כבר יותר משלושה חודשים של תוגה, באחד הבתים שבאחד הרחובות בעיר רמלה. בן המשפחה, החייל הלוחם, טרם שב הביתה ממשימתו האחרונה.
לא, הוא לא מת, ואין סימני פציעה על גופו. הוא גם לא שבוי בידיהם של אנשי החמאס. הוא חי, בריא ושלם, לפחות גופנית ופיזית, והוא בשיאו של דין ומשפט על מעשיו.
‘החייל היורה מחברון’, כפי שכונה בימים ששמו היה תחת צו איסור פרסום, עדיין במעצר פתוח, כשבכל הזמן הזה, מקבל בית המשפט הצבאי עדויות בעניינו, לקראת הכרעת דינו.
העם, שמשום מה רואה בו שעיר לעזאזל, טרם השלים עם המעמד המביש שבו חייל בישראל עומד למשפט פומבי וציבורי רק בשל העובדה שהרג מחבל. עצומות נחתמו ועצרות אורגנו, אך שום דבר לא הצליח לשנות את ערכי צה”ל במשפט המתוקשר.
החייל עדיין במעצר, וכל הסיטואציות בשעת המעשה שנעשה, נבחנים תחת חקירות ועדויות.
אלא שבראשית השבוע, נפל דבר בישראל.
איש תקשורת, פוליטיקאי לשעבר, פתח בקמפיין גיוס כספים למען משפחתו של החייל. ארבע מאות אלף ש”ח, זהו הסכום שהוקצה להיאסף בתוך שלושים יום. ברשת האינטרנט, נפתח חשבון התרמה, כשכתובת האתר ואופציית התרומה, מופצת בכל דרך אפשרית. מאות שיתופים, עשרות מדיות שונות, והעסק החל לתפוס תאוצה דמיונית.
בתוך שתיים עשרה שעות בלבד, נאסף כל הסכום המלא, שכולו מורכב מאלפי תרומות קטנות של חמישים שקלים. כארבעת אלפים בתי אב בישראל ובעולם, הוזילו מכספם ומהונם למען חייל עלום שם מרמלה ולמען משפחתו.
גם כשנאסף הסכום במלואו, המשיכו התרומות להגיע, ויודעי דבר מעריכים, כי הסכום הסופי יגיע גם למיליון שקלים ויותר.
היו שראו בכך, את עם ישראל בתפארתו.
אני לא.
נזקקים יש לרוב, ועניים יש בשפע. דפי כרומו מרהיבים עם פרצופים מרוחים, מתחננים לעשרות אלפי שקלים, והם אמנם מגיעים, אך בדרכים קשות ומיוסרות. אלפי משפחות בישראל רעבות ללחם, ומאות אלפי ילדים רואים את קו העוני מלמטה. ועם ישראל כולו, מגויס ונתרם, מתגייס ותורם.
צפו אך לרגע בדפי החשבון של אברך פשוט, ובפירוט כרטיס האשראי שלו, וגלו עולם מופלא שלא יאמן. תראו שם כיצד שכר של ששת אלפים שקלים ברוטו, הוא אישתו ותמיכת המדינה, מתחלקים בשווה בין צרכניות ובין קופות צדקה שונות. תבדקו אותי.
זהו עם ישראל היפה.
עם ישראל היפה, ניכר בתפילת שחרית בבתי הכנסת, כשהון רב מחליף ידיים במטבעות ובשטרות, לכל פושט יד ולכל נצרך. יופיו של העם, ניכר בשעת אמירת ‘ויברך דוד’ יותר מכל רגע אחר.
תמיכת אינטרנטית באמצעות כרטיס אשראי, למשפחת חייל המעדיפה לשכור עורך דין אזרחי בתשלום, תחת פרקליט צבאי הניתן חינם אין כסף, אינה מעשה חסד.
היא רק הבעת מחאה.
•
התמיכה של עם ישראל היפה, לא נעשתה ממניעים של רחמים, היא הגיעה מאמוציות רגשיות של לאומניות ואנרכיה.
גם אם היה מי שחשב נטו על משפחת החייל ועל הכסף שחסר להם, הרי שתרומתו בפועל והחלטתו הסופית, נבעו מרגשות של חוסר צדק וכעס. תבדקו אותו, את עצמכם, זה נורא פשוט וקל. מאות דפי תרומות עדיין משוועים להגיע לסכום כלשהו, רוצו אליהם, הם עדיין מחכים.
אף אחד לא תרם מעודף רחמים, יעידו קירות ביתו.
כולם העבירו מחשבונם סכום של חמישים שקלים ומעלה, בשביל להביע מחאה ולהיות חלק ממנה. סחף ההמונים, אינו דבר חדש.
אם במצרים הצביעו מיליונים ברגליים בכיכר תחריר, כנגד השלטון המכהן, הרי שבישראל 2016 הצביעו אלפים בידיים, באמצעות כרטיס אשראי, גם כן כנגד השלטון המכהן.
וזו בדיוק הבעיה.
כל תרומה – טהורה, וכל נתינה – רצויה.
אך כשמאחורי התמיכה בחייל מסתתרת אנרכיה של ממש, המבקשת לפגוע בהחלטת ראשי מדינה, הרי לנו תחילתו של סוף.
• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]