איך ממשיכים לשמור על החלום?

דווקא אנחנו, החיים בארץ ישראל, זקוקים ליתר הכרה בקדושת הארץ • הורים ומחנכים צריכים לטעת בילדים את להט האהבה לארץ, כדי שתחושה זו לא תאבד מעוצמתה בתוך חיי השגרה
הרב מנחם ברוד
כ"ב אב התשע"ו / 26.08.2016 15:00

איננו נותנים כל-כך את דעתנו לעובדה שחיי השגרה שלנו כאן בארץ הם בעצם חלום בעיני דורות של יהודים.

אנחנו חיים בארץ ישראל, ארץ הקודש, אוכלים מפרייה, מתהלכים על אדמתה ורואים אותה נבנית ושוקקת חיים.

קרה לנו מה שקורה פעמים רבות עם הגשמתו של חלום: כל עוד היה חלום, הוא הרטיט לבבות. ברגע שהתגשם פג קסמו וחלפה ההתרגשות שליוותה אותו.

אם כן, האם מוטב שלא להגשים חלומות? לא, אלא שלאחר שמגשימים את החלום, זקוקים למאמץ מיוחד כדי לשמר את חיוניותו.

ארץ קדושה

בעבר המושג ‘ארץ ישראל’ היה משאת נפש, ערגה ותפילות. יהודים עשו מאמצים כבירים לבוא אליה, לנשק את עפרה, לנשום את אווירהּ.

זקנים היטלטלו בדרכים שבועות וחודשים, כדי לזכות לסיים את חייהם בארץ ישראל ולהיטמן באדמתה הקדושה. וכיום אנו חיים בארץ ישראל, וזה נראֶה לנו דבר שבשגרה.

בכל אומה קיים הערך אהבת מולדת. כל עם מספר בשבחה של ארצו, עברה ונופיה, כדי ליצור בלב בניו קשר רגשי לאדמה שעליה הם חיים.

ואולם בעם ישראל זה הרבה יותר מאהבת מולדת. בארץ ישראל יש מימד של קדושה. שבחה של הארץ אינו ביפי נופיה ובאוצרות הטבע שבה בלבד, אלא גם בקדושה השורה בה.

אהבת ארץ ישראל קשורה בהבטחה האלוקית, שניתנה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. היא מתחברת ליציאת מצרים ולמתן תורה, ראשית היוולדו של העם היהודי, שאז הבטיח הקב”ה לבני ישראל “וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב”.

אהבת הארץ עולה מכל התנ”ך ומדברי חז”ל. פרקים רבים בתורה הם שיר הלל מופלא לארץ ישראל. חז”ל מרבים לדבר על מעלתה של הארץ, ‘פלטרין של מלך’, שהקב”ה בחר בה מכל הארצות כדי לתיתה לעם שבחר בו מכל העמים. זו “אֶרֶץ אֲשֶׁר… תָּמִיד עֵינֵי ה’ אֱלֹוקֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה”.

ההלכה שאסור לצאת מארץ ישראל (אלא בשל סיבות מוגדרות וברורות) ממחישה היטב עד כמה מקומו של יהודי בארץ ישראל ולא במקומות אחרים.

בכל הדורות מסרו יהודים את נפשם למען ישיבה בארץ ישראל, בתנאים קשים, בעוני ובמחסור, ולא עלה על דעתם לעוזבה ולחפש לעצמם חיים נוחים יותר בנֵכר.

האם השקענו?

בדורות קודמים אהבת הארץ הייתה כמיהה טבעית, בשל הריחוק מארץ ישראל. בימינו זו חובתם של הורים ומחנכים לטעת בילדים את להט האהבה לארץ.

הבה נשאל את עצמנו: מתי בפעם האחרונה לקחנו את ילדינו לכותל המערבי, למערת המכפלה, לקבר רחל ולאתרים מרכזיים אחרים בארץ ישראל? כמה זמן השקיע כל מחנך בשנה האחרונה כדי לטפח בלב תלמידיו את האהבה לארץ ולהחדרת קדושתה בנפשם?

דווקא אנחנו, החיים בארץ ישראל חיי יום-יום, זקוקים ליתר הכרה בקדושת הארץ. עלינו להקדיש לזה יותר מחשבה והתבוננות, כדי שתחושה זו לא תאבד מעוצמתה בתוך חיי השגרה, וכדי שנדע להנחילה לדור הבא.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות