערכת היחסים בין פרוש וגפני חלולה לגמרי מבפנים… הבור שנפער הוא נטו אישי, לא בין דגל התורה לשלומי אמונים אלא בין פרוש וגפני”, כך המקור ה’בכיר’. נו, מי עוד בכיר ב’דגל’ חוץ מגפני?
“למה בער לומר את מה שאמר דווקא עכשיו?!” – שאל, “בייאוש קל”, אחד מבכירי התנועה.
ריבלין מסביר שגפני הגיע, כפי שמגיע ל”כל מקום שנותנים לו במה לדבר”, תקף את הרפורמים (כפי שהתחייב להגראי”ל שטינמן עמו התייעץ בטרם הלך), “הנפילה הייתה בהמשך. זה קורה לגפני לא מעט פעמים כשהוא מרגיש ‘סחבק’ עם המראיין ועם הקהל”.
הנה ההסבר של זיסמן, שמצטט את גפני (ולא מקורב): “אם הייתי מתחיל לדבר כמו בנט היו קוטעים את דברי בבוז מתמשך ולא הייתי יכול לומר מה שתכננתי. לפיכך פעלתי כפי שאני עושה במקומות כאלו”. כלומר, מדובר בטכניקה “מתוחכמת” בלבד. פותחים במילים “השמאל יותר אינטליגנטי מהימין”, הקהל מוחא כפיים, ואז חובטים ברפורמים.
יש בעיה קטנה עם התיאוריה הזו: הקשבתי לדבריו של גפני, את הבדיחה על האינטליגנטים זרק לקראת הסוף, ואחרי שחבט ברפורמים. אבל, למה לעסוק בזוטות.
עיקר הסברו של גפני, הוא האמיתי. “ההליכה עם הימין נובעת מכך שרוב הציבור המסורתי נמצא בימין”, ורק משום כך. זו עמדת ‘דגל התורה’. נקודה.
טוב, חייבים להודות ש’יתד’ קצת קיצץ באמירות ה’שמאליות’ של גפני, אולי משום שהעדיף להסיר את העוקץ מהמריבה שנפתחה בין ‘דגל’ ל’שלומי אמונים’. כך דילג באלגנטיות על האמירה לפיה “הפלסטינים היו כאן לפנינו”, שעוררה את הפולמוס האמוציונאלי.
2.
המדויק ביותר בסיקור היה שמעון ברייטקופף מ’משפחה’, שציטט את גפני עצמו (לא מקורבים) מחד, ולא עיגל פינות במה שאמר לו, מאידך.
אתה לא פוגע באלקטורט שלך? שאל את גפני – ושימו לב לתשובה הבלתי מתחנחנת:
“אני לא חושב שיש לזה השפעה על הבחירות. תמיד מנופפים לנו עם חסידות חב”ד. לך תראה את הקלפיות במעוזים שלהם. אנחנו כמעט לא קיימים שם. גם אלו שכן מצביעים ליהדות התורה לא עושים את זה מסיבות אידיאולוגיות, אלא בגלל שעזרתי להם באופן אישי.
“אנחנו לא צריכים לפחד להגיד את מה שחונכנו עליו. זו המשנה שלנו ולא נוותר עליה. אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות עסוקים רק בעצמנו”, הצליף גפני ללא רחם בעמיתו ח”כ מאיר פרוש, שבכל מערכת בחירות מחדש נוטע אוהלים בריכוזי חב”ד, אולי ייאותו לזרוק איזה קול או שנים ל’יהדות התורה’.
וזו לא הייתה ההצלפה היחידה.
“השבוע היו בחירות בעיר רמלה. אנחנו ירדנו לשטח, גייסנו אנשים, הבאנו הורים של ילדים שלומדים אצלנו במוסדות. תגיד לי אתה, ראית שם מישהו מ’אגודת ישראל’? לא. לנו יש קצת יותר אחרות על כלל ישראל ואנחנו פועלים בכל המישורים: בקירוב, בשיח ובהרצאות. כן, גם במקומות שנחשבים למעוזי השנאה שלנו. זו לא חכמה לחבק את האוהבים צריך להפוך את השונאים לאוהבים”.
