ליצמן ומלחמתו בסופגניות

מנוחה פוקס
|
י"ג כסלו התשע"ז / 13.12.2016 13:08
מנוחה פוקס, מנחת הורים, מבקשת דבר אחד: הפסיקו לדבר על מזון בריאות ואוכל אורגני כל היום – אתם רק מזיקים לעניין שלשמו אתם נאבקים • אחרת, מדוע אחוז הילדים השמנים רק עולה משנה לשנה? • ומה הפתרון הממולץ

בשנה האחרונה אנחנו מרבים לדבר על מאכלים בריאים ושאינם בריאים. אולם, מרוב הרצון להכניס את הבריאים ולהוציא את המזיקים – אנחנו שוגים בדרך.

אם ברצוננו להכניס ולהחדיר יותר ויותר את המאכלים הבריאים, עלינו לעשות זאת בצורה עקיפה וחכמה. שכן, ברגע שאנחנו מדברים כל-כך הרבה על אוכל – כבר אנו טועים.

שימו לב שככל שמדברים על זה יותר, כך, משום מה, אנשים ובעיקר ילדים אוכלים הרבה יותר.

אחוז הילדים בעלי המשקל העודף גבוה משנה לשנה, על אף שדשים אין סוף בעניין ההשמנה.

איך זה קורה? למה התוצאה הפוכה?

בני אדם אינם אוהבים שמאכילים אותם, הם אוהבים לבחור מה שייכנס לפיהם. אנשים אינם אוהבים שרודים בהם באמצעות הכתבות, מפחידים אותם, ואפילו מענישים אותם (לא תוכלו להשיג סופגנייה, גם אם תרצו).

הדרך להחדיר בבני אדם ובמיוחד בילדים מסר מסוים, חייבת לבוא בצורת משהו טוב שקורה ולא בדמות הכרח ואיומים.

מרוב שאנחנו רוצים לשנות – אנחנו יורים למקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.

לא פלא שילדים שומעים מהורים ומחברים חזור ושמוע: “די, שמן, תפסיק לאכול!”

אנחנו חייבים לחשוב איך להחדיר את הרעיון, אבל לא להמאיס אותו. איך לשכנע בלא לטרטר, איך לגרום לבני אדם לעשות מבלי להכריח, איך לשנן עם האדם שמולנו את יסודות הבריאות מבלי “לחפור” לו.

אני  יודעת שזה קשה, אבל זה יכול להיות מעשי, אם נרפה. אם נאמר לעצמנו: הפסיקו לדבר כל-כך הרבה – התחילו לעשות.

מכירים את זה שכל הארוחות בבית נסובות סביב הבריאות? זה כן טוב וזה לא טוב, את זה מותר לאכול ואת זה אסור לאכול. מכירים את זה שאימא מכינה מאכלים ניסיוניים שאף פעם לא הכינה ומכריחה את  הבעל ואת הילדים לאכול, כדי שיהיו בריאים וחזקים?

 אני מנחה הורים – המתמודדים עם מתנגדים לתזונה נכונה מתוך עמם, בתוך ביתם – להפסיק לדבר בבית על אוכל בכלל.

במקום לדבר השקיעו בעשייה. חפשו איך להחליף את השמן במשהו אחר, מה לשים במקום מיונז, ובמה לצ’פר את הילד במקום הסוכרייה.

אם לא נעשה עסק גדול מדי מהאוכל, רק נדאג בשקט למוצרים שכן ייכנסו למטבחנו, ולמוצרים שנאכיל בהם את בני ביתנו – בני הבית לא יתנגדו. הם לא אמורים להרגיש שהחלפתם את המרגרינה בשמן זית, אם לא תדברו על כך; הם לא אמורים להבין ולדעת שעוגת השוקולד שלפניהם היא דווקא מחרובים, אם לא תעשו מזה עניין גדול.

איננו יכולים לשלוט על הרחוב, וגם אין זה הוגן להחרים כל מגדנייה המוכרת סופגנייה, לא הוגן כלפי המגדנייה וגם לא כל כך כלפי אותו אחד שכן רוצה, משום מה, לשמח את בני ביתו בדבר הנורא הזה.

אם נצליח לשים גדר לביתנו, ללמד את בני הבית, בשקט ובחכמה איך לאכול ומה – הם לא יחפשו דווקא את המגרה שבחלון הראווה. וגם אם כן, מהי סופגנייה אחת שקנה לעצמו הבן בכסף שאסף, לעומת כל הבריאות שהאכלנו אותו בחכמה ובתבונה?

נכון, למדנו כולנו שחשוב לאכול בריא, אבל אם נהפוך את הבריאות לשוט מכה, ימצא הילד ברחוב את הממתקים ויתפטם בהם וכל זאת, כדי להרגיש, שהוא בחר במה שייכנס לפיו.

רק אחרי שנוציא את העוקץ מהפרי, ונרגיש שבני ביתנו ראויים ומוכנים לדברים, נוכל לשתפם ולחשוב יחד אתם על הבריאות המשפחתית כאתגר בונה.