יחסי שוטרים חרדים במציאות מבלבלת

מנוחה פוקס
|
כ"ט אדר התשע"ז / 27.03.2017 17:30
להתכתש במכות עם המפגינים ולקלל אותם? איך נוכל להתלונן שמישהו אחר נוהג ב”אנטישמיות”? ומה אמורים שוטרים לעשות, בבואם להדוף הפגנה? ולמה מתגאים ששוטר משיב אבדה?• הסופרת מנוחה פוקס עם שלוש תובנות מהפגנות ‘הפלג הירושלמי’

1.

השבוע עלתה לכותרות הצגה שהציגה באופן מאד מכוער את המגזר החרדי, שמשום מה תקוע כמו עצם בגרונם של אנשים רבים.

בהצגה תושבי השכונה החדשה מתלהבים לראות את הבתים הישנים בשכונה מתחלפים בחדשים, הם מקווים לפגוש את שכניהם החדשים, אבל לגודל אסונם, הם מגלים שהשכנים החדשים הם, לא פחות ולא יותר, חרדים!

הם בולעים את הגלולה ומנסים בכל זאת לחיות עמם, עושים כל שביכולתם כדי להתקבל על ידי החרדים הללו ולא מצליחים, כי החרדים כמו חרדים, בשפת ההצגה, הם פשוט בלתי ניתנים לחיבור.

הדבר חרה מאוד לצופים רבים והם זעמו וקראו: “איזו אנטישמיות, ממתי יהודי מתנהג כך ליהודי? זה מזכיר דברים שנאמרו ליהודים במקומות שונים לפני שנים”.

ימים מעטים לאחר מכן יצאו מפגינים צעירים חרדיים לרחוב. עברתי באזור התחנה המרכזית בירושלים, וגיליתי המונים יורדים לכבישים ומנסים להפריע לתנועה.

בחורים צעירים אלו, שבאו למחות ולהפגין כמו פלגים וזרמים אחרים שהפגינו בהפגנות רבות שהתקיימו בארצנו, הותקפו בזרנוקי מים בכוחניות נוראה, והוקפו בשוטרות נשים שאולי אלו יעשו את המלאכה. הם נרמסו תחת רגלי הסוסים והועפו לכל עבר, כאילו היו דבורים טורדניות.

לא ראיתי את אותו להט של רחמים על המפגינים הללו מצד אחיהם הליטאים, שרק אתמול הצביעו בכנסת לאות אחת, כאיש אחד, ופתאום נעשו שונאים מושלמים.

רבים מהם הגיעו למקום ובפנים עויינות החלו להתווכח עם המפגינים, דבר שהפך תוך רגע קט לקטטה מיותרת.

אינכם מסכימים עם הדרך? מובן וברור. אבל מפה ועד להתכתש במכות עם המפגינים, ולקלל אותם מעל כל במה במילים מהמדרגה הנמוכה ביותר?! עד שמישהו כבר הגדיל להציע לשסות בהם כלבים?

מה ההבדל בין החילוניים שאינם רוצים את החרדים בשטחם, כפי שניכר בהצגה, לבין בחורים, יוצאי אותה עדה, ששמחים לאיד חבריהם שרק אתמול היו חולקים אתם חדר בישיבה,  אולי גם היום?!

מדוע איננו יודעים לעשות הפרדה. לאהוב את היהודי מכיוון שהוא יהודי, ולא להסכים לדעותיו?

ואיך נוכל מחר לבוא בתלונה למישהו אחר שנוהג ב”אנטישמיות” לפי דעתנו כלפי המגזר שלנו?

2.

אני יודעת שזה לא מאוד פופולרי היום להצדיק שוטרים במעשי עוינות כלפי מפגינים.

אני רק שואלת בתום לב את השאלה הבאה: מה אמורים שוטרים לעשות, בבואם להדוף הפגנה המפריעה לתנועה? כל הפגנה? כנראה לסלק את הפורעים!

ואם אלו לא מסתלקים בדרכים רגילות? להדוף אותם בחוזק רב יותר.

ואם אלו עדיין מתפרעים, מושכים בזנבות סוסים, קופצים אל הכביש תחת גלגלי הרכבים ומעצבנים את השוטרים בכל דרך אפשרית?

להפעיל אמצעים אחרים, יעילים יותר, המותרים במסגרת החוק.

וכאשר מפעילים זרנוקי מים, או שועטים עם סוסים לתוך רחבה עמוסה באנשים – קורים גם דברים בלתי נעימים.

זה כמו שאני אומרת להורים: “אם הילד לא הולך בעצמו לחדר האמבטיה להתרחץ. קחו אותו בידיכם בין אם רוצה ובין אם לאו. זה לא נעים לו? נכון! לכן מה? לוותר על הרחצה? לכן מה? לחזור על אותו משפט אלפיים פעמים ולא להצליח?”

כך גם בכביש.

מפגינים לא זזים מאמצע הכביש והמכוניות ממהרות לדרכן? המדינה צריכה וחייבת להמשיך לחיות.

בלי ספק כי על השוטרים לסלק את פורעי החוק, ולא משנה באיזה צבע עורם ולאיזו מפלגה הם משתייכים. כל עוד עושים זאת במסגרת חוקית, מה לנו כי נלין?

לפעמים זה לא נעים, לפעמים זה כואב, ברור שכך, אבל האם אפשר לבוא בתלונה למי שעשה מה שצריך לעשות?

3.

בגאווה גדולה אנו מראים ששוטר השיב אבדה לבעליה. וכי מה אנו רוצים, שגם שוטר לא ישיב אבדה?

כשהייתי ילדה קטנה היה לנו ספר שסיפר מה מלאכתו של שוטר.

בין יתר המשימות, המטלות, שהונחו על ראשו היה להשיב אבדה לבעליה.

כשמסתכלים על שוטר כעל כזה שבא להלקות, קשה לראות בו את אותו אחד שעושה את הדבר הכי אנושי שכל אדם פרטי היה נוהג כמותו, בלי לקבל כותרות, ומתרגשים מהחזרת אבדה.

הלוואי שתמיד נעלה על נס את המעשים היפים של האנשים. אבל חישבו על כך, האם בעבר מישהו היה בכלל מדבר על המעשה האנושי והמובן מאליו של החזרת אבדה לבעליה על ידי כל אדם, כל שכן על ידי שוטר?

נתפלל שעוד יבוא יום ויגור זאב עם כבש, תרקוד יתד עם פלס ולמרמס יינתן רק רמש.