ערב רב מתחת הר סיני ומול הכותל

אחרי שלומדים את הפרשה ובמרכזה חטא העגל, אפשר להבין את המקור לריקודים ברחבת הרפורמים• כמה מילים לזכרו של הקדוש אליאב גרמן שנהרג השבוע • ומה הקשר בין שמה של הפרשה שמצביע על התרוממות למעשה העגל ושבירת הלוחות
מירי שניאורסון
כ' אדר א' התשע"ו / 29.02.2016 00:29

עגל זהב. הפאשלה הגדולה ביותר בהיסטוריה שלנו. עגל זהב למרגלות ההר עליו ניתנה התורה – הר סיני.

מה עבר להם בראש ארבעים יום לאחר מתן תורה? כיצד העלו בדעתם לרקוד סביב עגל עשוי מתכת ולהגדירו כ”אלוקיך ישראל”?

אבל כאשר מתבוננים ביוזמי העגל ורקדני המחולות, מבינים את הסיפור כולו. מבינים גם מדוע אצלנו, מול שריד בית מקדשנו, מול המקום המקודש ביותר לעם ישראל, יכולים לעמוד צאצאיהם האידיאולוגיים של אותם בני בליעל ולרקוד ריקוד רפורמי עליז.

מבינים איך יכול חבר בכנסת ישראל לרקוד על דמו של יהודי שנהרג מאש כוחותינו במהלך פיגוע דקירה בצומת גוש עציון.

מבינים שעדיין לא נפטרנו מאותו ערב-רב הרסני שמלווה אותנו כבר יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה.

התרוממות או נפילה?

חברה כתבה בשבוע שעבר את המילים הבאות: “בעלי לא מצליח להירגע. הוא עצוב כמו שלא ראיתי אותו הרבה זמן. הוא חוזר שוב ושוב על המילים: ‘אני לא מצליח לעכל. אני לא יכול לקלוט’, ומספר לי עוד ועוד סיפורים על אדם של שקט פנימי. אדם שלא מעוניין לבלוט. ואני מקשיבה ודומעת.

“הוא אומר שתמיד אומרים דברים טובים על אנשים שמתו אבל עליו חשבתי כך גם בהיותו בחיים. אליאב גלמן (הי”ד. מ”ש) היה האדם השלם. חבר שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. אדם שכולו טוב לב ורגישות לזולת. אדם של לימוד תורה בהתמדה גדולה ובהתמסרות. אדם שכולו שלמות. באישיות. באופי. בטוב. בנשמה. באצילות. במכלול השלם שנקרא אדם”.

וכך עבר עלינו עוד שבוע שבסיומו קראנו בבית הכנסת את סיפורו של העגל, הסיפור שמלווה אותנו כבר אלפי שנים, ועדיין לא נגמר. כי אותו חטא שבא באשמת הערב רב, ממשיך ורודף אותנו עד היום.

במקום לדבר על חסרונם של ישראל, בואו נדבר על מעלותיהם. בפרשת כי-תשא אנו מוצאים שני עניינים הפכיים לגמרי בתוכנם זה מזה.

לצד הזכרת הלוחות הראשונות ומעלותיהם מופיע מעשה העגל ושבירת הלוחות. מיד לאחר מכן מספרת התורה על תפילת משה, ראייתו את כבוד ה’ ומתן הלוחות האחרונות.

מה הקשר בין שמה של הפרשה שמבטא התרוממות – כי תשא, לתוכן הפרשה שבחלקו מציג את עם ישראל בשפלותו?

שלושה שלבים

התשובה לשאלה הזאת נעוצה בהבנת עניינה של הפרשה שהרי לכל פרשה יש עניין מיוחד רק לה. עניינה של פרשת כי-תשא הוא, שהיא מכילה בגלוי את כל מטרת וסדר בריאת העולם. את זה אפשר למצוא רמוז במבנה הפרשה. בהתחלה, באמצע ובסוף.

בבריאת העולם קבע הקב”ה שכל עניין יתחלק לשלושה שלבים. ראש העניין הוא כוונת המעשה, התכנון שלו. לאחר מכן בא ה’תוך’ – המעשה, הדבר עצמו. לסיום יש לנו את סך-הכל וסיום כל העניין.

דוגמא לדבר נוכל לראות ברמז הטמון באותיות הראשונות: א’ ב’ ג’.

א’ היא האות הראשונה במילה “אנכי” שפותחת את עשרת הדברות וכוללת בתוכה את כולם. האל”ף מרמזת על התורה שקדמה לעולם, והיא גם מטרת בריאתו. זו למעשה הכוונה בבריאה, כמו שכתוב במדרש שה’ ברא את העולם “בשביל התורה שנקראת ראשית”.

ב’ היא האות הראשונה במילה “בראשית” שפותחת את מעשה הבריאה. זהו האמצע, הדבר עצמו – כל בריאת העולם והעבודה בו על פי הכתוב בתורה, נועד לממש את כוונת הבריאה.

ג’ היא האות שפותחת את המילה “גאולה” שהיא גמר, שלימות ותכלית כל הבריאה. כאשר בביאת המשיח ובגאולה העתידה תבוא התורה לידי ביטוי מוחלט בעולם. שהעולם כולו יהיה דירה לה’ יתברך.

השתלשלות הבריאה משקפת איפה את שלושת השלבים שבטבע. קודם כל עלה ברצונו יתברך לברוא את העולם, אחר כך באה הבריאה בפועל, ולסיום יש לנו את שלימות הבריאה – בגאולה העתידה – על ידי מעשינו ועבודתנו פה בעולם.

החטא ושכרו

גם פרשתנו – פרשת כי תשא – מבוססת על שלושת השלבים האלה. הלוחות ראשונות מבטאות את כוונת הבריאה – עליהם חקק הקב”ה את עשרת הדברות, החל מאנכי שהוא היסוד להכל. לוחות אלה היו מעשה ידי ה’, והם אלה שנתנו לנו את הכוח להמשיך לשלבים ב’ וג’.

אבל, היות שמדובר בגילוי אור מלמעלה בדרגה גבוהה מאוד, גילוי שהעולם עדיין לא מוכן אליו מצד עצמו, לכן שייך שיהיה שבירת הלוחות וחטא העגל. הירידה בחטא העגל ושבירת הלוחות רומזים על השלב השני: הירידה לעולם שהיא גם זו שנותנת את האפשרות לחטא. אבל למה? מה התועלת בכך?

משום שעל ידי העבודה בעולם – אפילו במצב של ירידה – ימלאו הברואים את כוונת הבריאה ובכך יוכלו להגיע לשלב השלישי. שלב בו העולם כבר מוכן מצד עצמו להארה האלוקית, ולכן אין שבירה.

זה עניינם של הלוחות האחרונות. העלייה שבאה על ידי הירידה, מעלת בעלי התשובה שלמעלה מדרגת הצדיקים. ואכן, ללוחות אחרונות, שהיו מעשי ידי משה (נברא), התווספו הלכות, מדרש ואגדות – כפליים לתושייה – שאלמלא החטא לא היו בני ישראל מקבלים אותם.

דווקא ההתעלות שנובעת ממעשיו של האדם, היא תכלית הבריאה. והיא זו שמביאה את העילוי בלוחות האחרונות – שאין בהם שבירה כלל, עד שזה מביא לשלמות שלב ג’ – הגאולה האמיתית והשלמה.

הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: [email protected]

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
    האנטישמיות בעולם
    29/02/2016 09:46
    כחלון
  1. מתחילה אצל היהודונים שסובלים משנאה עצמית קטלנית בקרוב יהיה רבי כלב יעשה בר מצווה לכלב בכותל בגרמניה המילקי הרבה יותר טעים בטעם גזים של פעם בחיים