אז למה זה לא עובד? לא קלה היא, ממש לא קלה דרכינו ברכבת הקלה

מנוחה פוקס
|
כ"ט כסלו התשע"ז / 29.12.2016 12:23
מנוחה פוקס
יוזמי רעיון הרכבת הקלה ראו בחזונם את ירושלים מתרוקנת מאלפי כלי הרכב שפוקקים אותה, כאשר מאות אלפי האזרחים נעזרים בכלי התחבורה החדש • אבל כל זה לא קרה. למה? • מנוחה פוקס מנסה להסביר

ברד חזק הוטח ארצה, הקור היה כבד מנשוא, אבל האנשים הרבים, ביניהם תינוקות וילדים קטנים, שגדשו את תחנת הרכבת הקלה בירושלים, המשיכו לעמוד תחת הגגון ותחת הגשם הסוחף (כי לא היה מקום תחת הגגון לכל כך הרבה אנשים) – מבלי לומר מילה.

למי יאמרו? מה יאמרו?

פעם היו מתלוננים בפני נהג האוטובוס, בין אם אשם היה ובין אם לאו (הוא פשוט היה נגיש לאנשים, שלא כמו ברכבת הקלה); פעם היו מתלוננים, נאנחים, ואומרים זה לזה: "מה קורה עם האוטובוס, הוא מאחר כבר ברבע שעה".

 היום, יש לנו רכבת קלה, יש לנו זמנים מדויקים, יש לנו הצלחה כבירה, ובכל זאת, משך דקות רבות עומדים אנשים חשופים מחוץ לתחנה המלאה ושואלים בלחש את עצמם, רק את עצמם, שאלה רטורית: "מתי כבר  תבוא הרכבת הבאה?" -  כי זו שהגיעה קודם, הייתה מלאה.

מלאה – והם נשארו בחוץ, תחת זרמי המים, כי לא הייתה ברירה.

האמת שלפני שקמה הרכבת הקלה, איש לא שיער כמה תהיה היא לברכה. הרכבת בפירוש מסייעת. היא חותכת את העיר בצורה מהירה ופשוטה, היא נוסעת ברוגע, מבלי לדהור על מהמורות בכביש, היא באה בזמן הרשום, היא נגישה לנכים, והיא נוחה לישיבה ואפילו לעמידה. בפירוש יש לה הרבה יתרונות.

אבל, כשקמה הרכבת הקלה, חלמו שם למעלה, שהיא תחליף את כלי הרכב הפרטיים.

דבר זה לא קרה. מי שהיה רגיל לנסוע ברכב, ממשיך ונוסע. וזאת למה?

כי האוטובוסים הפנימיים, שאמורים להוביל אל הרכבת, לא תמיד מגיעים בזמן, וגם אם כן, זה לא מספיק כדי לגרום למישהו לומר לעצמו: "טוב, היום לא אקח את הרכב שלי, כי יש אוטובוס, שייקח אותי לרכבת, אסע ברכבת עד ל… ומשם אמשיך ברגל עד ל…."

בנוסף לכך, לדעתי, לפחות בשעות מסוימות, כמו שעות הערב והלילה, חייבת חברת סיטיפס לשלוח רצף של אוטובוסים ורכבות, כדי לגרום לאנשים להחליף את הרכב הפרטי והנוח. אף אחד לא אוהב לחכות 10 דקות בתחנה, שלא לדבר על 20 דקות, שזה מה שקורה בלילות,  כשמחכה לו בבית רכב פרטי, גם אם לא מהודר במיוחד.

כדי להצליח להביא את כל האנשים לרכבת, יש רק לדאוג לכך שלא ייוצר מצב שהם ימצאו את עצמם עומדים ומחכים. איש אינו אוהב לחכות, במיוחד לא בגשם ברוח בסופה ובסערה, אבל גם לא בלעדיהם.

כדי להקים צי שלם של רכבות ואוטובוסים צריך להשקיע הרבה מאוד כסף, אבל בראייה לטוח רחוק, מי יעמוד מול הצי הזה ויישאר עם רכבו הדלוח בפקקים?

הדרך המכבדת, הנגישה והמושקעת מטעם חברת הרכבת הקלה, זו הדרך היחידה להביא אנשים לנסיעה בתחבורה ציבורית, וזו הדרך היחידה לא להבריח את אלו שכבר נוסעים בתחבורה ציבורית אל המכונית הפרטית.