1.
כי שבע שנים וחצי וכלום. נתניהו הוא ראש ממשלה חזק מאוד מבחינה פוליטית, בעל משילות ויציבות שלא היו כמותן במדינה במשך עשורים לפניו. אם היה רוצה להוביל מהלכים מדיניים, היה מוצא את הדרך. זה עניין של רצון פוליטי ולנתניהו אין רצון. הוא פשוט לא מעוניין בשום תהליך מול הפלסטינים.
בניגוד לסברה של חלק מעמיתיי העיתונאים, אני משערת שזה לא רק עניין של הישרדות פוליטית, אלא עניין אידיאולוגי חזק. נתניהו יעשה הכל כדי לוודא שלא תקום על משמרתו מדינה פלסטינית.
זה יהרג ובל יעבור.
2.
כי נתניהו לא טרח להיפגש פומבית עם אבו מאזן מאז 2010, וכשנפגש היה זה באורח אקראי בשולי ועידה בפריז, ורק כי מארגני הטקס העמידו אותם בשורה אחת לצילום הקבוצתי.
האם היתה ביניהם פגישה סודית בעמאן ב-2014? כנראה שלא.
3.
כי הקריאה הפומבית למו״מ ישיר הושמעה על ידי נתניהו כבר לפני המון שנים. בכל זאת, הוא נתן לג׳ון קרי לקיים מו״מ עקיף, כשזה התאים לו.
כלומר: מו״מ ישיר הוא לא עקרון שנתניהו עמד עליו, על אף ההצהרות. בקיצור, זה סתם תירוץ.
אם היה מתקיים בימים אלה מו״מ ישיר, אז נתניהו היה אומר, שרק הסדר איזורי בתיווך גורמים וערבויות בינלאומיות יביא את השלום המיוחל.
4.
כי כאשר הסכים עם ציפי לבני בשנת 2013 שהיא תנסה להוביל מהלך, הוא שלח לה את הביבי-סיטר עורך דין מולכו שישב לה על הראש וסיכל הכל ברגע האמת.
5.
כי כאשר שלח את שמעון פרס לנהל ארבעה מפגשים חשאיים עם אבו מאזן במהלך 2011, הוא נתן לו להגיע לכל מיני הסכמות נזילות, וברגע האמת, כאשר הוא עצמו היה אמור להגיע למפגש החמישי, הוא הבריז ועד היום לא בא.
6.
כי באחד מרגעי האמת, דקה לפני בחירות 2015, כאשר הלחץ גבר, נתניהו אמר בראיון לאריאל כהנא מ-nrg שפתרון שתי המדינות אינו רלוונטי.
על בסיס הצהרה זו (בין השאר) הוא נבחר, ולמען האמת, זו גם הבחירה האמיתית של הציבור הישראלי. הישראלים בחרו בנתניהו כי הם יודעים שהוא לא יקים לעולם מדינה פלסטינית. אגב, נתניהו חזר בו מן הראיון הזה אחרי הבחירות.
אבל, Hello World, יש מישהו שמאמין לו?
7.
כי זה היה מגוחך עד פתטי לשמוע שיצחק הרצוג ואיתן כבל הלכו לבית ראש הממשלה ושוכנעו ברצינות כוונות השלום של נתניהו. כל-כך מגוחך, שיש להניח שהם לא באמת האמינו לו (דרשו את זה בכתב, לכאורה).
אך הם אצו-רצו להעמיד פני משוכנעים, כדי לקבל עמדת מיניסטר שתציל אותם מן השממה של האופוזיציה.
8.
כי ממשלת ישראל, הימין ונתניהו – מספרים לנו סיפורי בובע-מייסס בנוגע לבניה בשטחים ולצמיחה במספר המתנחלים.
נתניהו אמר לקונגרס הציוני באוקטובר 2015 כי הוא ראש הממשלה אשר בנה הכי פחות בשטחים, רק שבועיים אחרי שאמר בסיעת הליכוד כי בתקופתו מספר המתנחלים עלה: ״מאשימים אותנו מהשמאל שמ-280 אלף עלינו ל-400 אלף, וזה בשנים שנאמר לנו שהמדיניות הרשמית של ארה”ב היא ‘אפילו לא לבנה אחת’. ברוך השם הדברים האלה לא רחוקים מהמציאות. זה הגידול הכי גדול בעולם שלנו”.
מה פה האמת ומה השקר? ואיך בדיוק אפשר לייחס לנתניהו רצינות בנושא פתרון שתי המדינות, כאשר הוא עושה כל דבר שהוא יכול כדי לקבוע עובדות בשטח שיהפכו את הפתרון לבלתי רלוונטי.
9.
כי משרד החוץ תחת שר החוץ בנימין נתניהו הכין מסמך רשמי על פיו ההתנחלויות הן חוקיות, בהתאם לקביעות של דו״ח לוי. דו״ח השופט אדמונד לוי ז”ל אמנם לא עבר אשרור ממשלתי, אבל המשמעות שלו סותרת עשרות שנים של טיעונים מדיניים של ישראל, על פיהם אחזקת השטחים באמצעות ממשל צבאי נועדה רק לשם הגנה על בטחון אזרחי ישראל.