רגע לפני שאנחנו מתעטפים שוב בתחושת הערבות ההדדית ויוצאים בקמפיין ‘אברהם עדיין חי’, אסור לנו לשכוח את המחיר הכבד ששילמנו בעסקה האחרונה, מחיר שגבה מאיתנו עשרות הרוגים ומאות פצועים.
היה הגיון בהשתקת הפרשיה, יש הגיון במשא ומתן שקט, ויהיה נכון גם אם לא תצא לפועל עסקה לשחרורו.
בימים הקרובים אנחנו ניחשף לקמפיין מתוזמר שינגן לכולנו על הרגש, קמפיין שיזכיר לנו כמה קשים הם החיים בשבי, קמפיין שישייך את ההשתקה של המקרה הזה לצבע העור של הנעדר.
אל תתנו לקמפיין הזה להשפיע על התודעה שלכם. אל תתנו לבעלי האינטרסים לשכנע אתכם שצריך לשחרר אותו בכל מחיר.
לא לחינם עיתון ‘הארץ’ הפעיל לחץ מאסיבי על גורמי הצנזורה לפרסם את הידיעה. “לא מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן” – הם פשוט מעוניינים בעסקת שחרור מחבלים נוספת.
אין לנו זכות מוסרית לשחרר מאות רוצחים בעבור אדם שמסר את עצמו ביודעין לחמאס, אין לנו אמפתיה כלפי אזרחים שעוברים פעם אחר פעם את הגבול.
נכנסתם לשם בכוחות עצמכם? צאו משם באותה הדרך.
אני מתפלל לשלומו של אברהם, אני מחזק את משפחתו, מקווה שהוא יחזור בריא ושלם בגופו ובנפשו, אך באותה מידה אני מקווה שלא ישוחרר ולו רוצח אחד תמורתו. דמם של אלפי ישראלים לא יותר אדום מדמו.
זכרו את הביקורת וההלקאה העצמית, שהלקינו את עצמנו, לאחר שהתבררו לנו סיבות שחרורו של טננבאום. אברהם מנגיסטו זה לא גלעד שליט, זה טננבאום.
מתפללים לשלומו, מחזקים את משפחתו ומקווים שיחזור הביתה בריא ושלם. אבל לא בכל מחיר.
הבהרה: המאמר הזה היה נכתב בדיוק באותו ניסוח גם אם היה מדובר בישראלי אשכנזי או מזרחי, חרדי או חילוני, ימני או שמאלני.
מי שמכיר אותי יודע כמה אני מחובר לקהילה האתיופית בעיר ראשון לציון, וכמה אני פועל למענה.
אל תקחו את זה לשם.