תכלס, צודק.
3.
שני השבועונים המתחרים כתבו השבוע על הבחירות לרבנות בעיר בית שמש. ב’משפחה’ עשה זאת שלומי גיל, ב’בקהילה’ יצחק פלדמן (גילוי נאות: אחיין שלי).
להלן הפרטים עליהם יש הסכמה בין שני הכתבים:
• המירוץ לרבנות העיר בית שמש נפתח.
• הבחירות בעוד פחות מחודשיים.
• מי שהציג עד כה מועמדות היה הרב ינון רביב. התומכים בו: מרבית חברי מועצת חכמי התורה וכן ראש העיר המכהן משה אבוטבול.
• הרב אלחנן פרץ סירב עד כה להגיש מועמדות.
מכאן לפרטים שהתווספו ב’בקהילה’, לטעמי פרטים חשובים:
• אם נצטרך לחזות את פני העתיד נראה כי מערכת הבחירות לרבנות בית שמש מתפתחת בקצב שעלול להעמיד בצל את הסאגה שעברה העיר בבחירות האחרונות לעירייה.
• בעוד רוב חברי ‘המועצת’ של ש”ס חתמו על מכתב תמיכה ברב רביב, החלו להישמע טענות שונות – שהמסקנה העולה מהן היא, כי עם כל הכבוד הראוי לרב רביב, רבים מתושבי העיר רואים דווקא את הגאון רבי אלחנן פרץ כמי שראוי להנהיג אותם.
• אחד מחברי ‘המועצת’ מתנגד באופן ספציפי למינוי של הרב פרץ וסיבותיו עמו. סירובו של הגאון רבי דוד יוסף לחתום על תמיכה ברב רביב…
אז הרוצה להחכים קצת יותר, מוטב לו שיעלעל בעיתון ‘בקהילה’.
מה שיפה בכתבה ב’בקהילה’ הוא, שידיעת היח”צ על הבחירות מופיעה בצד, מאת נח בראון, וממוסגרת במסגרת תכולה המעידה על כך שמדובר בידיעה פרסומית לכל דבר ועניין. מ’משפחה’ מצופה להבליט יותר את קטעי היח”צ ולמסגרם בהתאם.
4.
“מה שרואים מהבארקלייס”, הייתה הכותרת הפומפוזית של כפולת עמודי טורו של אריה ארליך, ששטח בטוב-טעם את חוויותיו מ”העצרת הסאטמרית שחרדי מהארץ יתקשה להבין את פשרה”.
מה מביא עיתון מכובד כמשפחה להקדיש שטח יקר לעצרת, שמייצגת אפילו לא מחצית מחסידות סאטמר? ניחוש שלי: בעל הטור הוזמן על ידי המארגנים
לגופם של דברים צריך להודות שהכתב התאמץ להשחיל גם ביקורת על האירוע. “בניסיון נואש למדי להבין, כחרדי שחי בארץ…את הרקע לתחושת החירום דווקא עכשיו, בזמן שבו עולם התורה בארץ הקודש פורח כפי שלא פרח מעולם… חלק מהנאומים צורמים לאוזן, ‘הציונים הם זרע עמלק’… קשה להתעלם מתחושת הניתוק המוחלט שפעור בין היהדות החרדית הגדולה והמאורגנת בארץ ישראל לבין חלקים מיהדות ארצות הברית”.
ובכל זאת, עצם הקצאת מקום כה מכובד לסיקור אירוע כזה, הוא לפלא – כשמדובר בעיתון כ’משפחה’.
בעיקר צרמה לי תמיהתו של הכתב. “מדוע כשלנו ביצואה של האמת הפשוטה הזו על חיינו בארץ? כיצד אפשרנו, הזרם החרדי המרכזי, לכל מיני מובילי אג’נדה ממניעים זרים, כאלה שאך אתמול היו חלק מהמפלגתיות החרדית עד שמצאו את עצמם ללא ייצוג שלדעתם מגיע להם ואז שינו קו – להיכנס אל הוואקום ולהשתלט על השיח של חלקים נרחבים ביהדות ארצות הברית?”
