אז מדוע הנחיריים של בכירי ש"ס רוטטות כמו מחפש זהב באלסקה

איזה סיפור מרתק מצאתי בטור פוליטי ביום ליום • מדוע אריה דרעי שתמיד חתר לפשרות בנושאי דת ומדינה פתאום נזקק לתרגילים פוליטיים • מה מפתיע בשיחה של חכם שלום כהן על תל אביב • ולמה מגיע ליוסי אליטוב צל"ש מיוחד על האומץ והמאמץ
י"א אייר התשע"ז / 08.05.2017 01:00
בין השורות

1.

מאחר ואני מאותם הסבורים שמה שהיה הוא שיהיה בבניין ההסתדרות, הרי שהופתעתי לקרוא את טורו של יעקב ריבלין בבקהילה, שלמרות שהוא מציג הסתייגויות מתאימות, הריהו מעניק סיכויים די משמעותיים להפיכה של שלי יחימוביץ.

שימו לב למשפטי הפאתוס:

"בכל יום שעובר, הש"סניקים שנמצאים בעניינים מסמנים עוד יום בלוח הספירה שלהם. ולא מדובר בספירת העומר אותה הם מקיימים כמו כל יהודי טוב בצמוד לתפילת ערבית. החבר'ה האלה ממתינים לקראת משהו אחר, שלא קשור לתיקוני העולמות העליונים שמפסח ועד עצרת.

"הם סופרים לקראת כ"ז אייר שחל בעוד שמונה עשר יום. עד אז הם עובדים בפרך ומאמינים שהיום הזה יפצה אותם על שנתיים של תסכול על שבעת המנדטים בכנסת ועל הסקרים שמראים שגם בבחירות הכלליות הבאות הם לא צפויים לקבל יותר..

"הכסף הגדול נמצא במקום אחר והוא זה שצובע את חלומותיהם של הש"סניקים בוורוד עמוק. התקציב השנתי של ההסתדרות הוא כשש מאות מיליון שקל בשנה.. שזורמים לחשבון כמו שעון… וכל הטוב הזה מחכה למי שינצח בבחירות בעוד שבועיים וחצי.

"מה הפלא שהנחיריים של בכירי ש"ס רוטטות כמו מחפש זהב באלסקה שמגלה המתכות שלו מתחיל לצפצף בחוף נידח שנחל עזבו".

בכ"ז באייר, למי שאינו מעודכן, עתידים להתקיים הבחירות להסתדרות.

"אם המזל האלקטוראלי הרע שמלווה אותם יחליט לתחום את עצמו לכנסת ולעיריות בלבד, יש סיכוי טוב מאד שביום הזה הם הולכים להפתיע לטובה", טוען ריבלין, ומגבה את דבריו בסקרים ובעוד אי אלו הוכחות, לכאורה.

אם לדעתי תשאלו, הסיכויים לכך כה קלושים. אלא שמאז נבחר דונאלד טראמפ לתפקידו, בניגוד לכל התחזיות, אסור לפרשן פוליטי לומר שאינו מאמין בסיכוי של מועמד כלשהו.

אז גזרתי. אשמור את הטור הזה עד לחגיגת הניצחון של אחד מהצדדים, ואשלוף אותו אז, ב'בין השורות'.

 2.

את הסיפור המרתק ביותר של השבוע מצאתי מתחבא בקטע אחרון, בטור הפוליטי של חיים טריקי ביום ליום.

כולנו שמענו על הזוכה החילוני בחידון התנ"ך, שגיב לוגסי, אבל לא כולם שמעו על כך שאמו "סירבה לחזור בתשובה, אך לבסוף נחשפה אל דרך האמת באמצעות בנה בן ה-13 וכיום מנהלת ממלכה של חסד ביישובי הגליל".

אז 'חפרתי' קצת בגוגל ומצאתי כי אכן האם הקימה ממלכה המכונה בשם "נתינה מאושרת".  מי שקירב אותה, לדברי טריקי, הוא הרב גיל בן שושן, "שסלל את הדרך אף לאם ובני המשפחה וחשף בפניהם צוהר מעולם התשובה".

אז אולי בעצם הזוכה החילוני בחידון התנ"ך של השנה, הוא לא כל כך חילוני?

שאפו, חיים!

 3.

את הניתוח הפוליטי הטוב ביותר לכמה אישים מרכזיים בישראל מצאתי אצל יצחק הורוויץ מבקהילה, ששוחח עם הפסיכולוג הפוליטי ד"ר אייל לוין.

