נתניהו מספר על עצמו/ חיים ולדר

אני בנימין נתניהו, בן 67, ראש ממשלת ישראל, האיש הכי שמור והכי חשוף. הכי חזק והכי חלש, הכי מוקף והכי בודד, יוצא כעת לקרב האחרון • אם הייתי דתי, הייתי יכול לדעת ולהרגיש שיש לי על מי לסמוך. אבל אני לא. לצערי • תוכלו לראות בי "תינוק שנשבה" • אז תתפללו אתם בשבילי
חיים ולדר
ח' טבת התשע"ז / 06.01.2017 12:47
ולדר, איור

1. 

שמי בנימין. בנימין נתניהו.

אני בן 67, ומתגורר בירושלים.

מאז ילדותי אני זוכר שני דברים שמלווים אותי ושניהם מנוגדים זה לזה.

גדלתי בבית שטיפח בי את הביטחון העצמי. הורים שהסבירו לי שאני חכם ופיקח וכשרוני ונבון. הנקודה היא שרק בבית אמרו עלי ככה. כל השאר ניסו רק לפגוע בי ולהוריד לי את הביטחון העצמי.

אני לא יודע ממה צמחה השנאה הזו. אני חושב שרק חלק ממנה באשמתי.

יתכן שזה בגלל שהייתי "ילד העולם הגדול". אמריקני בעולם ישראלי. וכשחבריי הלכו עם חאקי אני ואחיי הלכנו עם חליפות ועניבות.

ייתכן שהחברים הרגישו שאני מתנשא עליהם.

אבל האמינו לי, באובייקטיביות המירבית, הרוב היה מקנאה. חבריי לא יכלו לראות מולם בחור כל כך מוצלח.

כעת כשאני קורא את השורה האחרונה שכתבתי אני מבין שהחשיבות העצמית המופרזת הזו, די עודדה את השנאה והקנאה כלפיי אבל נראה לי שבלעדיה לא הייתי מי שאני ומי שאני עתיד להיות.

2.

אני מדלג על שירותי בסיירת מטכ"ל, על הרגע בו כמעט מתי בטביעה כשקפצתי מסירה כשעליי חגור עם כמאה קילו ציוד. על איך כמעט מתי מכדור שנורה עליי בטעות  בעת ההשתלטות על מטוס 'סבנה' (למקרה ששאלתם למה יורים עליי עד היום. פשוט עניין של הרגל). אני מדלג על שנותיי כסוחר רהיטים בארה"ב תחת השם בנג'מין ניתאי.

וגם על שירותי המוצלח באו"ם. אצל האמריקנים תמיד הצלחתי יותר מאשר כאן בארץ, אתם יודעים אין נביא בעירו וכל זה.

אני קופץ המון שנים קדימה. לשנת 96. לפני 20 שנה.

התמודדתי לראשות הממשלה. זה קרה בדיוק לאחר רצח רבין. כולם היו בטוחים שאובס. גם הימין וגם השמאל. כמו היום, כולם הסתמכו על העיתונים, ואלה חזו את תבוסתי המוחלטת. אבל כמו היום גם אז העיתונים והסקרים היו שייכים לאנשים שרצו שהשמאל יעלה, והבוחרים היו שייכים לעצמם.

זה, ועוד משהו.

התמודדתי מול שמעון פרס…

הפכתי לראש ממשלה. אלא מה?

3.

מאז, קיבצו אנשי השמאל את כל כמויות השנאה, הרשעות, התחכום והאכזריות שלהם כנגדי וכנגד משפחתי.

הם לא נתנו לי מאה ימי חסד ואפילו לא יום אחד של חסד.

כבר עשרים שנה אני האדם הכי שנוא בקרב אנשי השמאל, וכשאני אומר אנשי השמאל זה אומר כך (תרשמו) כל העיתונים. כל ערוצי התקשורת המשודרת והחזותית, כל התקשורת הממוחשבת הרשמית, וכמובן מוסדות הממשל, הבג"ץ, הפרקליטות וממילא גם המשטרה הסרה למרותם.

אין שום שיטה או דרך שלא ניסו נגדי, אין שום השמצה שלא השמיצו אותי. אין שום לעג שלא לעגו עלי ואין שום אבן שלא הפכו על מנת למצוא כנגדי

ראיות להעמיד אותי למשפט ולהושיב אותי בכלא.

