לאחר חודשי אשליה מתוקים כבר די ברור: דונלד טראמפ הוא צרה צרורה

1.

ערב ביקורו של נשיא ארה”ב דונאלד טראמפ בישראל, נדמה לי שיוסי אליטוב במשפחה מניח את הדברים הכי טוב ודוגרי:

“רבותיי, לאחר חודשי אשליה ארוכים ומתוקים – זה הזמן לשים את הדברים על השולחן: כל הסימנים מעידים כי מבחינתה של מדינת ישראל – דונלד טראמפ הוא צרה צרורה. אפשר כבר להתרגל לטרימינולוגיה הבאה: בחירתו הולכת ומתבררת כתאונת דרכים אכזרית.

“השבוע היה מי שדימה את המופע הטראגי-קומי הזה לאותה חותנת פולנייה שהתפארה בפני חברותיה כי בחרה לחתן את הסטודנט המבריק ביותר בשכבה, עילוי שלא היה כמוהו, מישהו שיביא הרבה כבוד וגאווה, עד שבוקר אחד קמה הפולנייה דנן וגילתה כי צרה גדולה נכנסה לתוך ביתה: הנ”ל אינו מבריק וגם לא ממש סטודנט. מהמר כפייתי, הולל ומתהולל, מכור לטיפה המרה ומגלומן-על. מבריק? מבריק רצפות במקרה הטוב”.

אני רק מקווה בשבילך, אליטוב, שמעבר לים לא גזרו ושמרו ולא יציגו לך את גזיר העיתון בבואך להיכנס בפעם הבאה לארה”ב. בכל מקרה, אל תעשה ניסוי דומה על פוטין של הרוסים…

2.

הקטע של אליטוב הזכיר לי טור אחר במשפחה, של אריה ארליך. היה זה בחודש אוגוסט האחרון, טרם הבחירות בארה”ב.

“לא נעים לדבר על כך בקול”, כתב אז ארליך, “מדובר בנושא שרובנו מעדיפים להדחיק אותו, לטשטש את קיומו, להתכחש לעובדת היותו. אבל כשאף אחד לא שומע, במקום עמוק מאד בלב – רובנו משתוקקים לראות את דונלד טראמפ, האיש הצהוב הזה עם הלשון המתגלגלת שלא רואה אף אחד ממטר, הבריון הפוליטי שמעליב את כולם מבלי לדפוק חשבון – מנצח בז’ בחשוון תשע”ז את הבחירות בארצות הברית, מתנחל כמו קינג בבית הלבן ופותח בהצגה עולמית בת ארבע שנים שבהן הוא יסובב את העולם כולו על האצבע הקטנה.

“צריך להודות שהגנסטר האמריקני שהחליט להוסיף הרבה צבע לבחירות לנשיאות ולרוץ לבית הלבן הוא לא בדיוק האיש שהיינו רוצים לפגוש בסמטה אפלה, לא היינו שמחים להיתקע איתו בתור לטרמפולינה או במעלית למס הכנסה. רובנו לא היינו בוחרים בו אפילו כאינסטלאטור מדביר תיקנים או מנקה מרזבים – זה ממש לא האיש להסתבך איתו – אבל היינו שמחים אילו הייתה לנו אזרחות אמריקנית כמובן, לבחור בו לתפקיד החשוב בעולם”.

אני זוכרת שבאותו שבוע, ב’בין השורות’, כתבתי את הדברים הבאים:

אין לי מושג אריה מאיפה קבעת ש”אנחנו רוצים שהגנסטר צהוב השער ייבחר לנשיא ארה”ב”, לא עשיתי סקר, אבל אני באופן אישי, ממש לא הייתי רוצה שהאיש ייבחר, גם לא הייתי שמחה אילו הייתה לי אזרחות אמריקנית כדי להעניק לו את קולו. הגנגסטר צהוב השער חמוד לאייש תוכניות בידור ולהצחיק קהל, אבל ממש לא הייתי נותנת לו בלב שקט את המפתחות לשלוט על המעצמה”.

