איזה זמר ביקש רבי שלמה קרליבך למצוא ולהביא במיוחד לשיעור שלו?

1.

האמת היא שהיה לי משהו חשוב לכתוב כאן על כל התגלגלות הפרשה המסעירה, באמת מסעירה, של הון-שלטון-עיתון. אבל זה יצטרך לחכות. ביבי ונוני יידחו מפני שלמה ומאיר. ר’ שלמה קרליבך ומאיר בנאי.

הטור של השבוע שעבר הוביל לתגובות רבות. כמה מרגש היה לגלות שלא רק לי, אלא לקוראים רבים, סיפור חייו המופלא והכואב של מאיר בנאי ז”ל גרם להרהור תשובה. ממש ככה. לא סתם התרגשות, דמעות אפילו, אלא מחשבה על החיים ועל תפקידנו כאן בעולם הזה. ויהיו הדברים לעילוי נשמתו של מאיר בן יצחק ז”ל, וגם לעילוי הנשמות שלנו, כאן בעולם הזה, עד מאה ועשרים.

2.

לא העליתי על דעתי שגם השבוע אעסוק במאיר בנאי אבל מה לעשות, יש עדכונים. יש התפתחות בפרשה. חומר חדש נחשף. הרב משולם ברנדווין (שאני לא יודע בדיוק איך להגדיר אותו. הוא גם יזם, גם ראש ישיבה, גם סופר, ואת הכול הוא עושה בדרכו המקורית) שלח לי מכתב ובו הוא מספר, בלשון ציורית, מעשייה נפלאה. מעשייה שקרתה באמת והוא עצמו חלק ממנה.

ברנדווין היה בצעירותו הנהג של ר’ שלמה קרליבך. לא נהג רשמי במשרה מלאה, כי שום דבר לא היה רשמי אצל קרליבך. לא היה לו נהג רשמי וגם לא נגן רשמי. אבל בהופעותיו בארץ – זאת אומרת, באיחוריו להופעותיו בארץ – הוא נעזר בבחור הישיבה ברנדווין ובסיטרואן החבוטה שלו.

מכאן והלאה, עדות הנהג בגוף ראשון.

3.

נלוויתי לר’ שלמה קרליבך כשהיה מוסר שיעורי תורה אצל מקהלות עם, ובפרט אנשי תרבות ואמנות, אשר התכנסו בכמה מקומות בתל אביב. פעם אחת חזרנו משיעור כגון זה, והיה זה בחודש אלול תשע”ד. ר’ שלמה נכנס למכוניתי, והרדיו היה פועל, ונתנגן בו השיר ‘גשם’, אשר בימים ההם היה להיט פופולארי ומפורסם מאוד.

אמר לי: “אתה יודע, יש לי שיר שהלחנתי בצעירותי. ‘רוח, רוח’ שמו. כי כל ימיי אני מחפש אחר הרוח. והנה כאן האיש שר ‘גשם, גשם’…”.

שמעתי וחשבתי בלבי כי אין רוחו של ר’ שלמה נוחה הימנו. שלחתי ידי וכיביתי את הרדיו. אמר לי: “אל נא תכבה, רצוני לשמוע קולו של הבחור הזה”.

אחר שנסתיים אותו השיר, אמר לי: “אתה יודע מה שאמר רבינו רבי נחמן, שלפי איך שאדם שר רואים את הפנימיות שלו? הבחור הזה שר ‘גשם, גשם’ אבל קולו מבקש רוח רוח. מי הוא זה הבחור אשר שמענו עתה?”

אמרתי לו: “זמר אחד, מאיר בנאי שמו, והוא מהולל בפי צעירי ארצנו”.

אמר לי: “משולם, ידידי, האם מתיר אתה לי להטריחך בדבר מה?”

אמרתי לו: “שלמה, אלופי ומיודעי אתה, אפילו אלף דברים תבקשני – לא יהיו עליי לטרחה”.

אמר לי: “לך ותבקש אחרי מאיר זה, שיבוא לשיעור שלנו אשר יהיה מחרתיים בתל אביב”.

4.

אין לי עסק בנסתרות, ממשיך וכותב ברנדווין, ולא מצאתי באותו ניגון של בנאי מעבר למה שנאמר בו, אבל לפי שביקש – ביקש.

ובימים ההם מהפכת הסלולרי טרם ירדה אל העולם, אבל אנוכי הקטון כבר היה ברשותי מכשיר כגון זה. אך אם לחפש אדם באת, אין אתה מחפשו בסלולרי כי בשנים ההן גם קבלת שיחות במכשיר הנייד כרוכה הייתה בתשלום. ואין אדם מפרסם מספרו לכל דכפין, לבל ייגרמו לו הוצאות. נמצאתי נצרך לטלפן לביתו, ולפי ששעת לילה מאוחרת הייתה, אמרתי בלבי, למחר אחפש אחריו בעזרת השם.

ויהי ממחרת פגשתי את אחד מצדיקי תל אביב, כפי שהיה מכנה אותם ר’ שלמה, כי חבורה שלמה של שחקנים ואמנים הייתה שמה ובהם שמוליק וילוז’ני, אמנון פאר וחבריהם.

