נכון, לא קראתי את הספר והצוואה של אסתי • מנוחה פוקס עונה למתקיפים

מנוחה פוקס
|
כ"ח סיון התשע"ו / 04.07.2016 13:17
אחרי הסערה הגדולה שעורר טורה הקודם, מבקשת מנוחה פוקס להבהיר: נכון, לא קראתי את הצוואה, גם לא את היומנים או את הכתבות שחדרו לחייה של האשה, שאותה אינני שופטת • אבל דבר אחד ברור: כשיש אמונה – החיים קלים יותר

בגן האמונה יש מקום לכולם.

על פי רוב, ‘מחזקי האמונה’ הם רבנים גדולים ונכבדים, אבל לעיתים אלו דווקא אנשים קטנים. אנשים שאין שומעים את קולם בימים רגילים, כמעט אין יודעים על קיומם.

הם יכולים להיות צעירים, אולי אפילו ילדים, ולפתע הם מבליחים ועולים ומדברים, והלב נמס, והעיניים מזילות דמעות ללא מעצורים, ואנחנו נשענים על אותו איש קטן, או ילד קט – ומבקשים בליבנו: שלא ייגמרו הדברים האמתיים האלו.

שלא ייגמרו לעולם.

כאלו היו דבריהם של הילדים של הרב מיכאל מרק הי”ד, שעלה בסערה השמיימה. דברים שיצאו מהלב, חדרו ללב, נשארו בלב ויישארו בו עוד ועוד.

דברי אמונה, שמלבד צעירי הצאן הללו, איש לא היה מצליח להעבירם.

 בגן האמונה יש מקום לכולם.

ואם אנו בענייני אמונה, אז עוד באותו עניין:

כמה קל לבחוש בדברים ולהפוך אותם על בוריים.

אנשים שמחפשים בכוח לומר את דברם, ביקשו לתפוס טרמפ על הטור הקודם שלי, והחלו שולפים חרבם.

ציינתי בטורי – אודות הטרגדיה של האימא לשבע הבנות – שאינני דנה אף אחד.  כי איך אני יכולה לדון אדם כלשהו, כשאיני יודעת את האמת?

גם כשהוא  – אותו אדם –  אומר דברים, גם כשהוא כותב אותם, גם כשהוא מביע אותם בפני אנשים, יכולים להיות אלו דברים שהם פרי הסתכלותו, ומישהו אחר יאמר דבר אחר על אותם מקרים בדיוק.

לכן,  לידיעת המגיבים לטורי הקודם, שניסו להשתלח בי על כך שאני מצדיקה צד מסוים – ושאלו: האם קראת את הצוואה? האם קראת את היומנים?

אז לידיעתכם, לא.

לא קראתי יומנים וצוואות, לא צפיתי בתכניות המגוללות פרטים על חייהם האישיים של אנשים, ולא נכנסתי לעומקם של דברים.

אינני נוהגת לעשות זאת.

כי גם אם הייתי קוראת, לא הייתי מגיעה לחקר האמת. ציינתי רק דבר אחד: כשיש אמונה – החיים יותר קלים.

אמנם לא נגמרות הצרות, נכון שלא מסתיימות הבעיות, אבל, כשאין למי לבכות כשרע – אז פשוט אין חיים.

 כמה קל לבחוש בדברי ולהפוך אותם לדברים אחרים. אנשים שמחפשים בכל כוחם לומר את דברם על בימה חשובה, כמו בימת חרדים 10, נטלו את דברי, הגיבו לטורי, ועשו בו כרצונם.

לא תצליחו להוציא ממני מילה רעה על איש, לא תצליחו לשכנע אף אחד בכך שאמרתי דברים שלא אמרתי.

דבריה של ילדה אחת קטנה, הצליחו לומר טוב יותר את הדברים שניסיתי לומר.

ומדבריה השתמעו הדברים הללו: “אבא שלנו, כלומר מיכי הי”ד,  לימד אותנו פשוט להאמין, וזה מה שאנחנו עושים”.

זה כנראה מה שנותן להם את הכוח; זה, מה שנותן לכולנו, עם היהודים, כל אחד בכלי הקבלה שלו, את הכוח לעמוד, על אף כל הצרות הנוראות, ולהמשיך הלאה…