ג’יימס אלטשולר הוא אדם שחי על בסיס של מינימליזם הכרחי: יש לו לאפטופ, שלושה מכנסי בד, שלוש חולצות טי, כסף מזומן ועוד כמה פריטי סדקית.
את שאר החפצים ארז גיימס ב-40 שקיות פח, השליך לאשפה או חילק לחבריו.
מה מיוחד בלאטשולר? הרי יש הרבה אנשים שזה סך רכושם הכללי פחות או יותר?
התשובה היא שג’יימס אלטשולר היה אדם עשיר, מיליונר ליתר דיוק. הוא התגורר בדירה מפוארת בקולד ספרינג במדינת ניו יורק, בשנות ה-90 הוא היה יזם אינטרנט עם חברה לעיצוב אתרים, שהפכה אותו למיליונר עם אחוזת פאר. מאז עלה נפל ועלה מספר פעמים, ואילו כעת הוא שוכר דירות או מתגורר אצל חברים.
למה? כי הוא מאמין שכך צריך לחיות, ורק כך אפשר להשתחרר מ’אחיזת החנק של הקפיטליזם’, כלשונו.
סיפורו של ג’ימס התפרסם ב’ניו יורק טיימס’ וצוטט ב’דה מרקר’ [בכתבתו של נדב פלדמן]. לדבריו, שיטת הקפטילזם, העניקה לאזרחי העולם המערבי משבר פיננסי מטלטל, מיתון כלכלי עמוק ופערי הכנסות מזעזעים, וחולל אצל רבים שבר הולך ומעמיק באמון שהם נותנים בשיטה הכלכלית, ובמוסדות והמנגנונים שמנהלים אותה.
כתבת הפרופיל על אלטשולר מגיע על רקע סקר עולמי שערך הפורום הכלכלי בדאבוס, ועל פיו בני דור המילניום איבדו באופן כמעט מוחלט את אמונם במוסדות הכלכליים והפוליטיים.
הסקר, שנערך בקרב יותר מ־1,000 צעירים בני 20־30 ב־285 ערים בעולם, מצא כי רק 11% מהם מאמינים כי ממשלתם תפעל בהגינות. 14% מהמשיבים ענו כי הם סומכים על תאגידים בינלאומיים, ואילו כלי התקשורת זכו לציון הנמוך ביותר בסקר – 10% בלבד מצרכני החדשות סומכים על אמינות הסיקור שלהם.
לדברי המיליונר לשעבר והעני בהווה מבחירה, לא כדאי לצעירים ללכת לקולג’, כי זה בזבוז אדיר של זמן וכסף ומלכודת חובות אימתנית; לא לקנות בתים, כי הם יקרים מדי ונשענים על שוק דיור ספקולטיבי ומסוכן; לא להתפתות להשקעה במניות, כי הן ארוזות במנגנון פיננסי ערמומי שמנצל את חוסר הידע של רובנו; ובאופן כללי, להפנות עורף לכל המסגרות ששואבות את כספנו והפסיקו לתת תמורה אמיתית לחיינו.