1.
אני חושב שהייתי מפרסם את הדרשה הזאת גם אם היא הייתה נאמרת בסתם בר מצווה.
אם כבר זמן רב אני הולך עם הדברים האלה בראש, ונזכר בהם בעיקר בזמן התפילה, כנראה שכדאי להעביר אותם הלאה, לציבור הרחב, בלי קשר לאירוע שבו הם נאמרו. ההקשר רק מוסיף להם עוד תוקף ועוד משמעות.
הטקסט שתקראו מיד נאמר בבר מצווה של בנו הבכור של רועי קליין הי”ד. כן, עשר שנים חלפו. הילד גלעד, שהיה בן שלוש כשאבא שלו צעק “שמע ישראל” וספג את פגיעת הרימון במלחמת לבנון השנייה, הוא עכשיו בן שלוש עשרה.
לרגל בר המצווה תרמו משפחת קליין וחבריה ספר תורה לעילוי נשמתו של רועי. האותיות האחרונות נכתבו בסלון המשפחה בגבעת היובל בעלי.
שרה קליין קיבלה שם את האורחים – רבנים, קצינים וחברים – ומשם יצאו כולם להכנסת ספר תורה חגיגית.
ואז, אחרי כל הריקודים והשמחה, התקבץ הקהל לסעודת מצווה באולם השמחות שבבית הכנסת. הרב אליעזר קשתיאל, רבו-חברו של רועי, נעמד שם ופנה לגלעד, ובעצם לכל מי שישב באולם, ובעצם לכולנו.
2.
“הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם: ‘התהלך לפניי והיה תמים’. בפרשה שלפני כן נאמר על נח ‘איש צדיק תמים’. על יעקב גם נאמר ‘איש תם’. ומעל הכול, שרנו עכשיו בהכנסת ספר התורה, בשמחה רבה, כמו ששרנו בשמחת תורה, ‘תורת ה’ תמימה’.
לפני שנה גלעד אמר שהוא לא רוצה מסיבות גדולות. הוא ביקש שבבר המצווה שלו תיערך הכנסת ספר תורה לזכרו של רועי. כשכולנו שמענו את הבקשה הזאת התרגשנו כל כך, כי לזה קוראים תמימות.
גלעד זכה להתחנך בבית תמים, וזכה למחנכים תמימים. ממש לפני שנה התכנסנו לכתוב את האותיות הראשונות והנה אנחנו זוכים לראות ספר תורה שלם, תמים, שמוסיף קדושה לבית הכנסת שלנו, ויחד איתו אנחנו רואים עוד ילד תמים שמצטרף מעכשיו לכל דבר שבקדושה בבית הכנסת שלנו.
“תמימות היא מעלה עצומה. תמים יכול להיחשב לקוי בשכלו, אחד שאי אפשר לסמוך עליו, שאפשר לרמות אותו, אבל אצלנו גדולי עולם נחשבים תמימים. יש מצוות עשה: ‘תמים תהיה עם ה’ אלוקיך’. תמימות היא לא היעדר חכמה, תמימות אינה טיפשות, והיא בטח לא אומרת להיות חלש או חסר אופי.
תמימות, אומר המהר”ל מפראג בפרק שנקרא ‘נתיב התמימות’ בספרו ‘נתיבות עולם’, זה שיא החיים. ‘תם’ בחילוף אותיות זה ‘מת’. מי שלא תם – מת. או שאתה תם או שאתה מת, כי אם אתה חי משהו עד הסוף, בכל הלב ובכל הנשמה – אתה חי, אתה שלם, אתה תם, זה חלק מהחיים שלך וזה לא נושא לדיון. אין לך ספק.
כשהאדם לוקח ערך, אידיאל, אבל לגמרי, הוא תם. שלם. ככל שאדם מתרחק מערכים והכול הופך לסימני שאלה של ‘אולי’ ו’אני לא יודע’ ו’אחר כך’ – הוא חי פחות חלקים מהחיים שלו. יש לו מעט מאוד חיים. יעקב אבינו, שעליו נאמר איש תם, הוא האדם הכי חי שהיה. עוד אבינו חי. אפילו חז”ל אומרים משפט מיוחד במינו, שיעקב אבינו לא מת”.
3.
כשאני שומע את הרב קשתיאל מדבר מהר”ל, אני מבין איך תיכוניסטים עם קוקו וחולצה של מטאליקה מגיעים אליו – ואל שכמותו במכינות הקדם-צבאיות – ויוצאים אחרי זמן קצר בני תורה עם אור בעיניים (ופלאפל על הכתפיים). נכון, זה גם הכריזמה והביטחון העצמי, אבל לפני הכול – התוכן.
