צריך שהעולם יקלוט שאיננו לחיצים עוד ושהפסקנו לקבל ממנו הוראות

הרב מנחם ברוד
|
א' טבת התשע"ז / 30.12.2016 10:00
השינוי צריך להתחולל אצלנו, בתודעה העצמית שלנו. די להיות שק החבטות של העולם. די לאפשר לעולם להתערב בהחלטותיה של מדינה ריבונית • הטור של הרב מנחם ברוד

התגובה הראויה על החלטת מועצת הביטחון של האו”ם אינה זעקות שבר על צביעותו של העולם. הבעיה אינה העולם, אלא המדיניות שלנו.

הרגלנו את העולם שאנחנו מתאמצים מאוד לרצות אותו, גם במחיר פגיעה באינטרסים החיוניים שלנו.

את הרפיסות הזאת צריך לשנות מן היסוד.

בבוקר יום הכיפורים תשל”ד, 1973, כשכבר היה ברור שמצרים וסוריה יפתחו בשעות הקרובות במתקפה על ישראל, דנה הממשלה בבקשת הרמטכ”ל להנחית מתקפת מנע. הטייסים כבר ישבו מוכנים במטוסים.

אבל ראשת הממשלה החליטה שלא לבצע את הפעולה. אסור, אמרה, שהעולם יטען שאנחנו פתחנו במלחמה.

המחיר הנורא ידוע לכול.

התחשבות ומחירה

כמה שנים קודם לכן, בקיץ תש”ל, 1970, הובילו האמריקנים מהלך של הפסקת אש בין ישראל למצרים. ההסכם קבע במפורש כי שום צד לא ישנה את המצב בשטח. יומיים לאחר מכן הבחינה ישראל כי המצרים מפרים בבוטות את ההסכם ומקדמים סוללות טילים לכיוון תעלת סואץ.

במקום לתקוף מיד את הסוללות ולהגיב בנחרצות על ההפרה, פנתה ישראל בתלונה אל ארצות-הברית. זו התכחשה בתחילה לעובדות וטענה שאין הוכחות כי אכן קודמו הטילים. רק כעבור זמן הודתה שאכן מצרים מפרה את ההסכם, אבל לחצה על ישראל להבליג.

את המחיר שילמו טייסינו במלחמת יום הכיפורים.

ערב מלחמת ששת הימים. מצרים חוסמת את מצרי טיראן למעבר ספינות ישראליות. ישראל דורשת מארה”ב לממש את הערבות שנתנה לחופש השיט, אחרי מבצע סיני. בממשל טוענים שהם “לא מוצאים את המסמך”.

המדינה היהודית הקטנה מוצאת את עצמה לבדה, מול שבעה צבאות ערב המצחצחים חרבות נגדה ומול עולם אדיש. אלא שהפעם, בחסדי ה’, מתקבלת החלטה לפתוח במתקפת מנע, ובתוך שישה ימים מתחולל הנס של הניצחון האדיר.

פעם אחר פעם נוכחנו כי העולם לא יתייצב לימיננו.

מה עשה העולם כדי לממש את החלטות האו”ם באשר ללבנון? ההחלטות מופרות ברגל גסה בידי הסורים וחזבאללה – והעולם שותק.

אבל אם אנחנו נקום ונעשה מעשה כדי להגן על ביטחוננו – העולם יֵצא מגדרו כדי לגנות ולמחות.

כללי המשחק השתנו

השינוי צריך להתחולל אצלנו, בתודעה העצמית שלנו.

די להיות שק החבטות של העולם. די לאפשר לעולם כולו להתערב בהחלטותיה של מדינה ריבונית. די לכספים האדירים של האיחוד האירופי הזורמים לגופים שנועדו לקעקע את ערכיה של המדינה היהודית.

לא צריך להודיע הודעות ולהצהיר הצהרות, אלא פשוט להפסיק להתחשב באומות העולם בכל הקשור לצרכים החיוניים שלנו. יש להדוף כל מעורבות כזאת על הסף, ותחת זאת להחליט החלטות מעשיות המבטאות את מימוש הריבונות הישראלית בשטח.

אם נהיה נחושים, העולם יקלוט מהר מאוד שכללי המשחק השתנו, והוא יתאים את עצמו לכללים החדשים.

העולם פרגמטי. הוא לוחץ במקום שבו נראֶה כי אפשר ללחוץ. הגיע הזמן שהעולם יקלוט כי איננו לחיצים עוד ושהפסקנו לקבל ממנו הוראות, וה’ יהיה בעזרנו.