בנט: "מטרת ההתנתקות היתה חיסול האליטות של הדת"לים"

יו"ר הבית היהודי בכנס לציון עשור לעקירת גוש קטיף: "זה יכול לקרות שוב". וזה תמיד מגיע בהפתעה" • "בבסיס ההתנתקות היו שלוש מטרות: אבל במקום לגיטימציה הפכו אותנו לפושעי מלחמה, במקום ביטחון קיבלנו טילים מעזה על נתב"ג, במקום סינגפור קיבלנו דארפור" • "לעולם לא ניתן לשפת הפוליטיקלי קורקט להשתלט עלינו. לא ניתן לכבס אותנו בשמות"
כ"ו תמוז התשע"ה / 13.07.2015 12:11

הבוקר (שני) נפתח כנס המכון הישראלי לדמוקרטיה והעיתון מקור ראשון, לציון עשור לגירוש מגוש קטיף, שיבחן את תפקודה של הדמוקרטיה הישראלית בהתנתקות ואת הלקחים שניתן להפיק מהמהלך. בכנס יקחו חלק, בין השאר, שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, ויו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג.

בכנס ארבעה מושבים שיבחנו את תהליכי קבלת ההחלטות של השלטון, יחסה של החברה הישראלית להתנתקות ולמפונים, השבר בציונות הדתית והסיקור התקשורתי.

שר החינוך נפתלי בנט נשא דברים בכנס ואמר: "בבסיס ההתנתקות היו שלוש מטרות: קבלת לגיטימציה מהעולם, השגת ביטחון, ופיתוח עזה על ידי פלסטינים, עד שיקימו סינגפור של המזרח התיכון. והתוצאה היתה: במקום לגיטימציה קיבלנו את דוחות גולדסטון ושאבס, הפכו אותנו לפושעי מלחמה, במקום ביטחון קיבלנו טילים מעזה על נתב"ג, במקום סינגפור קיבלנו דארפור.

"הרי הדיון הבטחוני נגמר עוד לפני שהתחיל. הדיון המדיני נגמר עוד לפני שהתחיל. הדיון התקשורתי נגמר עוד לפני שהתחיל. הם לא היו המטרה, הם היו האמצעי. מי שרצה שנעשה את ההתנתקות, רצה גם שנסוג מהגולן. זה אותם האנשים. לו היינו שומעים בקולם גם אז, דאעש היו היום משכשכים את רגליהם בכינרת, במקרה הטוב, והיא היתה אדומה מדם.

"לכן במקום לדבר על ההתנתקות שהיתה – אני רוצה לדבר על איך לעצור את ההתנתקות הבאה.

"אומר את זה פשוט: מטרת ההתנתקות היתה עצירת עליית אליטות של הציבור הדתי לאומי, שבמשך שנים צברו עמדות השפעה לגיטימיות, אבל מסוכנות לדעת אנשי השמאל. הם הרגישו שמישהו שינה את החוקים, אבל לא טרח לספר להם".

"בשנים האחרונות מתחרש בישראל תהליך רחב של חילופי אליטות. האליטות הישנות שלטו בישראל בכל המערכות הרלוונטיות: עד שנת 77 הם גם ייצגו את העם. מאז העם העז להצביע הפוך מהאליטות, ואז התחיל תהליך של היאחזות האליטות הישנות בקרנות המזבח.

"זה נכון לגבי כל האליטות: ראשונה, האליטה התקשורתית – היא עברה בשנים האחרונות שינוי. לא מספיק, לא מאוזן, אבל היא בעיצומו של שינוי. קולות שפעם הושתקו היום נשמעים: אפשר לראות יותר אנשים מהפריפריה, עם כיפה ואפילו אם פאות. תרמו לכך לא מעט אמצעי התקשורת החדשים: הפייסבוק, הטויטר, הווטסאפ – אמצעי תקשורת שאין עליהם רגולציה ועורכים, והרוח האמיתית של העם יכולה לבוא בהם לידי ביטוי – ובעקבותיהם, אמצעי התקשורת המסורתיים היו חייבים להתאים את עצמם לאווירה הציבורית החדשה".

"שניה, האליטה המשפטית – אותה מערכת משפט שאישרה את ההתנתקות, מהלך שזכויות האדם היו ממנו והלאה. מהלך שפגע בחלש, שזרק אזרחים שהמדינה שלחה אותם להתיישב בחבל ארץ מביתם. מערכת משפט שעצרה אוטובוסים של מפגינים בדרך להפגנה, שמנעה מאנשים למחות, מערכת שנתנה הכשר למהלך שעד היום המגורשים טרם התאוששו ממנו.

"מערכת משפטית ששמה ללעג ולקלס את המושג זכויות האדם והראתה שגם זכויות אדם הם עניין של גיאוגרפיה. לא של אידיאולוגיה.

