בג”ץ על ציון הרשב”י: “יש להקים מוסד ניהולי במקום מימוש ההפקעה”

יוני גרין
|
י"ג ניסן התשע"ו / 21.04.2016 18:38
שופטי בג”ץ קיבלו השבוע החלטת ביניים בעתירה שהוגשה לביטול צו ההפקעה על מתחם ציון קבר הרשב”י במירון, עליו חתם בסוף שנת 2013 שר האוצר דאז יאיר לפיד: “לבנות מודל ניהול ניסיוני במקום מימוש ההפקעה”

חודש לפני ל”ג בעומר: שופטי בג”ץ קיבלו השבוע החלטת ביניים בעתירה שהוגשה לביטול צו ההפקעה על מתחם ציון קבר הרשב”י במירון, עליו חתם בסוף שנת 2013 שר האוצר דאז יאיר לפיד, והעברת הניהול בו לידי הממשלה.

בהחלטה העביר בג”ץ מסר ברור לרשויות: “אין אח ורע להפקעה של אחד המקומות הקדושים ביותר ליהדות, ויש לבחון אמצעי שפגיעתו פחותה, בטרם נוקטים באקט כה קיצוני של הפקעה שצריך להיות המוצא האחרון מבחינת המדינה”.

שופטי בג”ץ הציעו,  כי “בשלב הראשון, יש לבנות מודל ניהול ניסיוני במקום מימוש ההפקעה”.

אחרי שנים של סכסוכים משפטיים בנוגע לבעלות באתר, מקברי הצדיקים המפורסמים בארץ והאתר הדתי השני בארץ בגודלו מבחינת מספר המבקרים השנתי בו (לאחר הכותל המערבי), חלה התפתחות במאבק על הצורך בהפקעת השטח על ידי המדינה.

סאגת השליטה על קבר הרשב”י החלה כבר בשנת 1998 (תשנ”ח), כאשר נפתחה התדיינות משפטית בשאלת הבעלות על האתר, בין ארבעה גופי הקדש שונים, שהינם התפצלויות של ההקדש הספרדי והאשכנזי הוותיקים.

ההתדיינות נערכה הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט המחוזי, כאשר ערעורים הוגשו משני הצדדים לבית המשפט העליון.

לבסוף, עשר שנים אחרי – בשנת 2008 (תשס”ח) – החליט בית המשפט העליון על מינוי ועדת בת חמישה חברים – אחד מכל גוף הקדש, ונציג המדינה כיו”ר, עם קול מכריע -שתנהל את המתחם.

ואולם, הסאגה בנושא לא תמה: בסוף שנת 2011, החליטה הממשלה לפטור עצמה ב”הינף יד” מהליכים אלו ומהמנגנון שקבע בית המשפט העליון, ולהפקיע את האתר מידי ההקדשות השונים, במטרה להעבירו לחלוטין לשליטת ולבעלות המדינה.

בעקבות כך נפתח מאבק על ידי גורמים בעדה החרדית, שהתנגדו לאיבוד המעורבות ושינוי צביונו של האתר.

ההתנגדויות שהוגשו נדחו ובסוף שנת 2013, חתם שר האוצר דאז יאיר לפיד, על צו המפקיע את שטח האתר, במטרה להעביר את הבעלות לידי חברה ממשלתית חדשה.

אך גם בעלות זאת הייתה זמנית – ובינואר 2016, החליטה הממשלה לפרק את החברה ולהעביר את תחומי אחריותה לעמותה הממשלתית, המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים.

בדיון שהתקיים בבג”ץ, טענה המדינה כי הדרך הראויה לנהל את האתר לטובת הפוקדים אותו, הינה באמצעות הפקעה וניהולו על ידי המרכז, וכי אין בכוונת הממשלה לשנות את אופיו של המקום, או לפגוע בקדושתו.

צבי שובעו”ד צבי שוב. צילום: יחצ

מנגד, טענו ועד ההקדשות, באמצעות עורכי דינם צבי שוב ויפעת בן אריה, ממשרד עורכי דין צבי שוב המתמחה בנדל”ן ותכנון ובניה, וכן עורכי הדין האחרים המייצגים את יתר המצויים במקום: “המדינה לא הוכיחה את הצורך בהפקעה של הבעלות וכי אין אח ורע להפקעה של מקום קדוש בשיעור ובקנה מידה זה, שהינו אחד המקומות הקדושים ביותר ליהדות והמופיע אף בחוק המקומות הקדושים… תוך פגיעה גסה בקניינם וברגשות הדת של גופים אלה, שלא לצורך ציבורי ותוך חריגה מהמטרות הקבועות בפקודת הקרקעות”.

עוד טענו עורכי הדין שוב ובן אריה: “התבססות המדינה בצורך להפקיע הינה על בסיס דו”ח מבקר מדינה ישן מלפני שמונה שנים, שאינו רלוונטי כיום לאור התהפוכות והשינויים לטובה שעבר אתר הקבר. ומכל מקום, הפקעה צריכה להיות המוצא האחרון מבחינת המדינה.

“ביצוע ההפקעה במקרה זה נעשה מכוח פקודת הקרקעות, שהינו חוק כללי, שעה שעל המקום הקדוש הנדון חלים חוק ותקנות ספציפיים של השמירה על המקומות הקדושים אשר מכוחם אין למדינה סמכות לבצע הפקעה. לפיכך, הכשלים ו/או הליקויים להם טוענת המדינה, ככל שיש בהם ממש, ולא כן, נופלים לפתחה על זרועותיה השונות, ועליה לפעול בהתאם לחוק ולאכוף את הוראותיו ולא לבחור באקט קיצוני של הפקעה. אחת הדרכים היא קידום תכנית לאתר הקבר וסביבתו, דבר שהמדינה ממילא מקדמת בימים אלה”.

בית המשפט הורה למדינה להודיע האם קיימת נכונות להידברות עם נציגי ועדי ההקדשות על מנגנון חליפי של ניהול המקום בעזרת המדינה, במקום חלופת ההפקעה.