אליבא דאליטוב, צדקתי אז.

3.

למען האמת, אם לשחזר נשכחות, מי שקלע הכי טוב לאמת היה אריה זיסמן ביתד נאמן.

כבר בחודש אוגוסט כתב כך (‘בין השורות’ שומר):

“טעות לחשוב שטראמפ הוא ימני… טראמפ אינו מתמודד כימני וקלינטון אינה מתמודדת כשמאלנית. מי שמעידים על כך יותר מכל הם אנשי קונגרס ונאמני האידיאולוגיה הימנית בארה”ב, שטראמפ הפך למוקצה בעיניהם. הם אינם חושבים שהוא ימני ואינם תולים בו את תקוותיהם כמי שיבצע ויפעל באופן המועדף על ידי הימין.

“לדעת אותם פרשנים המאבק… הוא מאבק בין פתיחות להסתגרות… בין השקפה שארה”ב צריכה לסייע הלאה לידידות שלה בעולם לבין מי שחושב שהידידות יכולות להסתדר לבד… מי שעלולה לסבול מכך היא ישראל שצריכה את האמריקנים לצידה וצריכה את התערבותה”.

וכל מילה נוספת, אומרת הקלישאה, מיותרת.

4.

אחרי המשפטים שדליתי בשבוע שעבר מטורו של חיים ולדר ב’יתד נאמן’ על השב”ס (תזכורת: “אמנם ידוע שלשירות בתי הסוהר מתקבלים על פי קב”א (קבוצה איכות) הפוכה. אם אתה עובר רף מסרים של איי.קיו אתה לא מתקבל לשירות, כי אם אתה קצת אינטליגנט אולי האסירים לא יבינו אותך או שאתה לא תבין אותם. ועדיין הייתי מצפה מהם להבנה בסיסית. של ניסיון. של גיל. לא של כישרון אנליטי”), מצאתי השבוע משפט מעניין נוסף, הפעם בטורו של יעקב ריבלין בבקהילה, תוך שהוא מפנה אצבע מאשימה אל עבר משטרת ישראל:

“תהיו בטוחים שאם הדברים לא היו אמורים באריאל מהבית היהודי אלא במכלוף מש”ס, כחולי המדים כבר היו מזמן אצלו בלשכה”, כותב רבלין, בהתייחס לדו”ח המבקר.

המשטרה, אגב, בחרה שלא להגיב לכתב האשמה.

5.

אני ממליצה מאד לעורך בקהילה שלומי קוק לעבור בעיון מידי שבוע על ‘בין השורות’ (האמת, הוא מקפיד לסמן ‘לייק’ ללינק של הטור בטוויטר), כך לא היה מפספס את שנכתב בו בשבוע שעבר על הזוכה בחידון התנ”ך.

תחילה תזכורת משבוע קודם: “אז כולנו שמענו על הזוכה החילוני בחידון התנ”ך, שגיב לוגאסי, אבל לא כולם שמעו על כך שאמו ‘סירבה לחזור בתשובה אך לבסוף נחשפה אל דרך האמת באמצעות בנה בן ה-13 וכיום מנהלת ממלכה של חסד ביישובי הגליל’.

חפרתי קצת בגוגל ומצאתי שאכן האם הקימה ממלכה המכונה ‘נתינה מאושרת’.  מי שקירב אותה…הוא הרב גיל בן שושן, שסלל את הדרך אף לאם ובני המשפחה וחשף בפניהם צוהר מעולם התשובה… ומה התברר לי? לא תאמינו, אבל הבן שהתחזק הוא תלמיד ישיבת ‘כסא רחמים’. הרב בן שושן קשור לישיבה”.

