כיצד מצא עצמו שר מורם מחוסר עבודה?
זעזוע, טלטלה, הלם.
כל המילים האלו, הן רק קדימון לתחושה האמיתית שתפסה את אזרחי ישראל, בסוף השבוע האחרון.
המערכת הפוליטית ידעה תמיד עליות ומורדות. זו טבעה. פוליטיקה נמדדת בהיותה בלתי צפויה.
על אדם שקרן תככן ומניפולטור, יודבק הכינוי ‘פוליטיקאי’ ובצדק. לא כאישיות, אלא כפועל. לא בכדי מוגדרת המערכת הפוליטית, כאי מלאכותי הממוקם בלב ביוב ארצי. מסריח שם, לא יציב שם, ובעיקר – מפתיע שם.
בצעד פוליטי מבריק, בישל ראש הממשלה את המערכה הנוכחית, כשבתפריט מעורבבים ראשי המחנה הציוני כחלבון של ביצה, מעורבבים ומוקצפים.
איש לא ניבא את הדרמה האמיתית שהתחוללה מתחת לשולחן, בין ראש הממשלה לאביגדור ליברמן. איש לא העז לחשוב כי בוז’י הרצוג אינו אלא בובת מריונטה מרוטת כנף, המשמשת כסיפור כיסוי למהלך מבריק אחר ולא צפוי.
כשכולם דיברו על ממשלת אחדות בין ימין ושמאל (כן, תצחקו, פעם הליכוד היה ימין והעבודה הייתה שמאל. תבדקו, יש הוכחות), אנשי נתניהו היו עסוקים בדיונים אחרים לחלוטין.
כשחברי הקואליציה התלבטו על אילו תיקים הם יצטרכו לוותר לטובת המפלגה הגדולה מהאופוזיציה, כבר תפרו אנשי המשא ומתן את חליפת שר הביטחון ליורש הבא. התרגיל היה מבריק ביותר, אין ספק.
בשנת אלפיים ועשרים הוא יופיע גם בספר האזרחות החדש. האיש שמומלך כבר עשרים שנה, כמעט רצופות, הוכיח לעולם כי יותר ממה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים עליו, אנחנו לא יודעים כלום.
כשהעסקה נחשפה, הרבה כובעים נאכלו. שר הביטחון המכהן נבעט בבושת פנים מתפקידו הרם, כשאת נעליו הצבאיות עתיד לנעול מי שמכיר את הצבא ממטסי הראווה ביום העצמאות.
מרום השמחה, לתחתית השכול, ברוך המבדיל בין קודש לחול.
איש ממחנה הימין לא הצטער באמת על לכתו של האיש האפור מכיסאו הרם. האנרכיה שהחלה לתפוס תאוצה במסדרונות צה”ל, בעידודו של השר, יחד עם פרשיית החייל היורה מחברון, גרמו להמון העם להביט קצת אחרת על מי שהיה רמטכ”ל מכונן ושר ביטחון מכהן במבצע צוק איתן.
השמחה לאיד, הייתה גדולה יותר מהמחשבה על כך שביום מן הימים היל”ת, ייצאו ביבי ואיווט להרגיע את העם ממטחי הטילים.
מה שלא יהיה, את תחושת הביטחון שהעניקו לוחם סיירת מטכ”ל יחד עם רמטכ”ל לשעבר במבעים צבאיים, לא יוכלו להעניק שוב ראש ממשלה ושר ביטחון מטעם.
•
אבל הי, לא באנו לדבר פוליטיקה.
כלומר, זה נכון שכולנו אזרחים במדינת ישראל, וגם אם אנחנו לא חובבי פוליטיקה ולא באמת מתעניינים במסדרונות הכנסת, עדיין הסנסציה שנעשתה כוחה גדול להשפיע גם על אנשים קטנים כמונו. אבל בכל זאת, פוליטיקה היא פוליטיקה. וכבר אמרו חכמינו: ‘התרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, ומן הדומה לדומה לו’.
התרחקנו.
אלא שנקודות קטנות, המנצנצות ככוכבים בהירים, בוהקות גם בבתי המדרשות מהמהלך שנעשה, ואין אפשרות להתעלם מהם.
עד לפני כשבועיים היה נראה מקומו של משה יעלון במשרד הביטחון, כמקום הכי יציב במזרח התיכון. איש לא ההין לחשוב ולהעלות בדעתו שמשהו יקרה. גם הציניקנים הגדולים, אלו שתמכו בחייל היורה, והיו נגד שר הביטחון, לא העזו לאחל לו שיאלץ להתפטר. זה היה נראה הזוי ובלתי אפשרי.
יודעים מה? עדיין זה הזוי.
ובכל זאת, אנו עדים למהלך על טבעי, ובלתי הגיוני שהתבצע ממש לנגד עינינו. מי שחשב כי כיסאו יציב מעל כל השרים, נוכח לדעת, כי ישנו מלך אחד, יחיד ומיוחד הקובע מי יהיה מה.
לא, אין כאן שמחה לאיד. ממש לא. לזכותו של בוגי יעלון יאמר כי לאחר שנקרא לביתו של מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל והתבקש להותיר את סמכויות גיוס בני הישיבות בידו, הוא עשה כל שביכולתו שלא לפגוע במרקם העדין של הסטטוס קוו. והוא הצליח. זכות זו עומדת לו לעד.
אין כאן גם ביקורת על היהירות, אם הייתה כזו, בעניין הלך הרוח בצה”ל. בשביל לבקר צריך קודם כל ‘לבקר’. ואנחנו מבקרים במקומות אחרים, תודה לקל.
יש כאן הסתכלות ישירה, על כוחו של הבורא המתגלה לנו רק לעיתים, כשהוא מוכיח לכולנו מי הוא בעל הבית האמיתי.
לאף אחד אין שליטה על שום דבר. אלא אם כן המשהו הזה הוא התורה, ואז, השליטה היא לא רק על מה שקנה האדם, אלא על כל הבריאה.
יפה כוחו של בן תורה בשעת בין ערביים, מכוחו של רמטכ”ל מורם מעם שקומתו זקופה.
• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]
-
הם איש האפשריות אופרטוניסמן יעיף את יאיר גולן הברברן ?
קצין עם שטיות כאלה לא ארוי להיות סגן רמטכל
