הרבי והנשים שאף פעם לא לבד
שליחות נשית:
זכיתי לראיין נשים רבות ולהביא את דבר שליחותן בעולם הזה ומעל הכל את דרך ההתקשרות שלהן לרבי.
החגיגיות בה הן מקבלות את פניי, לא כשוויגער המגיעה לביקורת ורואה את כל נקודות החולשה; מאור הפנים שלהן למרות חוסר הנוחות לספר, לחשוף, להתראיין ולגלות את אותן נקודות שהיו עד היום נחלת בני ביתן בלבד, מעיד כי גם הן רואות בשליחות שלי משהו חיובי.
הרי אינני מביאה סיפורי אגדות וראיונות התפארות, אני מביאה כאן את הסיפור של הרבי, את הסיפור של חב”ד, את סיפור השליחות וההתקשרות.
שאלה נשית:
“השאלה הזהה”, השאלה שמעניינת אותי יותר מכל בכל מפגש כזה, רגע אחרי שהמחיצות נופלות, המסכות מוסרות, והשיחה נכנסת לשלב קרוב יותר, היא שאלת הגלות…
כן. אני בהחלט רוצה לשמוע על הרגעים הקשים. על הבכי לתוך הכרית. על רגעי הייאוש. על רגעים של מבוי סתום.
מדוע? דווקא בגלל מה שבא אחריהם. כל אחת ואחת שהתראיינה הגיעה בסופו של דבר לתשובה אחת, במילים אחרות. מבחינתי, התשובה היא אחת: “רבי תעזור!”.
צמד המילים הללו עוברות כחוט השני אצל כל אישה, כל שליחה, והן מהוות עבורי מסר של חיזוק בכל ראיון שכזה. אנחנו לא לבד! הרבי איתנו כמאז ומקדם.
שיחה לנשים:
מתוך מכתבו של הרבי לוועידת נשי חב”ד בשנת תש”מ: “תפקיד ‘הפנסאי’ המדליק נשמות יהודיות שייך הרבה יותר לאישה, משום שהיא זו המדליקה נרות באופן מעשי. היא זו שקיבלה את המשימה האלוקית – הזכות המיוחדת – המצווה המאירה של הדלקת נרות לכבוד שבת קודש וימים טובים; ובמובן רוחני יותר… בתפקידה כעקרת הבית.
זוהי זכותה להביא אור לבית היהודי ולכל בני ביתה, כולל בעלה והילדים, חברים ואורחים הפוקדים את הבית; בתפקידה כאם, היא הראשונה להדליק באור היהדות את הנשמות הקטנות של התינוקות, עד שהם מתחילים להקרין אור זה בעצמם.
“כך, יש לה חלק חשוב ביותר בהפיכת ביתה ובית ישראל כולו לבית הראוי לנוכחות אלוקית, בהתאם לתכנונו ורצונו של השם – ‘ושכנתי בתוכם'”.
קונפליקט נשי:
אין אישה שלא מתחבטת בקונפליקט בית/אמהות – עבודה, פרנסה וקריירה.
בהשגחה פרטית נחשפתי לתשובה שכתב הרבי לאישה שהתלבטה על עתידה המקצועי. מן הסתם לא ידעה אותה אישה אם לחזור לעבודתה אחרי הלידה. וכך ענה לה הרבי: “לשאלתה אודות עבודה במקצוע שלה – ידועות שתי הוראות בתורתנו שאחת ואחידה היא: כל כבודה בת מלך פנימה, אין דבר, כולל כישרונות, בעולם לבטלה – ותשאל רב מורה הוראה בסביבתה איך להתאים ב’ ההוראות גם יחד”.
•
אין לי ספק שכוחו הפלאי של המשלח הוא זה שמחזיק את השליחוֹת באשר הן. אילולי כן, איך יכולה אישה אחת לפעול במרץ בחמש זירות במקביל?
נתינת הכוח של הרבי לפעול בבית ובחוץ בו זמנית, להיות נאמנה למסורת תפקידה של האישה בבית פנימה, ובו זמנית להכיר ולנצל, וכמובן להפעיל את הכישרונות המיוחדים שהקב”ה העניק לה, ולהתאים אותם יחד למקום ולמצב בו היא נמצאת בהשגחה פרטית, היא זאת שמצמיחה לנו דור צעיר של שליחות מסורות ונאמנות, שפועלות במרץ ללא לאות.
• הכותבת היא בעלת ‘הבחירה שלי’, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לאתר של מירי. לתגובות.
-
אני שליחה של הרבי ומאד התרגשתי לקרוא את הטור, ממש כתבת מציאות אמיתית, וברכותיי.
מה שאת מתכוונת לומר מוגדר בהגדרה תורנית כפי שהרבי מליובאוויטש אף מביא רבות פעמים “מה זרעו בחיים אף הוא בחיים”,
אך אל תשכחי שלא רק על שליחה בתאילנד או בפלורידה ואפילו בתל אביב מוטלת השליחות להיות זרעו בחיים.
גם עלייך ועל חברותייך אשר בכפר חב”ד עליכם מוטלת החובה בראש ובראשונה להיות זרעו בחיים של רבינו זי”ע, (וסליחה על הבוטות) ולא לנפנף בדגל השליחות , על מנת להרגיש מושלמות אתן כלפי עצמכן שהנה הרבי ממשיך להנהיג אותנו, זהו דבר ברור כשמש!, השאלה היא אם אתן נשות קהילוות חב”ד באמת אבל באמת מכירות באמת הזאת או שאתן ממשיכות להעלות תמונות שלכן לרשתות האינטרנט (דבר שהרבי התנגד אליו בכל תוקף!) אז באמת כדאי שתגשו נא לעין האמיתי כי
רצוננו (של השליחות ושל כל נשות חב”ד) באמת הוא לראות את מלכנו!