אמרתי לו לאותו אדם: “קרליבך מבקש את פני מאיר בנאי, שמא תמצאנו לי?”. סבר וקיבל.

אחר כמה שעות חזר אליי ואמר לי: “דיברתי עם מאיר בנאי, באותו הערב יש לו אירוע ולא יוכל לבוא, ומלבד זאת אמר שהוא לא בעניין של דת עכשיו”.

ויהי מקץ שני ימים, כאשר באתי לביתו של ר’ שלמה במושב, לקחתו אל השיעור בתל אביב, זכר את עניין אותו זמר ואמר לי: “נו, הזמנת את רבי מאיר’ל?” (כך הייתה דרכו להוסיף לחביביו תוארי כבוד מופלגים וכינויי חיבה).

אמרתי לו את אשר אמרו לי בשמו של הזמר. השיבני ר’ שלמה: “כבר אמרתי לך מה אמר רבי נחמן. חבל שלא יבוא, כי יש בקולו קרבת אלוקים, ממש נהורא מעליא איתבדרא מתוך גרונו… האם השתדלת מאוד להביאו?”

אמרתי לו: “שלמה, ניסיתי, לא עלתה בידי”.

התחיל מצטער, ומצערני עמו. אמר לי: “יודעים אנו להתייגע להבין סוגיה טובה, שיעור של ר’ אהרן קוטלר, את דם לבנו ניתן כדי למצות מערכה של רבי עקיבא איגר, או חילוק של ר’ חיים. שעות נהיה יושבים, נתייגע ונתייגע. לפעמים לאכול לא נזכור. שינה לא ניתן לעינינו, לילה כיום יאיר, חשיכה כאורה. דע לך, להאיר נפש פשוטה שבישראל אינה מעלה פחותה מזו. ראויה הייתה נשמה גבוהה כמו זו שנהיה טורחים בה יתר על כן…”

ראיתי גודל צערו, אמרתי לו: “מבטיח אנוכי, בלי נדר, שאוסיף ואשתדל בזה”.

5.

ימים אחדים אחר כך עלה ר’ שלמה אל המטוס ויצא מן הארץ, אליה ישוב רק כדי להיטמן בעפרה. ואת חטאיי אנוכי מזכיר, כי מלבד מה שר’ שלמה נתבקש לבית עולמו לדאבוננו, גם כל עניינו של מאיר בנאי נשכח ממני.

שנים רבות מאוד אחר כך נתקרב בנאי אל התורה והמצוות, ונתגלתה דמותו המיוחדת והאצילית. גם שירי קודש הוציא לרוב, ומלאה הארץ מפירות רוחו הברוכים. איש חושב ומעמיק היה, אשר בשפה פשוטה ועממית היטיב לתת ביטוי למחשבות שחבויות בערפילים ונחבאות בחדרי לבבות. להרבה אילמים אשר לא ידעו לדבר עם עצמם, היה הוא לפה.

פעם אמר: “אלמלא רבי נחמן, לא הייתי מוצא ידיי ורגליי בדת משה. יש רבנים שאתה מבין אותם, אבל רבי נחמן, הוא מבין אותך!”.

בנאי לא היה יודע, אבל גם בדורנו היה מישהו שהבין אותו, אלא שלא הסתייע מילתא…

6.

כמו הרבה צדיקים זכה רבי מאיר’ל ונקבר בערב שבת אחר חצות. בלכתי להר המנוחות נזכרתי בהלווייתו של ר’ נפתלי, אחיו התאום של ר’ שלמה, אשר הייתה אהבתם כדוד ויהונתן. הוא נפטר ביום של חול, ואנוכי זכיתי אז לילך עם שלמה ללוות את המת. פתח ר’ שלמה את פיו והתחיל מפזם בקולו הנפלא “גוט שאבעס, גוט שאבעס”, והיו הקהל גועים עמו בבכייה. כי אצל ר’ שלמה כל שבת כעלייה למרומים הייתה דומה עליו, מעין עולם הבא במוחש ממש.

ובמה ילווה את אחיו בעלייתו השמימה, אם לא בניגון של יום השבת?

כמה שעות אחר שנטמן בנאי, בליל שבת פרשת ויחי, מסובים היינו אנוכי ויושבי סעודתי עמי, אחר שתיית כוס של יין לכבוד השבת והתחלנו שרים את ניגון ‘י‑ה רבון’ של ר’ שלמה.

התחיל דמיוני מפליג, והנה במתיבתא של מעלה, בבית מדרשו של רבי נחמן, יושבים שניים ושרים על הגשם ועל הרוח, זה מדבר על התפשטות הגשמיות וזה משיבו על רוממות הרוח. ואף אני ממתיבתא של מטה, קראתי כנגדם: “לחיים, מוריי ורבותיי. לחיים, אחיי ורעיי”.

והמה השיבוני: “גוט שאבעס, גוט שאבעס. הנה, נפגשנו”.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’