מנהלי הסמינרים הם סוכריות מנטה לידם
השבוע הקרוב, שלהי אוגוסט תחילת ספטמבר, הוא השבוע הרשמי שבו מסתיימת סוף-סוף סאגת החופש הגדול – או במילים אחרות: ‘זה היום קיוונו לו ויושיענו’.
הימים האלו, בדרך כלל, הם גם הימים שבהם מתחלק הציבור החרדי לשני חלקים כואבים ושותתי דם.
אלו המשתייכים לעשירון החברתי העליון, בעלי צבע הדם הנכון והמדויק ביותר, שבת משפחתם מתחילה את הלימודים בסמינר, בכיתה חדשה, במערכת חדשה וברגשות לב גואים.
ואלו ששקי דמעותיהם ריקניים מבכי ונהי, לאחר חודשים ארוכים שבהם המתינו בציפייה ארוכה ודרוכה, לתשובה שלא הגיעה, ובישרה בלי מלל על השתייכותם לסטטיסטיקה הכואבת כל-כך של נדחים ועלובים – בת משפחתם, כמובן, לא התקבלה לסמינר.
אלא שהשנה, בשונה משנים עברו נפל דבר בישראל, והתערבותם הישירה של רבני הערים ועסקנים בכירים ה’ עליהם יחיו, גרמה לכך שמנהלי הסמינרים ‘נאלצו’ להעביר את ביצוע ומימוש הרגש של ‘כוחי ועוצם ידי’ למחוזות אחרים. והתחושה היא, שכמעט ולא נותרה עין דומעת בחדרי הבתים. הבנות, רובן ככולן, התקבלו למקומות הלימודים.
רק בעיר אחת, המתהדרת בהיותה עיר תורה של ממש, בינות ל’בילעין ונעלין’, טרם שובצו כל הבנות בכיתות הלימוד.
רבני העיר, שהבינו את חומרת הדברים, אסרו לפתוח את שנת הלימודים, עד לשיבוצן המלא של כל בנות העיר בסמינרים ובכיתות הלימוד. ואכן, יום הלימודים הראשון, שאמור היה להיפתח ביום רביעי השבוע, נדחה עד שכל המשפחות יקבלו את הבשורה על קבלת בתם לסמינר. וקריית ספר העיר, נבוכה.
•
אלא שהבעיה, רבותי, אינה הסמינרים.
דחייתן של בנות ספרדיות באופן כמעט מוחלט ממוסדות הלימוד החרדיים, היא אמנם תופעה קשה ודיני נפשות יש בה, בלי כל ספק. אך זו אינה הבעיה הכלל חברתית בציבור החרדי. הסמינרים הם רק סימפטום.
הבעיה החמורה והמקוממת, מתחילה כמה רחובות לפני כיכר בית הספר העל יסודי. עמוק עמוק בבתים פנימה, בלב, במוח ובסתר המחשבה.
שם, במקומות המסתור הללו, חי לו בגאון הס”מ, הניזון מגאווה סרוחה ומהרגשת עליונות מזויפת של בני הגזע הארי, הלבן וכחול העיניים, על פני היהודונים השחורים כהי העור ומקורזלי השיער. “פרענקים”, בלע”ז. ותסלח לי המקלדת.
אלו, הסבורים כי דגל היהדות הנאמנה ונתיבי דרכה נמצאים אך ורק בידיהם הלבנות והחלקות. אלו, הבטוחים כי רק הם, יודעים ומבינים בהשקפה הצרופה והטהורה, ואך להם הבינה והדעת.
הם אותם אלו שבכו וצווחו ביום שלישי השבוע על כך שיום הלימודים לא התחיל “בגלל כמה פרענקים עלובים בעלי תשובה”. אחח… אזני אזני.
הם אותם אנשים המגדלים חיית טרף כמחמד בתוך מוחם הקודח, בינות ל”השקפה צרופה” ו”דעת תורה”, המחנכים ילדיהם הרכים לשנאה ורדיפה, לבוז וללעג, בחסות מרנן ורבנן שליט”א וזצוק”ל.
האנשים הללו, הם ורק הם, הבעיה הגדולה והאיומה של הציבור החרדי.
מנהלי הסמינרים הם סוכריות מנטה לידם.
הבשורה הגדולה היא, שהאנשים הקטנים האלו, הם מיעוט שבמיעוט. רוב רובם של בני האדם היהודיים, זרעם של אברהם יצחק ויעקב, כבר הפנימו הלכה למעשה, כי כולנו בני איש אחד. כן, גם בעלי התשובה.
אלא שנקודת השבר עודנה קיימת לצערנו, משום שהדרך והשיטה אמנם בתהליך הכחדה, שבח לקל, אך הס”מ עודנו מתהלך בקרב מחנינו וקובע את משכנו, מה לעשות, דווקא בליבם ובמוחם (הפנוי) של היושבים ראשונה במלכות הקבלה והדחייה.