שימו לב לכמה מהניתוחים הבאים:

• ראש הממשלה בנימין נתניהו – "כשביבי מאיים בבחירות, לוקחים את זה ברצינות. גם בהתנהלות שלו בשדה הבינלאומי – איש לו ציפה שנתניהו ילך לקונגרס כדי לנאום נגד הסכם הגרעין עם איראן ונגד נשיא ארה"ב אובמה.. זה חסר תקדים ולא צפוי, אבל נתניהו עשה את זה.. אני לא חושב שהוא לחיץ וסחיט, כן, הוא בעל אישיות לא צפויה ובשל כך עשוי בניגוד לאידיאולוגיה שלו לחתום למשל על הסכם וואי. הוא עשוי לזגזג באופן לא צפוי בהתאם למה שנראה לו לנכון, אבל אני לא רואה אותו לחיץ.. כשאני מסתכל על שפת הגוף שלו בהופעות שלו, אני מזהה ביטחון וכוח עמידה".

• יו"ר ש"ס אריה דרעי – "דרעי, מאז ימיו הראשונים בפוליטיקה חתר להסדרים בנושאי דת ומדינה. הרי הדרך להיות בשלטון ולהחזיק בו היא באמצעות גישור ומציאת פשרות. גם עתה אני מזהה שאריה דרעי חיפש פשרה.. העניין הוא שבעבר היה לאריה דרעי גב רוחני ועמוד שדרה בדמותו הגדולה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. כשדרעי הציע בעבר פשרה כזו או אחרת, הוא הלך לרב עובדיה וקיבל את ברכתו ואת חותמת הכשרות הזו. מאותו רגע איש לא היה מעז לבקר אותו. אם מרן אומר שזה בסדר, מי יכול לומר שזה לא בסדר? אבל מאז שהלך מרן לעולמו הוא השאיר אחריו חלל ענק שאיש אינו יכול למלא אותו.. ולכן הוא נזקק לתרגילים פוליטיים מסוג אחר כדי להמשיך ולהתנהל בזירה הזו".

• שר הבריאות יעקב ליצמן – הוא מפגין דאגה לא רק לעניי עירו אלא גם לעניי כלל הציבור בישראל.. לא להיסחף, לא יהיה חילוני אחד שבגלל זה יצביע ליהדות התורה, זה לא יקרה…"

• ח"כ יאיר לפיד – "לפיד למד את הלקח והוא פועל בדרך מעניינת ומרתקת כדי לכבוש את הנהגת המדינה.. רבים לא מבינים ולא מזהים בדיוק לאן הוא חותר. הוא לא תוקף את הממשלה ובמקום זה הוא מינה את עצמו לשר ההסברה של מדינת ישראל ובונה לעצמו הופעות ממלכתיות, כאילו הוא חלק מהמערכת.. למרות שהוא בא מהתקשורת, הוא לא מנצל את זה אלא לוקח את האוטו ונוסע ממקום נידח אחד למשנהו ונפגש עם הפריפריה – זה יביא לו את המנדטים כשכולם נרדמים בעמידה".

בהחלט מעניין.

 4.

אסון מחריד אירע השבוע בקהילת בעלזא בקריית גת. "הילד יחיאל מיכל הרבסט, בן שלוש שנים וחודשיים בסך הכל, מצא את מותו באופן מזעזע בחצר המעון שבו הוא שהה, במהלך משחק פשוט ותמים בארגז החול".

לכאורה, כתבה שסוקרה בהרחבה באתרי האינטרנט החרדיים. מה יש לעיתון משפחה לחדש בנושא?

ובכל זאת, העפתי מבט בכתבתה של הדס אפיק, רק כדי להיות מופתעת מהעובדה שהאבא, ר' אהרן הרבסט התראיין. "אין בלבנו שום טינה על המטפלות. אנחנו יודעים שהקב"ה הוא זה שהחליט על הכל", צוטט.

למה, בעצם, הופתעתי?

אז זהו, שמיד לאחר התרחשות האסון העלינו גם אנו בחרדים 10 ידיעה על הטרגדיה. תוך דקות אחדות התקבלה אצלי הודעה מיהודי שהציג את עצמו כ"שכן" ואמר: "האבא ממש התחנן להוריד את הדיווחים על המקרה".

אחרי קריאת הכתבה במשפחה, אין לי אלא לתהות לפשר הבקשה הזו.

 5.