התשובה, לטעמי, פשוטה. אולי אילו טרחו נציגי “הזרם החרדי המרכזי” לממן כרטיסי טיסה לעיתונאים מארה”ב, להביאם ארצה, לארחם בכבוד מלכים, ולשתף אותם ב’עצרות המיליון’ של אותו זרם חרדי מרכזי, התוצאה הייתה כפולות עמודים בעיתונות המשפיעה שם מעבר לים?
שאלה שנותרה בגדר תעלומה.
5.
אפרופו העצרת. בשבוע שעבר לחשה ציפור קטנה על אוזננו כי טורו של אברהם דוב גרינבוים צונזר מ’משפחה’. עלעלתי בעיתון, ולא מצאתי את טורו על ‘גזירת הגיוס’, אותה כינה ‘גזירת גיוס הכספים’. גרינבוים טען בטורו, כי בסאטמר מבקשים למלא אולמות, ובלבד שנושא הגיוס לא יירד חלילה מסדר היום.
ואליהם מצטרפים מי שמנסים לרכוב על הגל, בתקווה להישאר רלוונטיים ולקבל בבחירות הבאות ייצוג בכנסת עבור נציגם.
ניסיתי לשאול את עורך ‘משפחה’ מדוע לא פורסם הטור, אם אכן הם מקפידים על הצגת מגוון דעות, כולל דעתם של מארגני העצרת, פלג אחד מחסידות סאטמר הגדולה – אך לא קיבלתי תגובה.
השבוע, כך נראה לי, קיבלתי תשובה לשאלתי. ולקוראים הפתרונים.
6.
הפאשלה של ‘בקהילה’.
זו אומנם לא הכתבה הפותחת במגזין של ‘משפחה’ (קדמה לה כתבת ‘זוג או פרט’ של יהודה רוסט), אבל היא בהחלט נמרחה על כל השער. תחת הכותרת “צועק בקול גדול” (בשער) או “הצעקה של מרדכי” (בגיליון עצמו) הופיעה כתבה נרחבת (פרסומית לטעמי, אבל בהחלט היו בה גילויים מרתקים) של ראיון עם הזמר מרדכי בן דוד, לרגל השקת אלבומו החדש ‘צעקה’.
מב”ד מספר על הקשיים שחווה בישיבה קטנה, איך החליק בגיל עשרים, איך חזר “דרך הרימניצ’ר” ועל ההחלטה שלא להופיע בפני קהל מעורב. אז נכון שברבות השנים ערכו עם האיש ראיונות רבים, ובכל זאת, הדור הצעיר אינו זוכר.
איפה המחדל?
אז זהו, שבעיתון המתחרה – ‘בקהילה’, יצאה קריאה לקוראים על פני עמוד פרסומי צבעוני: “הגיע זמן שאלתכם”. קוראי ‘בקהילה’ יראיינו את… מרדכי בן דוד, הם ישלחו את השאלות שמסקרנות אותם, ובשבוע הבא יקבלו תשובות בעיתון.
ניחוש שלי: רוב הקוראים קונים גם את ‘משפחה’ וכבר קיבלו תשובות לכל שאלותיהם השבוע. האם ימחזר ‘בקהילה’ בשבוע הבא את הראיון שהופיע שבוע קודם לכן במשפחה? האם יותיר את הקוראים ששיגרו שאלות – ללא תשובות?
דילמה.
ובעיקר: מיהו היחצ”ן שהפיל ככה את העיתון.
שמו אינו מופיע על גבי המודעה, החתומה במילים “בקהילה הכי טובים”.
7.
למען האיזון, יש פאשלה גם ב’משפחה’.
מזה שלושה שבועות מוליך ‘יתד נאמן’ קו מעניין ומרתק – סדרת כתבות על שידוכים. בשבועות הקודמים הוצגה הבעיה, השבוע הציגה ר’ שטיגליץ “הצעות מעשיות בסוגיית ‘מעוכבי השידוכים’.
והנה, שבועיים אחרי, הפציע ‘משפחה’ עם אופס, רעיון זהה.
