אנו כל כך שונים? • על מסע עם עיתונאים

עיתונאים ואנשי תקשורת הם בהחלט זן מיוחד.

נדמה כי ראו הכל, כבר שמעו הכל, ומה שלא למדו כנראה בקושי שווה ללמוד. לפחות כך היה הדימוי שלי לפני נסיעה משותפת עמם, במסגרת הקורס לאנשי תקשורת בכירים ‘גשרים.קום’ של ארגון ‘גשר’ למסע מרתק ומרגש בניו יורק.

כנראה שבמודע או שלא, אותם חברי התוכנית שהסכימו להצטרף, באו מראש בידיעה שתוכנית של גשר תדרוש מהם רמת פתיחות גבוהה יותר מהרמה אליה היו רגילים.

טרום הנסיעה לארה”ב הקבוצה נפגשה בארץ מספר פעמים בחודש, במשך כחצי שנה, ביקרה במקומות שונים תוך היכרות עם עולמות תוכן החדשים לה.

הקבוצה כללה את אנשי רשות השידור וקול ישראל, ערוצים מסחריים שונים, ערוצי מדיה חרדיים, עיתונאים מובילים כמו עיתון הארץ ומקור ראשון, חלקם מעולם התוכן המקוון של אתרי האינטרנט המגוונים, כולל אתר מכובד זה.

דובר רבות על תפקידה של התקשורת. בבסיסה היא אמורה לדווח וכערך מוסף גם לתת פרשנות.

ישנה טענה רווחת כי התקשורת לא רק מסקרת, אלא מפנה זרקור על המפלג והמסכסך ואף פעם לא על המאחד.

כאשר עו”ד דב הלברטל כותב, למען הפרובוקציה, על הפסטיבל בעקבות רצח הנערים, וכאשר מעלים אדם כמו אמיר חצרוני לשידור – זה ‘מוכר’, מאחר “ובעלי התקשורת צריכים גם להתפרנס” [את הניסוח הזה שמעתי מאדם בכיר בתקשורת החרדית].

לכל אחד דגל אדום

אחת הסיבות שקורס גשרים.קום יוצא מגבולות הארץ, היא ליצור דינמיקה אחרת בתוך הקבוצה.

לא רק מפגש שבועי, כאשר תוך כדי כולם מחוברים ומוטרדים על ידי מכשיר הסמרטפון שלהם, אלא שהייה אינטנסיבית יחד למשך שבוע ימים. מארוחת בוקר (ותפילת שחרית למי שרוצה) ועד לרגע שהולכים לישון.

בכל יום חווים מספר חוויות חזקות כמו: מפגש עם עיתונאי בכיר מהניו יורק טיימס, ביקור בישיבה חרדית המשלבת לימוד תורה ברמה גבוהה לצד לימודים כלליים ומקצועיים לתלמידים המתקשים בלימוד, מפגש עם רבנים ממגוון הזרמים, ולסיום שיח פתוח עם עסקן בכיר מסטמאר בויליאמסבורג.

לכל אחד מהמשתתפים יש מפגש שמאתגר אותו. לכל אחד דגל אדום בפוטנציה. רב רפורמי לאחד, ועסקן מסאטמר לאחר. מה עושים, עם מי יושבים, איך להתייחס, מה לדווח ובאיזה צורה?

כחלק מהתוכנית המשתתפים באים במגע עם מקומות המאתגרים אותם. כל אחד ואחת נאלצים להתמודד עם זה. מה הם גבולות השיח, מה קץ הסובלנות ואיך מתמודדים כאשר ערכים עמוקים מתנגשים עם הרצון לבנות משהו ביחד?

התכנית יצרה מעין מעבדה קטנה לחברה בכללותה, דבר שהצית לא מעט דיונים סוערים, במסגרת השיח המכבד בתוך הקבוצה.

לפחות במעבדה זו אנשי גשרים.קום הוכיחו שאפשר להמשיך שלא להסכים, גם בעוצמות גבוהות, אך מבלי לשבור כלים.

אני אופטימי, אם כי זהיר.

בסוף כל יום ישבנו יחדיו, חרדים – חילונים – דתיים – נשים וגברים, בניסיון לנתח, רגשית ושכלית, מה עברנו, אך בעיקר מה למדנו על עצמינו.

רב תרבותיות

בתחילת התהליך הייתה תחושה כבדה שמעבר לזהות הפרטית, כל אחד בא עם זהות נוספת. כך למשל כלי התקשורת בו הוא עובד, האג’נדה המוצגת בו, המגזר אליו שייך, ובמילים אחרות: אחת משלל הזהויות שכל אחד ואחת מאיתנו סוחב לכל מקום.

כאשר חוויה רודפת חוויה וישנם גם הנסיעות המשותפות באוטובוס, מצטברות שעות רבות ביחד, ובעזרתן אפשר במעט, ולו לזמן קצר, להוריד מעט מהעומס איתו הגענו ולהתייחס אחד לשני כבני אדם שעוברים יחדיו ובמשותף חוויות, אנשים ומפגשים.

מיותר אולם חשוב לציין, אין שום מחשבה לשנות או לשכנע. ממש לא.

מה שכל כך יפה ומאתגר במפגש היה להרכיב קבוצה איכותית מעין זו, שבאה מעולמות תוכן חזקים ומגובשים, כאשר לכל אחד מספר זהויות, יהודית, ישראלית, מגדריות ועוד. בניו יורק הייתה הזדמנות לגעת בזהות העצמית, אולי (?) במקום שאני לא רגיל לגעת.

היתה כוונה להכיר, להקשיב, ללמוד, לחוות דברים, ולעשות זאת עם מקבץ אנושי ואנשים ייחודיים שאפשר לשתף במחשבה, רגש או תובנה.

ימים יגידו מה תהיה ההשפעה של תוכנית ייחודית זו, אבל אני מאמין כי הזירה הציבורית בכלל והתקשורתית בפרט חשובים מאד ביצירת שיח מעמיק בנושאים בוערים בחברה שלנו – ואין זה משנה מהם דעותיך.

היה לי כבוד גדול להצטרף למסע, ובטוחני שעם ההתמדה שלנו בבניית גשר ועוד גשר, נצליח לראות שינוי לטובה שלא ישפיע רק על התקשורת, אלא על החברה כולה.

כמו שלמדנו להגיד אחרי כל מפגש עם האורחים והמארחים שלנו, אני מאחל לכולנו – “תהיו שונים, תהיו ביחד!”

• דניאל גולדמן הוא יושב ראש תנועת גשר ואיש עסקים, המתגורר עם משפחתו בבית שמש.