מתנהלת כאן תעשייה של קיטוב • טור מרגש ליום הזיכרון החרדי שלנו

שלום רוחם
|
ה' אייר התשע"ז / 01.05.2017 17:34
רובנו מתנגדים בתוקף לשסע, אנשים פרגמטיים מבחינה מגזרית, אנשים שמסוגלים לנהל וויכוח, אבל בלי להפסיק לאהוב • יהודים חרדים שלא מוכנים להתייאש, שיש בהם אופטימיות וסבלנות והבנה עמוקה כי רב המשותף על המפריד

אל תאמינו למוציאי דיבת הארץ הזו. אל תלכו שולל אחר נבואות זעמם.

רוב מוחלט של בוחרי ש”ס מתנגדים בתוקף לכל אלימות שהיא, אבל רק את המיעוט הזעום והנבזי שמקלל ושמח לאיד של אלי ישי ומדבר בזלזול על הגר”מ מאזוז אתם רואים…

רוב מוחלט של אנשי אנשי יחד, כן כן, אפילו אלה תלמידי ובוגרי ישיבת כסא רחמים, הם אנשים שאוהבים את הרב יצחק יוסף ואת אריה דרעי, יראי שמיים אמיתיים שדואגים לגורל הציבור הספרדי.

בני ברק היא עיר ואם הישיבות,  עיר שלא נופלת בקדושתה מירושלים, צפת או מירון, והניסיון הקולני למתג אותה כפיסה של ניתוק וקיצוניות הוא אידיוטי ומגונה.

הפלג הירושלמי, כפי שנהוג לכנותם בלעג, “המחבלים”, הם יהודים טובים עובדי ה’ ברובם המוחלט, גם אם את עיקר הרעש עושה מיעוט קולני וצעקני, המחפש הפגנות ופרובוקציות ברחבי הארץ.

רוב החסידיות מבינות שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. חלקם, אנשים כמו יהודה משי זהב, מגייסים את ילדיהם לצבא בגאווה, חלקם האחר אנשי פוליטיקה ואנשי עסקים, ואחרים הולכים לעבוד, ויש כאלה שלא. אבל בסתר ליבם הם מבינים שאם זה קורה – אז לא מוקיעים את הקבוצה הזו…
זה לוקח להם זמן, אבל הם מבינים שזה הכיוון.

והחב”דניקים שאתם פוגשים ביום יום, אלה שאני פוגש סתם כך בקניון או במשחק כדור רגל, מניחים תפילין לעוברים ושבים, או שעזבו את מולדתם ודבקו בהוראת הרבי מחב”ד לדאוג לכל יהודי באשר הוא? האם הם רוצים משהו מלבד להציל כל יהודי ולהפיץ את החסידות ולקרב את הגאולה? לא!

ועל כל משגיח ליטאי שסרח ועשה מעשים מגונים יש מאות שמחנכים את עולם הישיבות ודואגים לתורה ויראת שמיים של תלמידיהם, בנאמנות ובמסירות נפש. ועל כל אדמו”ר שרלטן שמוליך את הציבור הנאיבי והתמים שולל, יש עשרות אדמו”רים, בנים של משפחות קדושות מקדמא דנן,  שברכתם קדושה ועצתם מביאה מרפא ומזור, ומחזיקים בעמותות חסד ופועלים למען עם ישראל.

רק שמתנהלת כאן תעשייה של קיטוב.

יש בקצוות החברה החרדית שלנו גורמים שעובדים בלהגדיר את עצמם דרך שלילת האחר. הם מדברים בהכללות. הם מתפרנסים מהשסע. אבל אסור לתת להם לנצח.

בואו נשמע בעצתו של רבי אלעזר שאמר במסכת חולין: ״אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר: תלה ארץ על בלימה״.

לא היינו מגיעים להישגים כה ענקיים בהפרחת התורה בארץ ישראל אילולא היו חיים כאן אנשי מעלה, יהודים יקרים, היודעים להתעלות בשעת משבר, אנשי חזון ומוסר ואהבת ישראל.

חיים כאן אנשים מיוחדים בארץ הזו, אנשי ש”ס ואנשי יחד, תלמידי הרב מאזוז ותלמידי מרן הרב עובדיה יוסף; ליטאים שדבקים ברב אויערבך וכאלה שדואגים לשלומו של הרב שטיינמן; חסידי רבי נחמן שרוקדים ברחובות שמבינים שהשמחה מעל הכל וחב”דניקים חייכנים שמפיצים את המעיינות.

זו מדינה יהודית, אבל רובנו מתנגדים בתוקף לשסע, אנשים פרגמטיים מבחינה מגזרית, אנשים שמסוגלים לנהל וויכוח, אבל בלי להפסיק לאהוב. יהודים חרדים שלא מוכנים להתייאש, שיש בהם אופטימיות וסבלנות והבנה עמוקה כי רב המשותף על המפריד, וכי דרכיה דרכי נעם, וכל נתיבותיה שלום.

• גילוי נאות, המאמר נכתב בהשראתו של חנוך דאום.