טרגדיה בצפת: נפטר בן 8 חודשים מברסלב שהובא ל’זיו’ מחוסר הכרה

חיים טוויל
|
כ"ב אייר התשע"ז / 18.05.2017 15:52
התינוק הוא בנו של העסקן נחמן שלום, שפרש מקהילת ‘שובו בנים’ והוביל את המאבק ברב אליעזר ברלנד • הובא על ידי אביו כשהוא מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה • לרופאים לא נותר אלא לקבוע את מותו • המשטרה: אין חשד לפלילים

טרגדיה בעיר המקובלים:  אל חדר המיון במרכז הרפואי זיו בעיר צפת הובא בצהרים (חמישי)  על ידי אביו תינוק בן 8 חודשים, כשהוא מחוסר הכרה,  ללא דופק וללא נשימה.

מבית החולים נמסר כי למרות ניסיונות ההחייאה הממושכים, לא נותר לרופאים אלא לקבוע את מותו.

מדובר בבנו של העסקן נחמן שלום,  מי שהיה חבר בקהילת ‘שובו בנים’, פרש ממנה והוביל את המאבק ברב אליעזר ברלנד, שהורשע בביצוע מעשים חמורים בנשים ובתקיפה.

הילד ישן במיטתו והוריו מצאו אותו ללא הכרה. הם מיד רצו עמו  לבית החולים הממוקם בסמוך לביתם.

מהמשטרה נמסר: לפני זמן קצר, הורים בשנות ה-20, תושבי העיר צפת הגיעו אל בית החולים זיו בצפת עם תינוקם בן ה-8 חודשים.

הצוות הרפואי בצע בו פעולות החייאה ולבסוף קבע את מותו.

שוטרי משטרת ישראל הגיעו למקום ופתחו בחקירת נסיבות האירוע שבמסגרתה עלה כי אין חשד לפלילים.

בראיון שהעניק ליאיר שרקי לפני חודש וחצי אמר נחמן שלום, שהוא ואשתו היו המתלוננים המרכזיים נגד הרב ברלנד, על ההחלטה לשחררו למעצר בית: “החלטה ממש-ממש כואבת. מרגישים פה מזועזעים, שבורים. מרגישים שכל מערכת המשפט ממש הפקירה אותנו…

“חמש שנים שאין לנו חיים. ברלנד ששלח אנשים לשבור לי את העצמות בגלל מה שהוא (פגע) באישתי… ואחרי שאישתי התלוננה במשטרה הוא ברח מהארץ. צפצף במשך 5 שנים על כל מערכת המשפט, וכשהביאו אותו פה לארץ, במקום שאחרי שמדובר בעשרות עדויות בעשרות נשים, החוקרת אמרה שמדובר רק בקצה קרחון של המתלוננות שהגיעו, החוקרת בעצמה אמרה לשופט שנשים נמלטו לכל מיני חורים..

” אנחנו כל הזמן בסיטואציה של אלימות ופחד וחשש על החיים. הוא שלח אנשים לשבור את העצמות. גם כשהיה בגיל 75 הוא שלח מסרים שוב ושוב מחוץ לארץ שאני אפגע. אני הותקפתי מעל שבע פעמים בשנים האחרונות…”

על הדיון בוועדת השחרורים סיפר: “אנחנו היינו, וממש בכינו מכל הלב.  לאשתי יש טראומות נפשיות, היא חולמת שברלנד הרשע עושה לה דברים מתועבים. אני יש לי חרדות.

“אנחנו בוכים. שומעים מקרה עצוב מתחילים לבכות. אנחנו 24 שעות עם פצע מדמם. הסיפור לא עוזב אותנו שניה אחת… לא בתוך השינה, כל רגע. אנחנו קמים עם חרדות… אישתי קמה מחרדה. ועם אדם היה אמור לקבל הרתעה שבפעם הבאה יחשוב פעמיים, שהחסידים יידעו שלא כדאי לעשות דבר כזה – בשביל זה התלוננו ועברנו את כל הסאגה המשפטית, בגלל זה עברנו את כל הסרט הזה, את כל הכאב הזה, את כל הפחד הזה…

אישתי נרמסה לחתיכות. היא כבר לא אישה אחרי כל המקרה הזה שהוא פגע… בשביל מה התלוננו, תגיד לי אתה?!”