יש משהו בשלג שטוב לשמיים וטוב לבריות

ברגעים אלו, בהם אני כותבת את הטור שלי, לא נראה פתית אחד באופק. נכון, עדיין לא היה אמור להיראות.

יום ראשון בשבוע בסך הכול, והשלג, לפי דברי החזאים, צפוי להתחיל רק בלילה.

ובכל זאת, מניסיוננו ארוך השנים בירושלים, אנחנו כבר יודעים, ששלג הוא דבר בלתי צפוי ובלתי נצפה לחלוטין. אומרים מחר והוא מפתיע כבר היום; אומרים היום והוא מגיע רק מחר; אומרים היום והוא משטה ולא בא בכלל; אומרים שלא יבוא – והוא בא.

יש משהו בשלג הזה שמתעתע ומזייף, שטוב לשם שמיים וטוב לבריות.

לבריות טוב הוא מכמה סיבות משמעותיות:

הראשונה: נוח לו לאדם שיש לו על מה לחלום. חלומות אינם עניין של מה בכך. משך ארבעה ימים טרם השלג בא, חולם האדם על הלבן-הלבן הזה, מתנצח עם חבריו אם יבוא אם לאו, קופץ בכל בוקר ממיטתו לראות אם הקדים ובא ואם בכלל נראה שיופיע. בקיצור, יש לו למה לחכות ויש לו על מה לחשוב.

השנייה: טוב לו לאדם שיש לו על מי להתלונן. משך ארבעה ימים טרם השלג בא, מתחיל האדם ‘לקלל’ את החזאים, מבטל תכניות על סמך מה שאמרו, ורוטן בתוך ליבו: “אם הם סתם בלבלו את המוח, אני…”

וכשהשלג לבסוף לא מגיע הוא מוציא קיטור עליהם ועל  תצפיותיהם, במקום להוציאו על העובדים שלו שעצבנו אותו, על הבוס שלו ששוב גער בו לחינם, על האישה והילדים ועל המחנך של הבן. נו, נו, מה טוב מזה?

השלישית: אשרי אדם שחושב ומחשב תמיד. אילו היה השלג צפוי וידוע, לא היה אדם צריך לחשב אם לקנות במכולת יום קודם את עשרת ככרות הלחם שתכנן לכבוד השלג, או לדחות את קנייתם למועד מאוחר יותר. היה ברור לו שבכל יום קונים את המזון לאותו יום, כפי שעושה הוא תמיד. הוא לא היה צריך לחשב אם להשקיע במלאכתו פי שניים כיוון שלפי הצפוי שלג אמור לרדת מחר בירושלים.

הוא לא היה אמור לחשב אם לצאת לדרך, שמא לא יוכל לשוב, או אם לשלוח את ילדיו ללימודים פן יתחיל השלג לרדת 12 שעות לפני המדובר והם ייתקעו בדרכים.

גם לשם שמיים טוב הוא השלג שמתעתע. שכן, הוא עדיין משאיר משהו שניכר לעין הברייה צרת הראייה, החושבת שהכול בידי אדם. הנה, חרף המכשירים והמיומנויות וההצלחות הרבות בשדה החיזוי, בכל זאת כשרוצה ה’ להפתיע – אין מכשור שיעמוד בדרכו.

כמה יפה לראות את הביטחון שבו מוכרז על שלג שייערם והנה הוא דלוח בגובהו, כמה נאה לראות את הביטחון שבו מוכרז על שלג שכמעט לא יורגש, והנה הוא משתק עיר שלמה לשלושה ימים.

כמה מעניין לראות את הפרכוסים שבהם ניחנו החזאים בימים אלו, כשעליהם להכריז כלל עם ועידה על שלג שיבוא אם לאו, ואין הם מסוגלים לומר דבר ברור, מפני שמה לעשות – יש להודות, גם לאלוקים יש מה לומר.

ואולי, אולי, יבין מי שלא הבין, שבעצם, רק לו יש מה לומר.

רק לו? ומה עם תחזית מזג האוויר?

אנחנו אכן לפעמים מצליחים בחיזויינו, אלא שזאת אך ורק מכיוון שהוא, הנותן שלג כצמר, משליך קרחו כפיתים ומפני קרתו מי יעמוד,  הצליח דרכנו.