תחת הכותרת “עידן האלטערעס” מספר יהודה רוסט כי “אצל הליטאים יש יותר בנות מבנים, אצל החסידים יש יותר בנים מבנות, והספרדים בכלל לא מוכנים לשמוע על שידוך מעורב”. ראיון עם בכירי השדכנים, מאחר וחלקם התראיינו בעילום שם, נוכל רק לקוות שלא רואיינו אותם שדכנים שמחזרו את מה שאמרו לפני כשבועיים ל’יתד נאמן’.
אז בעוד ב’בקהילה’ מקבל הנחה, כאילו לא ידעו שם שמרדכי בן דוד הציג כבר השבוע את מרכולתו ב’משפחה’, עורכי ‘משפחה’ יכלו למנוע את המחזור, לא הקפידו לבדוק מה קורה ביומונים בשבועות קודמים. מעורך מקצועי מצופה שיידע כי הוא פותח בקול רעש גדול סדרת כתבות, שנפתחה בחגיגיות שבועיים קודם לכן בעיתון אחר.
8.
‘בין השורות’ מודה שלא שם ליבו לתקלה שאירעה בשבוע שעבר בעיתון ‘המודיע’, כאשר כתבה שפורסמה לפני כחמש שנים מוחזרה מחדש והודפסה שוב בעיתון.
השבוע, מן הסתם בעקבות ערנות קוראים, פרסם העיתון התנצלות: “בשבוע שעבר פרסמנו כתבה על ‘חריש’ אולם בטעות הוכנס החומר שנכתב על אותו מקום, לפני כ-5 שנים. זו טעות מביכה שלא הייתה אמורה לקרות ואנו מתביישים בה ומתנצלים עליה”.
יפה שמתנצלים. מביכה הטעות.
9.
התיאור הטוב ביותר שקראתי בשבועות האחרונים על עזה, היה בטורו של הכתב הצבאי מרדכי גולדמן ב’המבשר’.
“בעזה יש מחלוקת מה יותר קשה: הקיץ או החורף. אבל הרוב טוענים שהקיץ יותר קשה. התנאים הטופוגרפיים של עזה הופכים אותה לסוג של תנור מהביל. רוחות חמות ממרחבי הנגב הדרומי מכות בעזה ממזרח, הלחות מהים מכה בהם ממערב, וברצועה הצרה הזו כלואים למעלה ממיליון איש שנאפים בתנור הזה כמה חודשים בשנה”.
“המראות הקשים ביותר נראים בלילות המהבילים של הקיץ כאשר היתושים והברחשים מפטרלים בסמטאות, האשפה מעלה צחנה ואדי לחות חמים נפלטים אפילו מהקירות… אחד המחזות הנפוצים בלילות הקיץ בעזה הם של תושבי הרצועה השרועים על הגגות בתקווה ללכוד עוד גל של אוויר פושר”.
“מי שתוהה היכן המזגנים בסיפור, אז זהו. שאין כמעט מושג כזה בעזה… מוסטפא איברהים תושב עזה שאליו אני מתקשר מדי פעם לשמוע קולות מהרצועה הפתיע אותי השבוע וסיפר לי כי הוא אחד הבודדים בשכונה שלו עם מזגן בבית”.
איזה מזגן? לא משהו. “מזגן חלון רוסי, קניתי אותו בתל אביב לפני 30 שנה, הוא לוקח הרבה חשמל ואין אפשרות לחבר אותו לשקע…”
אז מה עושים? “תולים סדינים רטובים על המשקופים”.
מאווררים? “כיום יש חשמל בשקעים רק ארבע שעות ביום יש תורנות כל פעם בין השכונות. בחלק מהימים אנחנו קמים לפנות בוקר כדי להכין מכונות כביסה, החשמל קופץ כל הזמן כי כולם מחברים ומושכים חוטים”.
אז רגע לפני שתתלוננו על הקיץ החם של בני ברק, תקשיבו למוסטפא. ואם חלילה תפרוץ מלחמה בדרום הקיץ הזה, שתדעו, שאחרי שקראתי את הטור הזה השתכנעתי שזה יקרה, רק משום שחם להם שם, בעזה.