נושא השבת העסיק גם את יום ליום, שהציג את שיחתו של נשיא מועצת חכמי התורה, חכם שלום כהן – שיחה חוצבת להבות אש, שכולה קודש.

משפט אחד מתוך השיחה הפתיע אותי. "ושמעתי שנציגי הציבור שלנו כאן בעיר פרשו מחברותם בעירייה בעקבות ריבוי חילולי השבת, שעשו חוק להתיר פתיחת המרכולים בשבת והכל באישור הבג"צ זה 'שג"ץ' (בחילוף אתב"ש) שהוא עושה לנו את כל הצרות הללו. מסכנים! אינם יודעים כלום, אינם מבינים מהי שבת!", אמר הרב.

למה הופתעתי? כי אם הבנתי נכון את נציגי הציבור נפתלי לוברט ונתן אלנתן, הם פרשו בהוראת הרבנים, קרי מועצת גדולי התורה – שהורתה ללוברט, ומועצת החכמים, שבראשה חכם שלום – שהורתה לנתן אלנתן. הופתעתי לשמוע שתחילה פרשו, ורק אחר כך "שמעתי שנציגי הציבור שלנו כאן בעיר פרשו מחברותם בעירייה".

 6.

צל"ש מיוחד ליוסי אליטוב שהקדיש את טורו במשפחה השבוע לנושא א-פוליטי, שכולו השקפתי.

"בשישים ותשע השנים האחרונות יום ה' באייר עבר גלגולים שונים בתודעה החרדית: מאופטימיות זהירה לעוינות גלויה – ומשם לגל השלישי של עשרים השנים האחרונות שבהן החומות נעשו נמוכות משום מה. החוויה שנצפית בקרב צעירים ולא רק בשוליים היא רצון להתחבר לישראליות ולהרגיש חלק מהסיפור הישראלי".

בטורו מסביר אליטוב מדוע הסיפור הישראלי הזה, הוא ממש לא משהו שמתחבר עם ערכי הדת והיהדות.

לא אלאה את קוראי 'בין השורות' בפרטים (יתכן שגם קוראי משפחה השתעממו מהטור, לפחות חלקם, אבל יש טורים שחשיבותם בעצם כתיבתם, גם אם אינם מעניינים!)

 "הנה לכם מסע ההונאה הראשון שיצא לדרך לאחר שהמדינה קמה.. יהודי הונגריה עלו בלהבות, משפחת הרצל התבוללה, המוני יהודים שבו לארץ ישראל משום שהאסטרטגים בתנועה הציונית הבינו שאם לא יעטפו את החלום הציוני במרכיבים דתיים, הם לא יצליחו לגייס כסף ותמיכה מוראלית לעלייה, ואז באו עם רעיון מהפכני: איך מנתקים את הדת מהבורא, איך הופכים את היהדות לחוויה פולקלורית, בלתי מחיבת ליראת שמים. הדגל וההמנון יחליפו את הטלית והתפילין, והדבקות בתורה תומר בחלוציות ובייבוש ביצות ובאידיאות סוציאליות שנשזרות באידיאולוגיה של סטאלין וצוררים אחרים".

שאפו יוסי.

על האומץ ועל המאמץ.

 7.

אהבתי את ביקורו של ישראל יוסקוביץ, הכתב המדיני של משפחה, במשרדו של השר גלעד ארדן.

"כשגלעד ארדן יתור אחר טביעות אצבעותיו בממשלה הנוכחית הוא ימצא אותן דווקא בתפקידו המשני כשר לנושאים אסטרטגיים והסברה", כותב יוסקוביץ, ומספר: "מיד בכניסה למשרד מרגישים בדינמיקה שונה מזו שהתרגלנו אליה במשרדי הממשלה. אולי זה המיקום (משרד ראש הממשלה) אולי הרצון להוכיח עליונות על משרד החוץ. ואולי זו באמת רוח המפקד".

בפועל, אני מנסה למצוא בטור משפט היוצא מפי ארדן, אבל מסתפקת במשפטים של "טוען מי שטוען"…"אם תשאלו"…"בכירים במשרדו של ארדן"…"שאלתי בכירים במשרד"…"השיב מי שהשיב" ועוד.

אז אם הבנתי נכון, יוסקוביץ נפגש עם ארדן על בסיס "אוף דה-רקורד".

הוא יצא מלשכתו עם מסמך חמוד, למרות שבטוחני שאילו היה מדובר בראיון מסודר הייתה התוצאה טובה על אחת כמה וכמה.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות