"הכותרת תהיה שיקום בתי הכנסת": פרוטוקולים מ'ששת הימים' נחשפים

50 שנה לששת הימים: פרוטוקולים מוועדת השרים לענייני ביטחון במלחמת ששת הימים מתפרסמים היום לראשונה מתוך ארכיון שחושפת המדינה - ושופכים אור על הדרך אל המלחמה ועל החששות בהנהגה
חיים טוויל
כ"ב אייר התשע"ז / 18.05.2017 11:06
העיר העתיקה, ששת הימים

לקראת ציון יובל שנים למלחמת ששת הימים, ארכיון המדינה, שבמשרד ראש הממשלה, מפרסם חומרים הנמצאים ברשותו – הקשורים למלחמה.

בין החומרים ישנם גם פרוטוקולים מסווגים של הממשלה, בתקופת מלחמת ששת הימים.

האוסף הנדיר מספק הצצה ליחסי החוץ של ישראל לפני המלחמה ואחריה, חושף מסמכים צבאיים מסווגים, וגם את עמדת הממשלה לגבי השטחים ששוחררו והמקומות הקדושים.

במכתב שסומן כסודי ביותר ב-25 ביוני 1967 כתב אשכול לדיין: "בעקבות השתלשלות המאורעות לגבי כיבוש הרמה הסורית, אני מבקש להימנע מנוהג של מתן הוראות בעניינים הטעונים הסכמתי לפני בירור יסודי איתי… לא היה כל קושי לשוחח איתי חצי שעה קודם, ולא לעשות זאת על ידי חילופי טלפונים ופתקאות בעלי פירושים שונים של מזכירים".

דבריו של אשכול מכוונים, כנראה לדברי דיין בישיבת הממשלה ב-9.6.1967, אז אמר: "באישור ראש הממשלה, נתתי הוראה לצבא לצאת לפעולה של כיבוש הרמה כולה – לא רק החלק הצפוני כי אם גם החלק הדרומי".

דיין טען כי המהלך אושר על ידי אשכול: מנגד, שר הפנים שפירא ביקש לבטל את הפעולה מחשש לקורבנות נוספים ואמר שדיין "אמר אתמול שהוא חושב שלא צריך לעשות זאת ונתן נימוקים משכנעים ביותר – איך תוך רגעים זה התהפך ואנחנו עוברים להתקפה? קשה לי לתפוס את זה".

כשבגין ביקש מאשכול להגיב לדברים, ראש הממשלה הסתפק בחמש מילים: "אין לי כרגע מה להגיד".

יום לאחר מכן התייחס שוב דיין לאותה הוראה ואמר: "הפעולה התחילה לאחר שהתחילה התמוטטות בצבא הסורי. לא היה עולה בדעתי לעשות פעולה כזו בלי אישור ראש הממשלה. יש לנו 70 הרוגים, ביניהם מטובי המפקדים".

עם זאת ציין דיין את ההישגים ואמר: "זו הפעם הראשונה שהסורים ברחו והשאירו את כל הציוד".

אשכול הגיב לדברים וביקש לציין: "אנחנו נכבוש את צפון הרמה ומקורות המים. ביום שישי בבוקר קיבלתי ידיעה בשם שר הביטחון כי ניתנה הוראה לפעול ברמה".

אשכול ציין כי התפלא על הפקודה מכיוון שיום קודם התקבלה החלטה הפוכה, אך נימק את אי-התערבותו בכך שתמך בפעולה "ולא ידעתי לאן כבר הגיע הצבא".

 •

באותם ימים של לפני המלחמה, דנו בממשלה באפשרות של תקיפת שדות התעופה של סוריה ומצרים – מה שהפך לימים למכה המקדימה ("מבצע מוקד").

השר זלמן ארן חשש כי מטוסים רבים לא יחזרו מהתקיפה ולא יוכלו להגן על שמי ישראל, והרמטכ"ל יצחק רבין ומפקד חיל האוויר עזר ויצמן העריכו כי "נאבד 15-20 מטוסים מתוך 180 מטוסים, שזה 600 גיחות".

במבצע עצמו אבדו 19 מטוסים של חיל האוויר, אך לכוחות האויב הושמדו יותר מ-450 מטוסים – רובם על הקרקע.