4. 

לפני שאמשיך, אני רוצה להסביר למה הם מנסים כל כך לפגוע בי?

ישנה איזו אמת בסיסית על פיה הימין הוא אלים והשמאל שוחר שלום. עובדה שמעשי הרציחות שהיו במדינה (אמיל גרינצווייג ויצחק רבין) נעשו על ידי אנשי ימין.

זו אמת, אך לא כל האמת.

אלימות היא נשקו של החלש. העני שודד את העשיר, הנכבש מפעיל טרור כנגד הכובש. אבל האמת היא שהעשירים שודדים את העניים (לכן הם עשירים ואלה עניים), רק שהעשירים מספיק חזקים לעשות זאת בדרכים שאינם אלימות. הכובש תמיד יהיה חזק מהנכבש, רק שלאלימות שלו קוראים "תגובה", ולזו של הנכבש קוראים "אלימות".

השמאל מעולם לא נצרך לאלימות כדי לשלוט. הוא פשוט שלט. שלט באלימות שאינה נחשבת אלימות. כמו אלימותו של העשיר והכובש. העובדה שהמרצחים שאני מגנה אותם, ומעולם לא הייתה דרכי איתם, באו משורות הימין, אינה מעידה על אלימותו של הימין כי אם דווקא על החולשה וחוסר האונים שלו. השמאל מבין זאת היטב כשמדובר בערבים. לא כשמדובר ביהודים.

כל אחד יודע שהייתי מנצח את רבין בקלות לו היה נשאר בחיים בגלל התפכחות הציבור מהסכמי אוסלו, כך שהמרצח המתועב יגאל עמיר במעשהו נטל נשמה, ובדרך לא דרך הוציא גם לי את הנשמה לפחות לעשרים שנה.

אני חושב שמה שהם עושים לי זוהי נקמה על רצח רבין. הרגו להם את ראש הממשלה שלהם בדרך אלימה? הם הורגים אותי בדרך "הלא אלימה" שלהם. אבל כיום כולכם יודעים כמה אלימות יש בדרך הלא אלימה הזו.

5. 

שימו לב מה הם עושים לי ולמשפחתי.

נסו לחשוב שמישהו יכתוב עליכם בעיתון שאתם קמצנים. יכול להיות שזה נכון ויכול להיות שלא, תחשבו איזה בושות תספגו שככה כתבו עליכם. לא תוכלו לצאת לרחוב, להסתכל בעיניים של הילדים שלכם.

בכוונה הבאתי כאן את ההשמצה הכי קטנה שאמרו עלי. במשך עשרים השנה האחרונות אין יום שבו לא מתפרסמות כנגדי וכנגד אישתי ולאחרונה גם כנגד בני הבכור, השמצות נוראות ופוגעות. הם מרשים לעצמם הכל. להציג את אשתי כחולת נפש, שתלטנית וגנבת להציג אותי כמושחת, רודף בצע, שקרן ואחד שמשתמש באנשים ואחר כך זורק אותם.

הם מסכסכים ביני לבין חבריי ועובדיי, הם רודפים את העובדים שלי במטרה ברורה לגרום למצב בו אנשים יחשבו פעמיים אם לעבוד איתי ביודעם שאז הם חשופים לפגיעה.

אינכם יודעים כמה אנשים  חרוצים ויעילים שביקשת לגייס לצידי אמרו לי "לא" וגם הסבירו לי למה. "כל מי שלידך נרדף. שלשה מראשי לשכתך נאלצו לפרוש, ולצידם עוד עובדים רבים וטובים. גם לאחר שפרשו ממשיכים לרדוף אותם".

ולדר, איור

6.

כולם מסתכלים על זה ש"בסוף לא יוצא כלום" מהחקירות. לא מפרשת ההובלות עם הקבלן עמדי, לא עם הבקבוקים של רעייתי שרה, לא מפרשת המתנות הראשונה והשנייה בה התברר כי רעייתי קבלה סיכה שעלותה שקל תשעים, ולא הרהיטים שהועברו או לא מביתי הפרטי לזה הציבורי.