המיעוט שבמיעוט האלו, אשמים גם בכך שציבור שלם בישראל מוחזק על לא עוול בכפו כגזען וכגאוותן סרוח, דבר שאינו נכון כלל ועיקר.
היהדות החרדית הארץ ישראלית בנויה בהרמוניה מופלאה של שלום ושלווה ואחווה ורעות. אלו, האנשים הקטנים, שקולם משום מה נשמע וגובר על פני הקולות כולם, מוציאים את דיבת הארץ רעה, ועונשם של מוציאי דיבה ידוע. הם אותם אנשים קטנים אגב, שעסוקים יומם וליל בחלוקת תארים לתלמידי חכמים מופלאים ובעיקר בשלילתם.
בעיית הסמינרים תיפתר דקה אחת אחרי מותו של הס”מ המנהל אורח חיים חרדי שמרני.
-
אמש הגיע הגאון רבי ישראל יצחק קלמנוביץ שליט”א, לביקור בבית מייסד ומנהל הסמינר, הרב שמואל מאיר, הניצב בעין הסערה סביב הדרישה למנות את הרבנית רחל בורנשטיין למנהלת בסמינר שבהנהלתו והתנגדותו הנחרצת של הרב מאיר לכך. הרב הביע כמה וכמה פעמים את דעתו על תופעות שונות בציבור הליטאי, חיזק את ידיו של הרב מאיר ואמר כי אסור להסכים ולהשלים עם מגמות כאלו שסופן מי ישורנו. בסיום הפגישה בירך הגרי”י קלמנוביץ את הרב מאיר שיזכה להמשיך בחינוכן של בנות ישראל לאורך ימים ושנים מתוך בריאות איתנה.
כשמדובר על על הגאון רבי ישראל יצחק קלמנוביץ שליט”א חייבים לזכור שהוא בנו של הגאון ר’ אברהם קלמנוביץ זצ”ל מארה”ב בעל “קולמוס הלב”. צדיק וטהור קנאי גדול בהשקפתו. עובד ד’ מהזן הנדיר. כל ברכה לוקח לו זמן רב. התפלות זמן רב מאד, ושיעורי התורה שלו עמוקים מאד. מדובר באדם ענק שבענקים גדול בתורה ירא שמים עצום מיחידי סגולה בדור הזה, מפורסם בעיקר בתפילותיו ובברכותיו, אולם תמיד התנהג כאחד מהעם ועבד את הבורא בהצנע ללכת. עוד יצוין כי מרן בעל הקהילות יעקב אמר בכמה הזדמנויות כי העולם עומד על תפילותיו של רבי ישראל יצחק שליט”א. לגוף הענין מדובר בקדוש אלוקים ופרוש מעם, והלוואי שאזכה לשכון בחלקו. בתפילה הוא עומד שעות ארוכות, וכל הזכרת שם ד’ מוזכרת בסילודין כשכל גופו מתעוות לכל הכיוונים. מדובר באדם גאון עצום אשר חידושיו העמוקים והישרים מודפסים בספריו המפורסמים…מיוחד מאוד בעבודת התפילה….מפורסם כירא חטא כאשר, הבית -ישראל העיד עליו על קדושתו….ברכותיו מתקיימות. !!!!!!! ענו ושפל ברך,ולא מחזיק טיבותא לנפשיא.
מדבר רק האמת, בדרשה שנשא בפני אברכים בישיבת פוניבז’. הוא גם קרא להיזהר משלטון הכופרים שכינה “עמלק” ואמר שהמלחמה האמיתית היא בניסיון למנוע את הרס המחיצות בין לומדי התורה ל”ערב-רב” שבחוץ. הגאון הנ”ל הוא אחד מגדולי מנהיגי עם ישראל בבני ברק שהרב קנייבסקי שליט”א רוחש לו כבוד עצום מפאת גדלותו בתורה, פשוט כל רז לא אניס ליה בנגלה ובנסתר, (שהלוואי נגיע לכף קרסוליו) הזהרו בכבודן של חכמים שלא תכוו, נשיכתן נשיכת עקרב.
יה”ר מלפני אבינו שבשמים, שיִתְקַיְמוּ בָּנוּ בקרוב הַפְּסוּקִים, כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ד’ כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן, וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי, צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה, שְׁתוּלִים בְּבֵית ד’ בְּחַצְרוֹת אֱלֹקֵינוּ יַפְרִיחוּ, עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ, לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ד’ צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ.
-
מאמר מאלף בינה
סתירת לחי בפני השטנים האמיתיים.
גזרתי ושמרתי! -
שונאים ומחבלים , ליטאים וספרדים, יתד פלס והמבשר, דגל ואגודת ישראל , בעלז ומחנובקה, בני תורה וליטאי בני ברק.
אין לך גוף פלגני ומסוכסך כמו היהדות החרדית בארץ ישראל .
