תליית בובות? זה משחק ילדים מול ההסתה של נתן דטנר וחנה לסלאו

באולם הפיס בבני ברק – שמתוקצב על ידי העירייה ומשרד התרבות! – העלו לאחרונה את ההצגה ‘שטריימל’: סיפורה של שכונת מאה שערים הוותיקה, שנשענת על הפשטות. על ילדים שמשחקים ברחובות, על הווי בית הכנסת, וישיבה בנחת על כוס תה משותפת.

הסיפור מתחיל כשקבוצת חילונים עוברים לגור בסמוך לשכונה וממררים את חיי החרדים.

מפיקי ההצגה לא חסכו באף סטריאוטיפ: חילונים מזריקי סמים מסתובבים בשכונה, בנות מופקרות בלבוש מינימאלי, נערים שמאיימים בסכינים ודוקרים.

כדי שזה ייפסק, נפגשים הרבנים עם מנהיג החילונים שאומר שאין לו מה לעשות בעניין, אלא אם ישלמו לו 2000 לירות מתחת לשולחן והכל יהיה בסדר.

בקיצור, שעתיים ורבע של הסתה נגד הציבור החילוני.

•

כמובן שהצגה כזאת אין, אבל יש בדיוק אותו דבר רק הפוך וקוראים לזה ‘פליישר’ ב’הבימה’.

סיפורם של חילונים ותיקים שנרמסים תחת החרדים שמשתלטים להם על השכונה.

הייתי והזדעזעתי.

במשך שעתיים ורבע – יצאתי באמצע מכעס, אבל קראתי שזה לא ממש משתנה בהמשך – חומרי שטנה, הסתה, לגלוג, סטיגמות ורוע נשפכים על הציבור החרדי.

יש שם הכל – חרדי שמתנשא מעל החילוני, חרדי שסוחט חילוני, חרדי גונב מחילוני, חרדי משתלט על חילוני ועוד מאותו דבר.

שעתיים ורבע שבהם תליית בובות נראית פתאום כמו משחק ילדים.

•

אלו ימים שמדברים בהם על ‘סגנון’- על קבוצת אוכלוסייה שנפגעות, בצדק, מ’שיגעו לנו את הילדות’, ומ’מי יתחתן איתן?’

כשזה נאמר בהרצאה של רב – זה דוחה, אבל כשבהבימה קוראים לקבוצת אוכלוסייה – ‘חיות’, ‘שחורים’ , ‘נוכלים’, ‘אידיוטים’, ‘גונבים לנו את המדינה’, תנו לי לנחש – זה חופש ביטוי ואומנות.

כמה אני שונא פוליטקלי קורקט, תנו לכולם לדבר, לומר הכל, נתמודד.

שהרב יגאל יטנף, שדטנר ולסלאו ירקדו על הדם של החרדים. רק אל תעשו את זה מהכסף שלנו.

המסרים לא מתאימים למדינה? שליברמן ייקח את הכסף של הרב יגאל, אבל שיקח גם את המיליונים שמועברים להבימה. (אם כי יכול למצוא הבדל קל בין מכינה שמחנכת ללכת לצבא לבין הצגה שמסיתה נגד אוכלוסייה, אבל שיהיה.)

חסר רק עוד מיליארד וחצי ש”ח לסל התרופות וכמה מיטות אישפוז שעדיפים על הבזבוז במתן חסות להסתה.

• מתוך הפייסבוק של יהודה שלזינגר