“ילדיי לא שמעו קולה של אימא יותר משנה” • הזוג וילר במכתב קורע לב

פרשת בני הזוג פנחס וחני וילר מאוקראינה: מעצרו של ישראל אקרמן, מגיד שיעור בישיבה של חסידות גור בערד, הוארך בבית המשפט בבית משפט השלום בירושלים ביממה, והיום (חמישי) ישוחרר למעצר בית של 14 יום.

אקרמן היה עצור בחשד כי הוא זה שהפעיל את אלעזר ויגדרוביץ’ – מי שהמשטרה מכנה ‘איש המבצעים של החסידות’, כדי להרחיק את האימא שהתגרשה מתשעת ילדיה. הוא הסגיר עצמו למשטרה לאחר שהובהר לו כי הוא מבוקש לחקירה ועשה מאמצים שלא להגיע .

ויגדרוביץ’ חשוד בשורה ארוכה של מעשי אלימות וסחיטה באיומים כנגד בני הזוג, מתוך מטרה לכפות על חני לחתום על ויתור משמורת על ילדיה במסגרת הליך הגירושין מבעלה.

המשטרה טוענת כי השיגה ראיות לכך שוויגדרוביץ’ הטמין סמים באמצעות עבריינים בחפציהם של בני הזוג, לפני שהמריאו מאוקראינה חזרה לישראל, בתחילת שנת 2016.

כפי שדווח לראשונה בחרדים10 – שחשף את הפרשה – הסמים התגלו בכבודה של בני הזוג על ידי רשויות החוק באוקראינה כאשר הגיעו אל שדה תעופה בקייב.

מאז שוהים בני הזוג וילר, שהתחתנו לפני שנה – באוקראינה, שם עדיין מתנהל נגדם משפט הסמים.

•

הלילה, ערב תענית אסתר, שיגרו בני הזוג וילר מכתב מאוקראינה המיועד אל “אחים, ידידים ותומכים יקרים”.

“חמשה עשר חודשים עברו מאז נעצרנו באוקראינה. דבר מעצרינו הכה גלים בארץ ובעולם ויהודים מכל רחבי תבל השתתפו אתנו מאז בתפילה, תמיכה ודאגה.

ערב תענית אסתר, ערב ימים טובים, ימי חג ומועד ואנו עדיין כאן, בארץ הקרה והרחוקה מתבוססים בבוץ האוקראיני… עבר קציר, כלה קיץ ואנחנו עוד לא נושענו. אך מתחזקים בכל עוז באמונה בה’ ובתקווה לשוב לארץ הקודש ולילדים במהרה.

“חשבנו רבות אם להוציא מכתב זה”, כותבים בני הזוג, “כי אולי יעורר אי אלו דיבות, ולשון מדברת גדולות תעלה עליו כמרכבה, לשעוט ולהשמיץ ברפש, כפי שכבר נעשה על אחרים ועלינו. והחלטנו כי לא עת לנו לחשות: יש אמת! והיא צריכה להיאמר וברחובות תיתן קולה. ועוד, שאנו צריכים לעזרתכם, נדיבי עם לבוא ולהושיט לנו יד בעת צרה זו, ולעזור לפדות נפשנו ממיצר ושביה”.

בני הזוג מתייחסים אל המעצרים שבוצעו בארץ: “בימים אלו נעצרו מספר אנשים, הקשורים לעוול שנעשה לנו. מעצרם עורר סערה וסוקר גם בהרחבה בכלי התקשורת בארץ ובחו”ל. כתוצאה מכך אנשים צמאי לשון הרע ושנאה מפיצים דברי לעז, שקר והוצאת שם רע כנגד קהילה קדושה וכנגדנו.

“כואב לנו מאוד על חילול השם שיצא מכך. כואב לנו גם על כל יהודי שעובר סבל באשר הוא, לכל אברך יש משפחה, אישה וילדים שבבוקר אימם צריכה לעמוד מולם ולהסביר ‘להיכן אבא נעלם למספר ימים או שבועות?’

“לא על זה התפללנו”.

•

במכתב פונה חנה ישירות אל ראש ההרכב הדן בתיק בבית הדין הגדול: “בימים אלו, צף ועולה העוול הנורא של ניסיון הרחקת ילדים מאימם, ולא רק במקרה שלנו. עוול שהינו דבר בלתי נתפס על הדעת. אני (חנה) פונה מכאן לבית הדין הגדול בירושלים ולראש ההרכב הדן בתיק, שלא להיכנע ללחצים מצד גורמים כוחניים, בעלי זרוע והשפעה, ולתת תוקף להחלטותיך, בית הדין. כי כל ילד זקוק גם לאב וגם לאם! ולית מאן דפליג.

