עד לפני חודש, לא שילמנו על מים בלונדון לפי כמות השימוש, אלא לפי גודל הדירה – והיה מחיר קבוע.
זה עבד ככה: על דירת חדר שילמו תושבי לונדון כ-20 לירות לחודשיים באופן קבוע; דיירי דירת 3 חדרים שילמו 30 לירות וכן הלאה. כתוצאה מכך, האזרחים לא חסכו במים. הרי בריטניה מבורכת בהרבה מאוד מים.
אבל בחודש האחרון החל נוהל חדש. כמו בכל הארצות, הגיעו פועלים, חפרו בחצרות והתקינו מונה לצד כל בית – וכעת מתחילים התושבים לשלם לפי כמות הצריכה.
בשבוע שעבר הגיעה פקידה מחברת המים, עברה בית-בית כדי לבדוק אם אין נזילות מהברזים או מהצינורות, התקינה גומיות לברזים וראשי מקלחת חדשים, כדי שלא נתחיל את החודש עם נזילות ותשלומים מיותרים.
•
אבל אז, לקראת סוף הביקור שלה, קרה דבר מפתיע. מתברר ששלחו לכל בית נציגות כדי לעזור לנו לחסוך.
היא הוציאה מהתיק שעון חול, אספה סביבה את הילדים, והחלה מתשאלת אותם האם הם משאירים את המים זורמים עד שהם מסתבנים… ועד איזה גובה הם ממלאים אמבטיה…
בשלב זה, אחרי שקיבלה את התשובות, היא התקינה את שעון החול על הקיר והסבירה להם ש”זה עובד לפי שתי דקות”.
הגברת נעמדה לתת להם שיעור: “איך להתקלח ב-5 דקות”. וכך היו ההוראות: תוך שתי דקות אתם צריכים להרטיב את עצמכם ואז לסגור את המים, להסתבן תוך דקה, ואז להפוך את שעון החול לצד השני ותוך שתי הדקות לשטוף את כל הסבון.
זה היה מצחיק אבל עמוס נימוס בריטי.