דיבורים שאתה שומע ואומר וואו, רגע, איך לא חשבתי על זה? איך לא ידעתי על זה? מה, התורה זה לא רק מה שלמדתי לבגרות עד כיתה י”ב?
אבל נחזור עכשיו לילד שישב שם בחולצה לבנה, והקשיב לו היטב:
“גלעד, אני מסתכל עליך וזוכר אותך בברית המילה שלך. אני זוכר אותך ילד קטן בחברותא שלי ושל אבא, מפריע לנו ללמוד, זורק מפתחות, רוצה תשומת לב. אני זוכר אותך בגיל שלוש רץ בהתלהבות. ואני רואה אותך עכשיו נער. אני שואל את עצמי מה מבחן התמימות, איך רואים תמימות? לפעמים באים אליי תלמידים שעברו דברים לא קלים ולא פשוטים ושואלים האם אפשר לשקם תמימות, להשיב בחזרה תמימות.
אני מראה להם את הדברים של המהר”ל מפראג שאומר שתפילה בכוונה זו תמימות.
“גלעד שלי, אתה מתפלל בכוונה. אתה אמנם צעיר אבל אני רואה אותך, אתה מתפלל מכל הלב. תיקח את זה לכל החיים. זו תמימות. כי על תפילה אפשר להקשות המון קושיות. מי רואה אותך? מי שומע אותך? אתה באמת חושב שאלוקים שומע ועושה מה שאתה רוצה?
אפשר לשאול כל כך הרבה שאלות, כי זה אחד האירועים הכי תמימים, אם לא הכי תמים, בחייו של האדם. הוא עומד ובעצם אומר שזה חשוב מה שהוא אומר, וזה קורה עכשיו, גם אם אין לו הוכחה. להתפלל זה להיות תמים. מי שמתפלל בכוונה הוא תמיד חי. וזו הברכה שלי אליך, גלעד. אני רואה את התמימות שלך בתפילה. הקדוש ברוך הוא חנן אותך בהמון כישרונות, אבל תפילה – זה שלך. זה שלך ממש.
זכית עכשיו להתפלל ערבית בתור שליח ציבור. מעכשיו אתה מצטרף למניין, יכול להיות חזן, קורא בתורה, עולה לתורה, זה עיקר ההתרחשות בבית הכנסת. את כל התום הזה שלך תביא לנו, תביא לעם ישראל”.
4.
לאורך כל הדרשה הרב קשתיאל בעצם לא דיבר על אביו של חתן בר המצווה, על אופיו, על מעלותיו.
לא היה צורך לדבר עליו. ברור מאליו שהתמימות והשלמות שהוא מתאר מתחברות לרועי קליין הי”ד היטב.
אבל אז הוא סיפר סיפור קטן שקישר את הכול יחד: “כמה וכמה ספרי תורה כבר נכתבו לזכרו של רועי. בהכנסת ספר תורה על שמו בגבעת שמואל לפני עשר שנים סיפרתי משהו, ואני חוזר עכשיו על הסיפור כי היית קטן, ואז לא הקשבת ואולי עכשיו כן.
אני מספר את זה בשבילך, גלעד, אל תצחק עליי… לא הרבה זמן אחרי שרועי נהרג, חלמתי בלילה חלום. חלמתי שאנחנו בשמחת תורה, וכולם רוקדים עם ספרי תורה, וגם רועי רוקד איתנו. הוא כבר לא היה בחיים. בחלום הזה, ארון הקודש לא עמד על הרצפה, הוא היה גבוה, כמו ארון במטבח, למעלה. ואיך שגמרו לרקוד התחילו להחזיר את ספרי התורה לארון הקודש, ופתאום אני רואה את רועי קופץ לתוך ארון הקודש למעלה, ואני מתפלא: למה אתה הולך לשם? והוא ככה מסמן לי עם היד. כן. זה בסדר. אל תתפלא. זה המקום שלי…
ככה אנחנו זוכרים את רועי, התורה והוא זה דבר אחד. זאת תמימות – כשהתורה והאדם אחד הם. זכינו לרקוד היום עם התורה הזאת, וההתרגשות מאוד גדולה, ובעזרת השם תצמח לתפארת ותעלה מעלה מעלה, וכולם יתברכו בך”.
• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’