"שלישית, האליטה האקדמית – המצב שבו מרצים ישראליים קוראים להחרים את האוניברסיטה של עצמם זוהי קניבליזציה שקיימת רק במדינת ישראל. חיזוק המגמות הציוניות באקדמיה הוא תהליך הכרחי שמדינת ישראל אינה צריכה להתבייש בו.

"ורביעית – האליטה התרבותית. רק בשבועות האחרונים היינו עדים למתקפה קשה של אומנים על נבחרי ציבור שהביעו את דעתם – ועל העם כולו. בהמות, מנשקי קמיעות, מנשקי מזוזות, יוצאים מהחורים, מכתתים רגליים לפריפריה. הצגות על מחבלים שרצחו ועינו חיילים זכו לתמיכת מדינת ישראל – הדבר הזה נפסק. אנחנו בתהליך שבו מחזירים שפיות גם לתרבות.

"אבל חברים, צריך לומר את האמת – לצד תהליכים שאנו רואים באליטות התקשורתיות, משפטיות, אקדמית ותרבותיות – אנחנו עדיין נמצאים בטווח סכנה. הסכנה נמצאת באליטה הפוליטית".

שר החינוך התייחס לכך שהליכוד היתה המפלגה שביצעה את ההתנתקות: "הסכנה היא ההתנתקות הבאה. לפני עשר שנים, הדברים נהיו לי ברורים. גם בתחום הפוליטי אנחנו צריכים לפרוץ את תקרת הזכוכית. ברגעים המכריעים – הציבור הימני והציונות הדתית מצאו עצמם לבד על הגג. זאת האמת.

זה קרה, זה יכול לקרות שוב. וזה תמיד מגיע בהפתעה. ההתנתקות הבאה יכולה לקרות בכל רגע, אם לרגע נניח את ידינו שוב מהגה המדינה. אם לרגע נסובב את הראש.

"אחיי ואחיותיי מתיישבים, אנשי הציונות הדתית: על חורבות גוש קטיף ראינו מה קורה כשאנחנו מתנתקים מהעם. ראינו מה קורה כשאנחנו נשארים צודקים ב-ד' אמותינו, ראינו מה קורה כשאנחנו מסתגרים. בהתנתקות למדנו שאסור לנו להפוך את המאבק על ארץ ישראל למאבק של מתנחלים או למאבק של דתיים. למדנו שאי אפשר להתחבר לעם ברגע האחרון.

"ואני אומר באופן ברור: מפלגה שהיסוד שלה לא עומד על מורשת ישראל אלא על טיעונים ביטחונים בלבד – יכולה בוקר אחד להחליט שלפנות יהודים זה הדבר הנכון. היום אסור למסור את הגולן מסיבות בטחוניות – מחר זה ייראה אפשרי. היום הר הזיתים הוא נכון אסטרטגית – מחר חלילה מישהו יחשוב שאפשר לוותר גם עליו.

"טעויות בטחוניות אסור לעשות, אבל זה אפשרי, טעויות ערכיות פשוט אי אפשר לעשות. מי שמאמין שעם לא יכול להיות כובש בארצו – לעולם לא יוכל לבצע התנתקות.

לעולם לא ניתן לשפת הפוליטיקלי קורקט להשתלט עלינו. לא ניתן לכבס אותנו בשמות: לא התנתקנו מעזה. גירשנו יהודים מעזה. באוסלו לא היו "פעימות". היו נסיגות. גם המחבלים לא שוחררו ב"פעימות". הם שוחררו בעיסקאות שחרור מסוכנות שאסור שיחזרו שוב.

"תרבות השקר שאוחזת לעיתים במדינה שלנו גורמת למילים להיות כלי לטיהור שרצים מוסריים. לא עוד. פעימות יש רק בלב, נסיגות הן לא פעימות. דפיקות הלב שמרגיש יהודי כשאחיו מגרש אותו מביתו – אלה הן פעימות. הפער בין אידיאולוגיה לבין מעשה של מנהיגים – זוהי התנתקות מהבטחותיהם. אבל המעשה הוא היה גירוש. אין מילה אחרת".

"אני החלטתי לאחר ההתנתקות שלא אשתוק יותר. הבנתי שגם אם בדמוקרטיה הרוב קובע, הרוב לפעמים טועה. אני לא הורדתי מלוח ליבי את הסרט הכתום. אני קיבלתי החלטה לעצור את ההתנתקות הבאה".

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
    הגירוש
    13/07/2015 16:24
    לוי נחום
  1. כל יהודי נורמלי צריך לדעת שאין הבדל אם חייל של אנטיוכוס בא לפנותו מביתו או כל חייל אחר.
    ומה יקרא אם הרוב יחליט להטיל פצצת אטום קטנה על חיפה האם גם אז על חיילים לבצע?
    אלה הם רק חלק מהשאלות ששאלתי בשעתו ברשת ב את מר פרס בזמן הסכמי אוסלו בהיותו שר החוץ