נסי את זה בבית, מה יש לך להפסיד?

הגיע זמן צחוק. לא צחוק על חשבון אחרים. לא צחוק שיש בו השפלה. אלא צחוק של שמחה. שמחה על שנה הריונית שהביאה לעולם שישים ימים של שמחה וצחוק • זו לא המלצה. זו הוראה מחייבת
מירי שניאורסון
ג' אדר א' התשע"ו / 12.02.2016 13:22
מירי שניאורסון

הציניקנים יאמרו, לשמחה מה זו עושה? איך אפשר להפוך בבת אחת happy. פתאום כך בלחיצת כפתור?

תסתכלו מסביב. שוד ושבר, רעב, מחלות, פיגועים ורציחות. הרפורמים הרימו ראש, וראש הממשלה עסוק בהישרדות במקום משילות.

אבל, היי, אנחנו כבר כמה ימים בתוך החודש הזה. נו, איך קוראים לו, אדר. כן. אדר. ויש לי גם בשורה טובה. מגיע לכם מזל טוב. לשנה המעוברת נולד בן ושמו בישראל: אדר ראשון. זו אינה עוד בדיחה לחודש מרבים בשמחה.

שישים יום של שמחה מרובה לפנינו (טוב. בסדר. חלפו כמה ימים, אז מה?) צחוק אינו דבר שלילי למרות שהוא מופיע לעיתים בהקשר של הוללות.

הנה הצחוק של אברהם אבינו הוא הצחוק הראשון שמופיע בתורה. בהקשר חיובי, כמובן.

אברהם צוחק צחוק של שמחה על הבשורה שאשתו האהובה תלד לו בן למרות גילה המופלג. גם שרה צחקה, אבל זה כבר סיפור אחר. מצד שני, כאשר היא קוראת ליצחק בשמו, היא אומרת: "צחוק עשה לי אלוקים, כל השומע יצחק לי".

הצחוק החיובי הראשון מופיע בהקשר לנס, לפעולה מעל לדרך הטבע. אישה בת תשעים תלד? גל של צחוק עובר בעולם. אז למה שלא תלכו על זה ותצחקו כל הדרך אל הפורים הבא עלינו לטובה.

זו אינה המלצה. זו הוראה מחייבת. היא אף מופיעה בשולחן ערוך.

מרבים בשמחה – והשנה בכפליים לתושייה. שני אדרים ושישים ימי צחוק של שמחה על ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהרים!

 חייבים להיות בשמחה

כבר נקבע להלכה שהאסור בטל בשישים. שישים יום של שמחה מבטלים את כל הרע שאופף אותנו. כן, בלחיצת כפתור.

פעם שמעתי הסבר מדעי מפיה של קצינת בריאות נפש שהשתתפה בשיעור השבועי שאני מעבירה באחד מבסיסי צה"ל.

היא הסבירה והדגימה כיצד הטיית זוויות הפה כלפי מעלה בתנועה של חיוך, נמשכים חיווטים הקשורים לאונות המוח, שם נמצא המפקד על השמחה ומשחרר את ההורמון שאחראי על השמחה. לא פלא, איפוא, שפרשת השבוע בה התחלנו את שישים ימי השמחה נקראת תרומה.

תרומה מלשון הרמה.

צדקה מרוממת את האדם וגם השמחה תרומם אותנו מעל תלאות היומיום, מעל הפיגועים והשכול, מעל רפיסות ההנהגה ותככיה, מעל הכל. תרומה לא חייבת להיות כספית. פגישה על כוס קפה עם חברה יכולה לתרום לה לא מעט. חיוך לילד שחוזר מהחיידר, גם הוא תרומה. ושמחה על היותנו יהודים, היא בהחלט תרומה עצמית ומעודדת.

שלא לדבר על שעה קלה של לימוד תורה שכוללת את הכל ביחד. גם ממלאת את הלב בשמחה, גם מרימה תרומה לנשמה וגם מחברת אותנו למקור, לבורא העולם.

דווקא בחודש הזה בו מרבים בשמחה, יש עניין להרבות בתורה שהרי "ליהודים הייתה אורה – זו תורה", ונס פורים התרחש בעקבות מסירות נפשם של תינוקות של בית רבן על לימוד התורה.

כן, אסור לשכוח את הפגיעה בשריד בית מקדשנו שנגרם כאשר הרפורמים נעצו את טלפיהם בחומת הר הבית. אסור לשכוח את גל הפיגועים ואת ל"א הקדושים ה' יקום דמם שנרצחו בידי בני עוולה. אבל חייבים להיות בשמחה. פשוט חייבים.

הרי בסופו של דבר, כאשר תבוא הגאולה האמיתית והשלימה, נסתכל אחורה ונצחק.

בגאולה העתידה יבואו במקום כל הצער והכאב שחוק ורינה, כפי שכתוב בתהילים: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה". אפשר כבר עכשיו להתחיל להתאמן. "הבעל יוסיף בלשמח את אשתו וההורים יוסיפו לשמח את ילדיהם בעניינים המשמחים אותם בטבעם" (שו"ע אורח חיים סימן תקכ"ט).

נסו את זה בבית, מה יש לכם להפסיד, מה אכפת לכם לנסות?

במאמר מוסגר, יגאל גואטה, חבר הכנסת החדש של שס, או הרוטוויילר של דרעי, כפי שכונה על ידי מישהו ברשתות החברתיות, העליב השבוע את יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני.

היו מי שניצלו את ההזדמנות לפרוץ בצחוק לנוכח האמירה המעליבה. זה חברים לא צחוק של שמחה. זה אינו צחוק חיובי. רק אומרת.

• הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: Mirisch1@gmail.com

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות