הדיינים חייבו אב לקיים פגישות עם בנו לאחר גירושין: “זו חובה שלו”
בית הדין הרבני האזורי באשקלון דחה בקשה משותפת של זוג הורים גרושים לוותר על הסדרי הראייה ומפגשי האב עם ילדיו.
הדיינים – הרב ישי בוכריס, הרב שמעון לביא והרב דניאל כץ – פרסמו פסק דין חדשני ארוך ומנומק, המהווה ציון דרך ומסר לאבות גרושים. בית הדין קבע: “המפגשים והסדרי הראייה בין אב גרוש לילדיו שבמשמורת האם אינם מזכויותיו של האב אלא מהווים חלק מהחובה שלו כלפי בניו”.
סיפור המעשה: בני זוג הגישו הסכם גירושין מפורט בו עוגנו כל העניינים שבין הצדדים, כולל משמורת הילד המשותף, הסדרי ראייה, מזונות הילד – וכמובן פירוט מדויק של זמני ושעות מפגשי האב וילדיו.
על פי בקשת בית הדין גם רשויות הרווחה בדקו את ההסכם ואת ההסדרים והמליצו לאשרו.
לאחר הגירושין הסתבר כי האב, שבמהלך המשא ומתן להסכם הגירושין דרש כמה שיותר מפגשים עם ילדיו, לא קיים את ההסכמים בפועל ונמנע מלהיפגש עם בניו באמתלות ובתירוצים שונים.
לבקשת הצדדים נכנס בית הדין לעובי הקורה וניסה למצוא הסדרים יצירתיים על מנת לאפשר את המפגשים בין האב לבנו, אבל כל ההצעות והאפשרויות נדחו על ידי הצדדים.
בישיבה האחרונה הפתיע האב כשהודיע לבית הדין כי הוא אינו מוכן לפגוש את בנו.
גם גרושתו, אם הילד, הפתיעה כשהודיעה לבית הדין כי היא מבקשת לסגור את התיק ולמחוק את תביעתה למימוש הסדרי הראייה, כיוון שיש הסכמה בין הצדדים שהאב מוותר על הסדרי הראייה ועל המפגשים עם הבן.
מי שהפתיע עוד יותר היו שלושת הדיינים, שהחליטו לדחות את בקשת הצדדים ופרסמו פסק דין יסודי, ארוך ומנומק המהווה מסר לכל האבות המצמצמים בהדרגה את המפגשים עם ילדיהם, ולעתים לחלוטין.
בפסק דינם כתבו הדיינים בין השאר: “המפגשים בין האב לילדיו אינם חלק מזכויותיו אלא מחובתו כלפי בנו. המפגשים הללו אינם מזכויותיה של האם. זכויות הילד הן שמונחות על שולחן בית הדין. עיקרון זה נמצא ברבים מהפוסקים הראשונים והאחרונים”.
מכאן ואילך סוקרים הדיינים באריכות את הפסיקה ההלכתית בנושא לדורותיה. בהמשך הם מנתחים את הסוגיה גם על פי חוק הכשרות והאפוטרופסות הקובע את תפקידי ההורים כ”חובה וזכות לצרכי הקטין”
. “שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים ומחובתם חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין” – כך נאמר בחוק. גם חוק העונשין התשל”ז קובע כי “חובה על הורה לספק לקטין את צרכי מחייתו, לדאוג לבריאותו ולמנוע פגיעה בשלומו”.
אשר על כן קבעו הדיינים הסדרי ראייה זמניים כחובה: “בימי רביעי בשבוע ייקח האב את הבן מבית הספר וישיב אותו לבית האישה בסיום המפגש. בימי שישי אחת לשבועיים ייקח האב את הבן כשעתיים לפני כניסת השבת וישיבו כשעתיים לאחר צאתה”.
-
מי שלא מבין, שישנם אנשים שפגישה בינם לבין הילד איננה ‘זכות’ של הילד, אלא טראומה ופגיעה בו, אינו ראוי לשבת ולחרוץ גורלות.
אין דבר נבזי יותר מן הדברים שקראתי בכתבה הזאת.
לבי על הילד.
