הכירו את האומללים שלא סובלים מעוני

אחרי החגים כבר כאן – ואין זמן נוח מ”אחרי החגים” מלשכוח אנשים, שבחגים עוד איכשהוא זוכרים.

“החגים” הוא התקופה שבה יש לכל הנזקקים מכל סוג שהוא עזרה. לאלה שנזקקים לסיוע כלכלי, יש שפע תרומות וסיוע מארגוני החסד. גם לאלה שזקוקים לאוזן קשבת או בית להתארח בו יש יותר שימת לב, כי כולם רוצים לעשות חסד בעשרת ימי תשובה, וסוכות הוא חג של אורחים.

אבל אחרי החגים זה, לכאורה, הזמן לשכוח. ולכן אני כאן, כדי להזכיר. אחרי החגים מזכיר לי את אייב, יהודי אמריקאי, נשמה מיוסרת ושמחה כאחת. אייב שירת בויאטנם, וכמו חיילים אמריקניים רבים אחרים – הוא חזר משם עם נשמה שרוטה. המראות שראה שם זעזעו אותו והותירו בו את מה שכנראה היום יכנו “פוסט טראומה”. חבריו מסביב לא היו יכולים לראות את זאת, לכל היותר אולי היו יכולים לכנות אותו “מוזר” לעתים, אבל בדרך כלל היה איש נעים מאד לחברה.

כשנסתיימה המלחמה והוא שב לארצות הברית, למד מקצוע מכניס ועבד במקצועו במשך לא מעט שנים בטרם מצא את זיווגו והתחתן. כשהוא כבר קרוב לגיל שבו אחרים מתחילים להריח את בואם של הנכדים – הוא התחיל לחשוב על להיות אבא.

אבל כבר כשהיתה אשתו בהריון הראשון – היא עזבה אותו. התופעות השונות שאפיינו את חייו כתוצאה מהמלחמה, השפיעו רבות על חייו הפרטיים וחייהם המשותפים, והיא פשוט לא היתה מסוגלת להשאר איתו. פגועה מדי ממה שהתרחש ביניהם, היא הלכה צעד אחד קדימה – והשיגה צו בית משפט שאוסר עליו להתקרב לילדו. אייב לא היה אפילו בברית המילה של בנו, ואין לו מושג היכן הוא חי כיום. בתחילה ניסה להתמודד עם המציאות כמות שהיא, אבל לבסוף לא היה מסוגל יותר – והוא עלה לארץ, כדי לברוח מהזכרונות.

עכשיו, חשבו על המושג “נזקק”. כשאנחנו אומרים “תרומה לנזקקים”, אנחנו חושבים, אולי, על ילדים עם שיניים נרקבות כי אין להוריהם כסף לשלם את הטיפולים הנדרשים, על ילד שלא יצא לטיול באין תקציב, על ילד שמגיע לבית הספר בלי אוכל. אייב היה יכול לפרנס הרבה מאד נזקקים כאלה מהמשכורת שעשה גם בארץ במקצועו המצליח. אבל אייב היה “נזקק” בכל מובן. הוא התגעגע נואשות לילד שלא הכיר, וערג לחברתם של ילדים בני גילו של בנו, כשהוא מנסה למלא את החסך שנוצר בקרבו. אייב היה יכול לערוך סעודת מלכים – אבל הוא לא רצה לערוך אותה לבד. אייב היה נזקק מסוג אחר – נזקק לחברת אנשים, וכל מה שיכולנו לעשות היה להזמין אותו לשבת.

והוא בא, שבת אחרי שבת, הפך לחביבם של אחי הקטנים והם הפכו לחביביו. כשהוא חזר, מסיבותיו שלו, לחו”ל – הם הצטערו עד מאד. מ”נזקק”, אייב הפך לחלק מהמשפחה והיום, כשהוא בא לבקר, לא מוותרים לו על ביקור – כי אנחנו נזקקים לו…

כמו אייב יש רבים מאד מסביב. אנשים שהחבילה המשפחתית שלהם התפרדה, ואחרי שהם היו רגילים לשבת עם שניים, שלושה, או שבעה ילדים, פתאום הם נותרים לבדם, ומתגעגעים למלא את החסר. פתחו את העיניים והביטו סביבכם – זה יכול להיות החבר הטוב שלכם שהיה נדמה לכם שהכל מושלם אצלו, אבל בשולחן השבת שלו הוא בודד ועזוב. זה יכול להיות מכר מבית הכנסת או השכן מעבר לרחוב. בשבת הבאה, כשאתם מתכננים את סעודת השבת, תכננו לכם גם נזקק כזה – יש גרושים רבים מאד מסביב, וגם הם רוצים שולחן שבת שמח. אתם יכולים לספק להם את זה.