הדיינים התווכחו: האם לחייב ובכמה עותרת סדרתית לבית הדין הרבני?

יוסף גרינבוים
|
כ"א אב התשע"ו / 25.08.2016 15:24
עותרת סדרתית, שהטריחה שוב ושוב את בית הדין הרבני בתביעה לביטול הסכם הגירושין, עוררה מחלוקת בין שלושת חברי בית דין רבני – שכתבו שלושה פסקי דין שונים ונאלצו להתפשר ביניהם • כמה כסף היא חויבה לשלם?

עותרת סדרתית, שהטריחה שוב ושוב את בית הדין הרבני בתביעה לביטול הסכם הגירושין, עוררה מחלוקת בין שלושת חברי בית הדין הרבני האזורי בחיפה – שכתבו שלושה פסקי דין שונים ונאלצו להתפשר ביניהם.

בני זוג חיפאים, הורים לשני ילדים, התגרשו לאחר הסכם גירושין שנערך ונחתם לפני 4 שנים.

אחרי הגירושין עתרה האישה שוב ושוב לבית הדין באמצעות עורך דין, ובקשה לשנות סעיפים שכבר ניתן להם תוקף של פסק דין.

בית הדין דחה על הסף את הבקשה לפתוח את הסכם הגירושין. האישה לא ערערה על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול, אבל חזרה והגישה את התביעה שוב ושוב לבית הדין הרבני האזורי.

בכל דיון נאלץ הבעל הנתבע לשכור עורך דין שייצג אותו, וכן להפסיד ימי עבודה.

בפעם האחרונה הדיינים דחו שוב את התביעה על הסף, אבל נחלקו ביניהם באשר לחיוב הוצאות המשפט.

הדיין הרב יצחק זרביב כתב פסק דין ארוך ומנומק, המבוסס על מקורות הלכתיים רבים, ובסופו של דבר החליט: “יש לחייב את התובעת במלוא הוצאות המשפט. לא יתכן שאדם שכבר התגרש לפני מספר שנים יהיה חשוף כל שנה לתביעות סרק רק כדי לטרטר את הבעל לשעבר ב’שיטת מצליח’, כלומר אם אזכה בתביעה מוטב, ואם לאו – גם טוב.

“מצער שבית הדין צריך להזכיר שגם אדם שהתגרש זכאי לשקט ולרוגע. לאור האמור יש לדחות על הסף את התביעה החוזרת של האישה לשינוי הסכם הגירושין, ובית הדין מחייב את התובעת בהוצאות משפט בסך 15,000 ש”ח”.

הדיין הרב דוד גרוזמן חלק על החלטה זו וכתב מצדו פסק דין ארוך ומנומק, המבוסס על פוסקים רבים, החל מהתלמוד במסכת סנהדרין וכלה בפוסקי זמננו. מסקנתו היא כין אין לחייב הוצאות משפט גם לבעל דין קשה וטרדן.

“היסוד הזה, הזכות שמוקנת לכל אדם לתבוע בפני בית דין, היא זכות מהאושיות הגדולות שהיהדות מבוססת עליהן”, כותב הרב גרוזמן ופוסק: “אין חיוב הוצאות גם בתובע טרחן המטריד את הנתבע בתביעות רבות”.

אב בית הדין הרבני בחיפה הרב יצחק אושינסקי גישר בין שני הדיינים החלוקים בפסק דין ארוך משלו.

בהתאם לכך חתמו שלושת הדיינים על פסק דין מפשר הקובע: “בית הדין מחליט לחייב את התובעת בהוצאות משפט לטובת הנתבע בסך 5,000 ₪. הפסק ניתן בדעת הרוב כאשר לדעה א’ יש לחייב בהוצאות משפט בסך 15,000 שקל, לדעה ב’ יש לפוטרה מהוצאות בכלל, דעה ג’ סברה שיש לחייב בסך 5,000 שקל הוצאות משפט והיא מוסכמת על ידי שתי הדעות והיא דעת הרוב”.