“האמת, שהרחקת ילדים מאימם יולדתם הינו מושג היפותטי שאיננו קיים, וגם לא יתכן במציאות! ילדים הם פיקדון היקר ביותר שניתן מאת בורא כל הנשמות ואף כוח בעולם לא יוכל לנתק ילד מהוריו!”

על הניתוק מילדיה היא כותבת: “לדאבוני, ילדיי לא זכו לשמוע את קולה של אימא מזה למעלה משנה. לא ב’קריאת שמע’ בלילה, לא באמירת ‘מודה אני’ של בוקר ולא בהדלקת נרות בערב שבת. אך מציאות זו, בעזרת ה’ היא זמנית בלבד!

“גם אם במעשה או בדיבור ניצבים כרגע מחסומים, המחשבה פוסחת ופורצת כל גדר, אהבתי אליהם מתגברת ומתעצמת בהיותה (כעת עוד יותר) אהבה שאינה תלויה בדבר.

“בטוחני כי געגועי ורגשותיי חודרות לכל אחד ואחת מהם בתדר על קולי עד עמקי נשמתו. אכן, לאהבת אם יש כוח אדיר שיכול לכל הכוחות שבעולם. היא חוצה כל גבולות מקום וזמן כי היא אמתית, רוחנית ובת אלמוות”.

•

” בתקופה ארוכה זו שאורכה אורך גלות, דווקא מתוך הקושי והכאב, זכינו לחוות רגעים רבים של אור. גילינו אהבת ישראל אמתית מהי. ראינו מסירות נפלאה, בלתי ניתנת לתיאור של יהודים מכל רחבי הגלובוס:

– זכות נפלה בחלקנו להכיר מקרוב את שלוחי חב”ד הנאמנים ולשהות במחיצת רבנים – שלוחי חב”ד כאן באוקראינה, שדואגים לנו, כמו לכל יהודי בכל מקום בעולם, מחזקים אותנו ותומכים בנו באהבה ובמסירות, בגשם וברוח.

– הכרת טובה יש לנו לשלוחות מדינת ישראל שהעמידו את מיטב כוחותיהם ועדיין פועלים בכל דרך למענינו.

– אנו מודים לכל מאות האנשים שהתקשרו, עודדו ותמכו כל אחד במה שיכול.

– וכמובן, לכל בני המשפחה וידידים מכל רחבי העולם הדואגים מכל לב ותומכים בנו מרחוק.

לכולכם, תודה ענקית שלוחה מעומק ליבנו. תמיכתכם, עידודכם ותפילותיכם נותנים בנו כוחות לעבור את התקופה הקשה הזו, מתוך חוזק אמונה ותקווה!”

•

בשלב זה בני הזוג פונים בבקשת עזרה: “אנו נמצאים בשלב קריטי בהליכי המשפט כאן באוקראינה אשר נמשכים ונמתחים כמו גומי במסע ארוך ומייגע שלא נראה לו הקץ. ועם כל תקוותינו שהמהלכים בארץ ישפיעו בסייעתא דשמיא על המהלכים כאן, בכל זאת האיום של שנות הכלא עדיין לא הוסר מעל ראשינו.

“אנו זקוקים באופן דחוף דווקא בעת הזאת, לעזרתכם בהצלת נפשנו ובמימון ההוצאות האדירות שנכרכו לצווארינו בשנה זו (סכומים עצומים, כפי שמפורט בקישור המופיע בסוף המכתב).

“אנא בבקשה, הירתמו לעזור כל אחד כפי יכולתו, וחשוב לא פחות מכך, נא העבירו פנייתנו זו הלאה לכל אשר ידבנו לבו לסייע במצוות ‘פדיון שבויים’, ובפרט בימים בהם כל הפושט יד נותנים לו. ובכך תהיו שותפים להצלתנו ולהשבתנו ארצה במהרה לילדינו היקרים”.

הם מציינים עוד, כי ” נוכל להשיב מעט הכרת טובה בהזכרת שמות בתפילה בקברי הצדיקים כאן באוקראינה (ניתן לשלוח לאימייל: [email protected], לפקס: 1532-6430-095, או דרך האתר – לחצו פה) וכל הפושט יד ליתן משלו – נותנים לו מן השמים וממלאים כל משאלותיו לטובה”.

את המכתב הם חותמים ב”ברכת פורים שמח, שנזכה כולנו לאורה ,לשמחה ולגאולה. פינחס מנחם בן מרים, חנה בת שרה רחל”

תרומות עבור “פדיון שבויים” ניתן להעביר:

1. בכרטיס אשראי באתר – לחצו פה).

2. אצל גבאי הצדקה הרב יוסף הלברשטט:

בהפקדה לחשבון: מ.ח. 543894, סניף 533, בנק הפועלים (12) ע”ש יוסף הלברשטט – או לשלוח לתא דואר: 5125 מיקוד 91056 ירושלים