לעגתם ליועץ החרדי ‘האטום’ של אגד?

יממה לאחר תאונת הדרכים הקטלנית, פירסמה ‘אגד’ מודעת אבל המשתתפת בצערם של ששת המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהם בתאונה המחרידה, אלא שהחברה ‘שכחה’ לציין את שמותיהם של ששת הנספים, ועוררה סערה רבתי. ברשתות החברתיות הביעו הגולשים זעם על ‘האטימות’ של החברה, חברת הכנסת לביא דרשה מיו”ר החברה לפרסם מודעה חדשה, וחברת הכנסת יחימוביץ שאלה בכעס: החרדים אינם בני אדם?

כעבור יומיים פירסמה החברה מודעה חדשה, הפעם עם שמות ההרוגים, והמהומה שככה מעט, מה שמותיר את הבמה להרהורים פסיכו-חברתיים: האם אכן שגתה ‘אגד’, האם אנו, לו היינו ממוקמים בפוזיציה של היועץ החרדי המושמץ של החברה – היינו נוהגים אחרת?

קל לומר: בוודאי, זו חוסר רגישות, זו התייחסות לאדם כאל מספר, ללא שם, לחברה החרדית ככלל כגוש שחור ללא פנים, וכן הלאה. אלא שחייבים לזכור שכל המילים הללו נאמרות אחרי שהמודעה פורסמה והסערה התחוללה.

לא לפני.

בשפה המקצועית נקראת התופעה הזו חל”ם. חכמה שלאחר מעשה. זה אינו עוד ביטוי או קלישאה, אלא אבחנה פסיכולוגית אמפירית. הפסיכולוג החברתי פרופ’ ישראל ליבליך, טוען מזה שנים שהמוסד הקרוי – ‘וועדת חקירה’ – הינו מערך מעוות, חסר תועלת, ובעיקר חסר משמעות. הסיבה: לאחר שהארוע התרחש, לא ניתן, עם כל הרצון הטוב להתבונן על האירועים מנקודת במט אובייקטיבית. זה פשוט לא אפשרי.

ליבליך ערך ניסוי פשוט. הוא ביקש ממשתתפים אמריקנים וישראלים לתת הסתברות לתוצאה מול מצב עולם לא מוכר [למשל מלחמה שכוחת אל בין בריטניה לשבט הגורקה בהודו], וחילק את האנשים לשתי קבוצות. אלו שלא ידעו את תוצאת המלחמה ואלו שידעו, או ליתר דיוק חשבו שידעו, שכן ליבליך נתן להם מידע מוטעה.

התוצאות היו חד משמעיות, אלו שידעו כביכול את התוצאות, לא היו מסוגלים, למרות המאמץ הכנה שלהם להעריך הסתברות שונה מזו של התוצאה. אלו שלא ידעו – נתנו תוצאות אחרות לגמרי. במילים אחרות, הידע שנטמע במח של המשתתפים היה חזק מכל יכולת אנושית להעריך את מצבם של מקבלי ההחלטות קודם לכן.

כל ועדת חקירה אם כן, היא חסרת היגיון. קל לשפוט את מערך קבלת ההחלטות של אהוד אולמרט על תוצאות מלחמת לבנון, לאור הידע של תוצאותיה הקשות. אלא שהשיפוט יהיה מעוות, שכן הוא יהיה מושפע מהתוצאות ולא יבחן באופן אובייקטיבי את שורת קבלת ההחלטות של ראש הממשלה כאשר הוא עדיין לא היה מודע לתוצאות.

היועץ החרדי של חברת אגד, שאינני מכירו כלל אגב, קיבל החלטה שלא לפרסם את שמותיהם של ההרוגים. ייתכן שזו היתה החלטה נבונה. רק שלאחר הפרסום של המודעה, והיחס הקשה של גורמים בעלי משקל שקבעו כי מדובר במחדל ואטימות בעקבות הסערה שנוצרה, אנו לא מסוגלים כלל לשקול בהיגיון – האם מערכת קבלת ההחלטות שלו היתה מושלמת או לקתה בחסר.

אז לפני שאתם ממהרים לייחס אטימות, רוע, זדון, ורוע לב ליועץ החרדי אריה פרנקל, נסו להבין שאין לכם כל יכולת, גם אם תרצו, לדעת כיצד אתם הייתם נוהגים.