ויצמן אף הוסיף והדגיש כי המצרים "לא יכולים לסתום את השמיים" – וציין: "העוקץ יכול להיות מוצא בעניין הזה במי שתוקף ראשון – יש הפתעה כללית ויש הפתעה טקטית. אנו מאמינים שאנו יכולים להתחיל בהפתעה טקטית ולהביא לכך שהגל הראשון שיכה בשדות התעופה של המצרים לא יורגש עד דקות לפני שיגיע למטרה".

בישיבה אחרת שנערכה בפורום דומה, ב-27 במאי, לאחר יותר מעשרה ימים אל תוך "תקופת ההמתנה", היה נדמה כבר כי הנוכחים מבינים כי המלחמה קרבה. הרמטכ"ל רבין סקר בפני הנוכחים את גיוס המילואים הנרחב. "כל הכוחות שלנו פרוסים וערוכים בצורה הטובה ביותר שאנחנו יכולים", אמר רבין.

בפרוטוקול של דיון הקבינט מה-4.6, שעות לפני תחילת המערכה, החליטו השרים על יציאה למלחמה ואישרו את הנוסח הבא: "הממשלה קובעת כי הצבאות של מצרים, סוריה וירדן ערוכים להתקפה רב-חזיתית ומיידית, המאיימת על קיומה של המדינה. הממשלה מחליטה לנקוט בפעולה צבאית שתביא לשחרור ישראל מטבעת התוקפנות המתהדקת והולכת סביבה, ומסמיכה את ראש הממשלה ושר הביטחון לאשר למטה הכללי של צה"ל את מועד הפעולה".

 •

ביום השני למלחמה תחושת האופוריה מציפה את חדר הישיבות.

ראש הממשלה לוי אשכול, קבע: "לא זו בלבד שקיים סיכוי רציני לשבירת כוח האויב, גם נפתחים אפיקים מדיניים לשינוי פני יחסי ישראל-ערב".

הם המשיכו ודנו בנושא שמעסיק את ההנהגה הישראלית עד היום.

"הגדה הערבית ורצועת עזה זה למעלה ממליון ערבים", מדגיש השר זלמן ארן ומזהיר: "אולי זה רק יביא נזק".

בתום שישה ימים הוכרזה הפסקת אש לאחר שכבשה ישראל את שטחי סיני, רמת הגולן, מזרח ירושלים, יהודה ושומרון ורצועת עזה. בישיבות הממשלה המשיכו הדיונים על תדמית הניצחון הזה בפני העולם, וכן על גורל הרובע היהודי בירושלים.

"אם יש על הרובע היהודי תו של מקום קדוש זה עלול לעורר רעש", ציין אשכול.

שר הביטחון דיין הציע: "הכותרת תהיה שיקום בתי כנסת. אפשר להעביר את התושבים לבתים ריקים שיש בין רמאללה לבית לחם".

עוד נחשפו דיונים סודיים של הקבינט מימי המלחמה – דיונים שלדעת השרים לא היו אמורים להתפרסם לעולם.

כך למשל, הישיבה באפריל 1967 נפתחה במילים הבאות מפי אשכול: "אנחנו יושבים פה בוועדת שרים לענייני ביטחון ולא כממשלה, ועל כן חלים כאן כל החוקים של אי-פרסום הישיבה, כאילו לא התקיימה".

באותה ישיבה החליטו השרים לא לאפשר עיבוד של חלקת אדמה באזור תל קציר בצפון, מכיוון שהדבר עלול להוביל להסלמה מול סוריה.

גנז המדינה ד"ר יעקב לזוביק: "לראשונה מזה חמישים שנה ניתן לעקוב מטווח אפס אחר הדינמיקה בתוך הממשלה הנוגעת למלחמת ששת הימים: מדוע התארכה תקופת ההמתנה ומדוע הוחלט לתקוף; עד כמה הצליחה הממשלה לנהל את המלחמה או שמא האירועים היו מהירים מדי; כיצד התנהל המאבק המדיני באו"ם וכיצד השפיעו האירועים בניו יורק ובארץ אלו על אלו; ומה היו העמדות הראשונות של השרים לגבי עתיד השטחים.

"על כל אלה ועוד הרבה ניתן ללמוד בחומרים המגוונים שפתחנו הבוקר בפני הציבור הישראלי".

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות