אז מה אם קראת לו כושי או שחור?

במקום ללמד את עצמנו ואת ילדינו שהמשפיל והמעליב הוא המפסיד, לימדנו את עצמנו ואת ילדינו להסתיר את צבע העור, למחוק אותו, לאסור את השימוש בו, כי הוא זה שמבייש ומשפיל • חבל
מנוחה פוקס
כ"א אייר התשע"ז / 17.05.2017 00:35

הייתי אז ילדה קטנה, בת 3 שנים בסך הכול. יצאתי עם אמי לערוך קניות במרכז העיר.

והנה לפני, לא פחות ולא יותר, כושי קטן!

עד אותו יום לא נתקלתי בכושי. בשבילי זו הייתה התרגשות עצומה.

אחד מהספרים שהכי הכי אהבתי לשמוע באותם ימים, סיפר על הכושי הקטן.

זה היה שיר, ששרנו ללא הפוגה:

“פעם הייתי, פעם הייתי בתימן, שם ראיתי, שם ראיתי, כושי קטן”.

לראות כושי בעיני, זו הייתה חוויה שאי אפשר להבינה.

תמונת הכושי הקטן שבספר הייתה נעוצה בראשי, ולא חלמתי שאפשר לראות את התמונה הזו במציאות.

והנה, לא יאומן, כושי קטן, כמו בספר בדיוק, ניצב לו לפני. עזבתי את ידה של אימא, ומבלי שהיא הספיקה לשים לב, רצתי לעבר הכושי.

“לאן את רצה?” – קראה אחרי.

“הנה הכושי הקטן” – קראתי בצהלה, ועוד לפני שהוא הבין מה אני רוצה לעשות, חיבקתי אותו בשתי ידי.

במעשה הזה נזכרתי עכשיו, כששמעתי על פיצוי  לעובד אתיופי שכונה בשם: “שחור”.

נזכרתי בסיפור הזה גם לפני מספר שבועות, כשבית המשפט פסק למלצרית צעירה לשלם לזוג יוצאי אתיופיה שכינתה אותם “כושים” – סכום גבוה במיוחד.

אולי נשארתי תמימה, כילדה בת 3, אבל גם כיום אינני מבינה איך אפשר לבטל דרך חוק מילה שאינה גסה ואינה מוכיחה על רוע לב? (כמו המילה: “נאצי”).

במקום לבטל את המילה – היה עלינו, אחרי כל-כך הרבה שנים, שבהן הקמנו מדינה והבאנו אליה אנשים מכל הצבעים ומכול הסוגים – לפאר את המילה, להעלות אותה בדרגה, ולהחדירה לראשינו, בכך שהיינו מסבירים לילדינו שאין אנשים שונים, ולא משנה אם עורם הוא לבן יותר מלבן, או שחור יותר מחום.

ילד קטן קולט בתמימות כל מה שאנו מחדירים בו וגדל לתוך התובנות הללו.

חלפו שנים מאז ש”כושי” או “שחור” הייתה מילה נרדפת לרשע ולכוחניות, ורק בידינו ההחלטה אם לחזור לימים שבהם היו אלו מושפלים, או לחיות בימים של היום ולשנות את ההסתכלות המעוותת.

האיסור להשתמש בכינויים מבישים אינו קשור לצבע עור.

אם אדם פוגע ומעליב את השני, לא משנה אם הוא מכנה אותו “שחור” ומאיים עליו, או שיקרא לו בשם “לבן” – וירוצץ את גלגלתו.

אבל אם הוא לא פוגע ולא חושב להעליב – אז מה אם קרא לו “שחור”?

אותה מלצרית צעירה, לא התכוונה להעליב. היא רשמה על דף החשבון את המילה: “כושים”, כדי לעשות לעצמה סימן ולזכור מהו השולחן שלהם.

היא אפילו לא חלמה להעליב או לפגוע. בטוחני שבאותה מידה הייתה כותבת על הדף “אמריקאים”, אילו היו דוברי אנגלית יושבים במקומם; או “חרדים”, אילו היו אלו אנשים חרדים.

לעומת זאת, אם מישהו מעליב יוצא אתיופיה, מדבר אליו לא יפה, מכנה אותו בכינויים מלעיגים, מזלזל בו ומוריד את ערכו באופן אחר, גם אם לא יקרא לו בשמות משמות שונים כמו “כושי” או “שחור”, הוא ראוי לגינוי ולעונש.

לדעתי יש הבדל בין “נאצי” לבין “שחור”. פספסנו, כשגרמנו להשוואה בין שתי המילים הללו. הפסדנו, כשאסרנו בחוק אחד להזכיר את שתי המילים.

גרמנו לצבע השחור או הכהה להיות ‘פחות ערך’ וזה בדיוק הפוך ממה שרצינו.

במקום ללמד את עצמנו ואת ילדינו שהמשפיל והמעליב הוא המפסיד, לימדנו את עצמנו ואת ילדינו להסתיר את צבע העור,  למחוק אותו, לאסור את השימוש בו, כי הוא זה שמבייש ומשפיל.

חבל.

הדפס כתבה

8 תגובות

הוסף תגובה חדשה
    מילים נגזרות מאיך שהחברה תופשת אותם
    17/05/2017 06:36
    גד
  1. לכן כושי זה מעליב ולא משנה כמה מתוק היה הסיפור על הכושי הקטן

  2. כמה נכון
    17/05/2017 12:35
    יעלי
  3. הדברים כל כך מדויקים. ככה זה אצלנו במקום לנסות לתקן את העיקר נטפלים לטפל…

  4. מנוחה פוקס את בירה כמו המלצרית
    18/05/2017 22:29
    יז
  5. לעולם לא תבינו את ההשפלה שבלקרוא לאדם כושי. זה משפיל יותר מכל קללה שאני מכיר. הבעיה של הלבנים כולל מנוחה שהיא לא היייתה תחת הכובע הזה. זה כמו שמכחיש שואה יגיד לניצול שואה יאללה בקטנה היו מלחמות מאז ומעולם או משהו בסגנון הזה. פשוט חוסר טאקט ואמפטיה אפילו בורות . עדיף לכם לדבר על הנושא הזה בחדרי חדרים מאשר לחשוף את הדבר בפומבי.

  6. איכס.. כמה צביעות!
    19/05/2017 01:19
    אהרון
  7. אולי תספרי לנו כמה דמויות לא צחות כשלג, ולא תכולות עיניים, ולא בהירי שיער ועור מופיעות בספרים שלך?

  8. מנוחה פוקס, יש לך את זה בפחות רגיש?
    25/05/2017 18:09
    ג
  9. נחמד מאוד שאת לא נעלבת לך בשמם של “השחורים”
    את מוזמנת להתפאר בשמות שיעליבו את הצאצאים שלך אבל מאיפה לך החוצפה אשכנזיה “תכולת עיניים.” שמעולם לא הרגישה על בשרה טעם אפליה או גזענות לדרוש מאדם אחר לא להעלב מאמירה גזענית שהופנתה אליו?!
    לשיטתך לקרוא ליהודי ברחוב ז’יד זאת גאווה נכון?
    מה שגורם לי לחשוב לצד מי עדיף להתרועע?
    לצד ליידי עם רגישות של פיל או פיל עם רגישות של ליידי…

  10. היא צודקת בהחלט
    06/10/2017 01:57
    מיכל
  11. אבל מה לעשות שהאתיופים והכושים וגם הספרדים עדיין מרגישים נחיתיים מזה שקוראים להם בשמם..
    אם תקראו לספרדי ברחוב- פרענק הוא כמעט ילך איתך מכות
    אבל מה יקרה אם ספרדי יכנה אשכנזי “אשכנטוזי”??

  12. נכון ביותר
    30/07/2018 09:26
    יעל
  13. זה הגדרה מצויינת.
    בדיוק מה שגרם לאפליה בין שחור ללבן זה שמתייחסים לצבע בכלל.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   22/01/2020 02:53

      ספרי לאה ואליהו בכפר שמריהו עליהם גדלתי ונהניתי לקרוא יש לומר, מאופיינים בדמויות בעלי רקע לבן להלן לאה בעלת שיער עיניים בהירות וכן אחיה היקר לצערי המגזר החרדי סובל מבעיה חמורה יותר בו גיבורי ילדים יופיעו בד”כ בהירים ולבנים והילד הכהה יותר כקליל פאן ובעל השפעה פחותה על העלילה
      נקודה שניה היא שפרנק כמו שידוע לכלל הציבור היא ביטוי שנוצר אצל המגזר הלבן האשכנזי והושמע במטרה להביע זלזול על בסיס הבדלי צבע עור ומנטליות שונה התאריך אינו ידוע אך משוער שהוא בא עם העליה לארץ בו העם הלבן לא מצא חן העיניו דברים שהיו אצל הצד השני