לא מבינים שהטרדה והבושות פוגעים לכשעצמם, ולפעמים גם אם ניצחת כבר הפסדת. ילדיי עברו את עשרים השנים האחרונות עם אבא ואמא מושמצים ונרדפים שכותרות העיתונים מבטיחות לכולם שהם בכלא אוטוטו, איזה מחיר שילמתי. איזה מחיר כלכלי ובטחוני שלימה המדינה בגלל הימים והלילות בהם הייתי צריך לשבת עם עורכי דין במקום לשבת עם ראשי מערכת הביטחון והכלכלה.

אני יותר מכל אחד אחר יודע, עד כמה נחוץ החוק הזה הנהוג במדינות רבות, האוסר לחקור ראש ממשלה מכהן. זה על חשבונכם. זה על חשבון הביטחון והכלכלה והניהול השוטף. כל אחד יכול להבין זאת, אבל למרבה הצער אני האחרון שיכול לעשות משהו בנידון כי אז יתנפלו עלי, וכל האחרים פשוט פוחדים מהתקשורת הדורסנית שתטרוף אותם.

חושבים שהכוח נמצא אצלי? – אבל האמת שהכוח נמצא אצל מי שיכול להשפיל ולכלוא את האחר. אני לא יכול להשפיל ולכלוא שופטים ואנשי פרקליטות, למרות שהם מכסים על עצמם ועושים קומבינות ומינויים פוליטיים, ומתייחסים לבית המשפט כביתם הפרטי.

אבל הם יכולים לשלוט עלי להפיל אותי ואת משפחתי ולהעמיד אותי לדין ולכלוא אותי. הם עשו זאת לאולמרט. אין סיבה שלא יעשו זאת גם לי.

7.

אתם בטח שואלים, אם זה ככה למה אני לא מפסיק עם זה?

זו שאלה מצוינת שיש לי כמה תשובות עליה. התשובה הראשונה היא ציבורית. אני לא רוצה לחשוב מה היה אם הייתי פשוט מתייאש והולך. בעצם אני קצת יודע. רגע לפני שבאתי חתם ראש הממשלה שקדם לי את הסכמי אוסלו שהעצימו את הטרור באלפי מונים. במקום אבנים החלו להשתמש ברובים ולפוצץ כאן אוטובוסים.

שרון שהצליח לפלס דרכו לראשות הממשלה (לאחר תחקיר על קבלן ההובלות עמדי, כשחלק גדול מהציבור האמין שאני באמת מושחת, בגלל איזה ויכוח כספי. זה הוריד את הליכוד ל-12  מנדטים. ומה עשה אריאל שרון שהחליף אותי? גירש אלפי יהודים מבתיהם, מסר את עזה והפקיר את המדינה לטילים ולמנהרות תופת.

זה העניין הציבורי.

אבל יש גם עניין אישי. אחרי שאתה סובל כל כך הרבה שנים, יש בך משהו שלא נותן לך להיכנע. משהו שאומר לך: "אם תיכנע כעת הכל לא היה שווה".

באמת קשה לי עם הסבל שמונחת עלי, אבל אם יש משהו שאותו לא אוכל לשאת את המחשבה שהכל היה לשוא. לכן אני ממשיך להילחם.

לא אשקר. היו לי מחשבות פשוט לסרב לחקירה וזהו. מה יעשו לי? אבל שוב מצאתי את עצמי נכנע ל"מה תגיד התקשורת" ו"איך זה ייראה" וכמו קודמי אני יוצא מהמחסה אל השטח הפתוח ויודע שכעת יטווחו אותי כולם: התקשורת השוטרים ובסוף גם השופטים שככל שיתעלמו מן האמת ויוציאו אותי מהמשחק, רק ירוויחו ויקודמו.

8. 

אני בנימין נתניהו, בן 67, ראש ממשלת ישראל, האיש הכי שמור והכי חשוף. הכי חזק והכי חלש, הכי שולט והכי נשלט, הכי מוקף והכי בודד, יוצא כעת לקרב האחרון. אם הייתי דתי, הייתי יכול לדעת ולהרגיש שיש לי על מי לסמוך. אבל אני לא. לצערי, אפילו אבי היה רחוק מהדת.

תוכלו לראות בי "תינוק שנשבה". אז תתפללו אתם בשבילי.

• הטור מתפרסם ב'יתד נאמן'

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות