האם הקשיים של הילדים יאובחנו במועד
מחזה מרנין הוא לראות בכל שנה את התרגשותם של הזאטוטים הנכנסים בפעם הראשונה בשערי בית הספר. עיניהם בורקות. הם מלאי ציפייה ורצון אדיר ללמוד ולקנות דעת וערכים.
גם ההורים נרגשים ומקווים לראות את הצלחתם של ילדיהם. אבל בליבם יש גם חשש וחרדה, כי הם כבר יודעים שלא כל התלמידים יסיימו את בית הספר באותה חדווה.
בימי קדם הכול היה פשטני יותר.
יש ילד בעל ‘ראש טוב’, שמצליח בלימודיו, ויש ילד בעל ‘ראש חלש’, שאינו קולט את החומר הנלמד. כעבור כמה שנים של אי-הצלחה היו שולחים אותו להיות שוליה של בעל מלאכה או לעבוד במשק ובעסק המשפחתי.
בימינו כבר אין שולחים ילדים לעבודה.
גם מי שמתקשה בלימודיו נדרש לבוא מדי יום ביומו לכיתה, שנה אחר שנה. הוא אכן מושיב את גופו על הכיסא, אך האוּמנם הוא שם?
חובה להשתמש בכלים
בד בבד למדנו לאבחן את הקשיים.
לא עוד החלוקה הפשטנית בין ‘ראש טוב’ ל’ראש חלש’. כיום אנו יודעים שיכול להיות ילד בעל ‘ראש טוב’, אבל הפרעות קשב וריכוז אינן מניחות לו ללמוד. ילד מוכשר ביותר עלול לסבול מקשיים רגשיים, שאינם מאפשרים לו להיות פנוי ללמוד.
גם בתחום הלימודי עצמו נעשים בימינו אבחונים המגלים את נקודות החוזק ואת נקודות החולשה, וכך ההורים והמורים יודעים היכן נדרש תגבור וחיזוק, כדי לאפשר לילד להתקדם עם כל הכיתה, ולא לצבור פער שיֵלך ויגדל.
בימינו גוברת המוּדעות לילדים שעברו התעללות.
כמה סבל היה מנת חלקם בימים שבהם לא ידעו לטפל בבעיה. לא דיי בעצם הפגיעה שנפגעו, הם גם נאלצו לכלוא את סודם בקרבם, ולהתמודד עם גערות ההורים והמורים, שלא הבינו מה מתחולל בנפשם הפצועה.
כיום יש יותר ויותר אנשי מקצוע המטפלים בשיקום עולמם של הילדים האלה, ונותנים להם כלים כדי שיוכלו לתפקד ככל ילד.
אך עדיין ילדים רבים אינם מאובחנים ואינם מקבלים את המענה הדרוש להם. יש הורים שאף מדברים בזלזול על השיטות ה’מודרניות’.
אכן, לא כל חידוש הוא מבורך ולא כל מחקר מצדיק לשנות סדרי בראשית. בהחלט דרושה זהירות ובחינה מעמיקה של כל שינוי. ועדיין יש כיום בידינו הרבה יותר כלים לעזור לילדים, וחובה להשתמש בהם.
התמודדות נכונה מצליחה
העולם בימינו שונה תכלית שינוי מהעולם של פעם.
תלמיד שלא ימצא את מקומו במסגרת החינוכית, יגיע כיום מהר מאוד למחוזות אחרים. לכן עולה שבעתיים חשיבות האבחון המוקדם ומתן העזרה הדרושה במועד.
המציאות מוכיחה כי התמודדות נכונה עם קשיים ובעיות מחוללת פלאים. היו מקומות שבהם הייתה נשירה קבועה של אחוז מסויים מהתלמידים, וחשבו שזו דרך העולם ואין מה לעשות.
והנה באו אנשי מקצוע, טיפלו בשורשי הנשירה ונתנו כלים מתאימים למניעתה – וראו זה פלא, הנשירה נעלמה ונפשות רבות ניצלו.
זה אפשרי, אם רק מבינים שאסור להתייאש משום ילד ושחייבים לפעול.
-
המילים האלו אינן תוצאות של חינוך חרדי ובודאי לא חינוך חבד”י. חד וחלק.
זה לא מתאים להשקפה שלנו וגם לא עומד במבחן המציאות. כמות המאבחנים ואנשי המקצוע גדולה עשרת מונים ועמם גדלה כמות ההורים והתלמידים המתוסכלים.
מעשית, הבעיה לא נפתרה על ידם. ההיפך הוא הנכון.
‘התרופה של סבתא’ הוכיחה את עצמה הרבה יותר. מלמדים שידעו לעודד את התלמידים והרעיפו אליהם חום ואהבה הצליחו פי כמה וכמה מכל השיטות החדשות.
המציאות היא ש’המלך עירום’ אבל למימסד זה נוח להמשיך עם הפנטזיות האלו.
חלוקת העבודה ברורה, המערכת עושה עלינו קופה, וההורים משלמים מחיר כפול, הם נדרשים לשלם את הילד שלהם וגם את מיטב כספם. ה’ ירחם.