הנה מה שכתב על הנ”ל שלומי קוק השבוע:

“שמחתי…מול הגילוי: אכן, שגיב לוגסי ראוי לתואר ‘חתן התנ”ך העולמי’ ׁׁ(הגילוי נודע לו ממכתב ששיגר אליו אחד מקוראי העיתון – ש.ר.) חיפשתי ציטוטים מפי הנער ובני משפחתו ומצאתי חיזוק לדברים שנכתבו כאן. בראיון ל’מקור ראשון’ סיפר האב שמעון לוגסי כי ‘שגיב מניח תפילין ושומר שבת’.

המורה לתנ”ך, בועז חדד, אמר: ‘מובן שבלי חיבור לדברים, זה בחיים לא יכול לעבוד’. אכן, הזוכה לוגסי – שאובחן כילד מחונן – לומד בבית ספר ממלכתי חילוני ביישוב מעלות… אחיו הגדול, ר’ לידור, בוגר ישיבת ‘כסא רחמים’, חזר בתשובה והכין את שגיב לחידון העולמי. ביום ראשון האחרון הגיעו השניים לשיעורו של ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז בישיבת ‘כסא רחמים’ בבני ברק.

הרב מאזוז, מגדולי הידענים בדורנו, הזמין את ‘חתן התנ”ך’ לשבת לצידו והרעיף עליו ברכות. שגיב ישב בהדרת-כבוד, שתק, חייך במבוכה והוכיח כי הלכה למעשה הוא חלק מהעם הנבחר המתאפיין בביישנות ואצילות”.

אז הדברים במלואם פורסמו גם ב’בין השורות’ וגם בכתבה שתיעדה – כולל וידאו – את המפגש של לוגסי עם הגר”מ מאזוז, אבל תמיד טוב לקרוא את הדברים בשנית.

מה גם שלפני זמן-מה, במקום בו ממוקם הטור של קוק הובאו דברים שפגעו מאד בתלמידי ‘כסא רחמים’. אזכור שם מורם ורבם בכבוד, באותו מקום ובאותה אכסניה, מכפרת מעט, מן הסתם.

6.

את כתבת השטח המקורית ביותר מצאתי (ולא בפעם הראשונה) ביתד נאמן.

 שמואל גרינוולד לא התעצל, הדרים אל מצדה וביקש לעקוב במו עיניו אחר ההכנות לקראת ביקורו המתוכנן של נשיא ארה”ב טראמפ.

“שעת צהרים של יום שלישי בחדרו של איתן קמפבל מנהל אתר ‘מצדה’. את הקיר מעטרת תמונה שבה הוא נראה לצידו של נשיא ארה”ב ג’ורג’ בוש ג’וניור, בעת ביקורו באתר.

“אני כאן מגיל 17 ובסך הכל עד כה, 44 שנים”, מספר לו המנהל.

הוא היה בין אלו ש”צבעו את הפס השחור של השחזור שנעשה על ההר – המסמן את גובה הקירות כפי שנמצאו באותם ימים”.

מזגנים טרם היו אז, “במקום הלוהט הזה”, הרכבל הראשון רק החל לפעול, ההעפלה אל ראש ההר “הייתה משימה לא פשוטה”.

“כחודש ימים בטרם קבלת ההחלטה לכלול את הביקור אצלנו בלו”ז הצפוף של הנשיאים דאז קלינטון ואחר כך בוש, הגיע הנה צוות מקדים של מתכנני הביקור ובחן את האפשרות”, סיפר קמפבל. טראמפ, אגב, ביטל בהמשך את ביקורו במקום. ועדיין, מרתק לקרוא את הזיכרונות מביקורי הנשיאים הקודמים.

“ישנן שמועות על כך שהנשיא טראמפ ביקש לנחות עם מסוקו על ההר. הדבר הזה הוא אכן בר ביצוע?” שאל גרינוולד.

קמפבל הסביר שהם הבהירו שהדבר “אינו בא בחשבון”, משום שיש חשש משמעותי להרס ארכיאולוגי. “נקבל אותו בברכה אבל בדרכים אחרות”.

למי שמתעניין בביקורו של טראמפ, ורבים מתושבי הארץ מתעניינים באירוע, בהחלט מומלץ להציץ בכתבה. היא מרתקת.