למה לא אשכח את ההרצאה הקצרה ביותר שלי • הטור של מנחם זיגלבוים

עד כה נשאתי בחיי מאות רבות של הרצאות, סדנאות ונאומים, אבל את ההרצאה הקצרה ביותר שלי לא אשכח!

זה היה בבוקרו של שבת חנוכה, לפני כמה שנים, כאשר הגעתי לבית הכנסת של העיראקים בשכונה הסמוכה, כדי לומר דבר תורה לפני קריאת התורה, כפי שעשיתי בכל שבת.

אותה שבת הקדימו אותי שלושה רבנים דרשנים-אורחים, שביקשו לשאת דברים לכבוד חנוכה.

רציתי לסוב על עקבותיי, אבל הגבאי, שיהיה בריא, אחז בי ולא נתן לי ללכת.

“אתה קבוע כאן”, לחש לי.

אבל לנגד עיני עמדו המתפללים שכבר רצו לסיים וללכת הביתה. שלא בטובתי הייתי בין הפטיש לסדן.

כשהגיע תורי, האחרון, הזכרתי למתפללים רעיון מהרבי מלובביץ’, שבחנוכה מוסיפים כל יום נר ועוד נר, מה שמלמד אותנו שאסור לנו להישאר באותו מקום.

“האור שהדלקנו אתמול, היה טוב לאתמול, אך לא מספיק היום. ומה שטוב היום – זה נהדר, אבל מחר כבר צריך יותר. יהודי צריך תמיד להיות בכיוון של הוספה, תזוזה והנעה קדימה. כשאתה קם בבוקר, תחשוב לעצמך במה אוכל להיות היום ‘קצת יותר’ מאתמול”.

מחיאות הכפיים שקיבלתי העידו שאין תחליף לדרשה קצרה. ארבעים שניות בדיוק.

גם השומעים מבסוטים וגם המסר נקלט בצורה הכי מדויקת.

•  מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות