חוזר הביתה מותש. והיא? מתנפלת עם זוטות • הפיתרון

הרב מאיר אפל, יועץ זוגי
|
י"ב תמוז התשע"ה / 29.06.2015 20:29
במעט מחשבה ניתן לפתור בעיות ‘גדולות’ שמציקות ילבני זוג – כמו הסיטואציה המוכרת לכל גבר כאשר הוא חוזר לבית בסוף יום עבודה • הרב מאיר אפל מסביר מהו הצורך המניע את האשה בהתנהגות זו ומהו הפיתרון הנכון לבני הזוג

רבים עד אין-ספור המה המקרים ה’קטנים’ והלא משמעותיים לכאורה, אך המציקים לחיי בני הזוג.

ה’מקרים הקטנים’ הללו, עוברים עליהם משום מה ללא שימת לב מיוחדת, או מחשבה שאכן ניתן וצריך לשנות זאת, למרות שהם בבחינת “הררים התלויים בחוט השערה” ואשר עם מעט התבוננות והתחשבות לנפש האחר – ולהבנה לצרכים הנובעים ממבנה האישיות השונה הטבוע בבן הזוג –  היו  משפרים לאין ערוך את חיי הזוגיות שלהם ומרבים שלווה בבית.

אתמקד בדוגמה מעשית שעולה וצפה אצל מרבית בני הזוג שנתקלתי בהם, מכל חתכי הגילאים – החל מן הצעירים ועד לוותיקים שבהם.

דוגמא שבה נוכחתי לדעת מנסיוני, כי באין יודע כולם עלולים לשגות בה.

סח לי בעל שעובד קשה לפרנסתו מבוקר ועד לשעות הערב המאוחרות, כדי להביא טרף לביתו, וגם בהמשך יומו לא נעדר משיעור תורה אשר הוא אצלו כחוק בל יעבור, וכאשר חוזר הוא לביתו, תשוש כולו, משתדל הוא להגיע כשמאור פנים נסוך על פניו, לפגוש בילדים שעדיין נותרו ערים, להתעניין בשלום רעייתו, והיא – כך הוא מרגיש – מתעלמת מכל הקושי והיגיעה שעברו עליו במשך היום.

רק הוא יושב רגע במנוחה, כך הוא מספר, ומנסה לחלץ עצמות, פותחת היא במונולוג חד-צדדי וארוך ומספרת לו את כל הדברים הקטנים והפעוטים שעברו עליה, החל מראשית היום ועד אחרית, וממש מתישה אותו בסיפורי סרק זוטרים ומשמימים.

וכשרק מנסה הוא לפוש מעט ו’להתרווח’ בשקט על הספה, הוא מגלה שלא רק שהיא לא מאפשרת לו את הדבר הזה, האלמנטרי כל-כך מבחינתו, אלא היא עוד מעזה לגלות סימני פגיעה ועלבון דוגמת: אני לא מעניינת אותך? לא חשוב לך לשמוע מה עבר עלי? וכדומה .

“אני מרגיש שהיא ממש לא מנסה להבין אותי”, סח לי האיש.

וגם: מה היא חושבת לעצמה? מה היא  באמת לא יודעת שהגעתי ‘גמור’ כעת?

האם הנו צודק?

התשובה היא חותכת: לא!

הכיצד?

נסביר זאת: הוא אכן באמת ראוי להערכה רבה על עמלו ויגיעתו לפרנסת הבית, ולשאר המטלות אותן הוא עושה במשך היום.

עם זאת, החיסרון של אדם כמותו בהבנת נפש רעייתו הינה בעוכריו, וגורמת לו להגיע שלא ברצונו וטובתו, ולבטח שלא בהבנתו, למצב הלא נעים והמיותר אליו הוא אכן נקלע מידי יום ביומו.

לגמרי לבד

בעל שכזה צריך לשום על לבו, שעם כל ההערכה למסירותו ועבודתו לטובת הבית, ואף לטובת האשה הזו הניצבת לפניו, ולשם עולליהם המשותפים, הרי שהיא עומדת לפניו זה עתה לאחר שהייתה ושהתה במשך היום לבד. ויותר מכך: בלעדיו!

לבד היא טיפלה בילדים, לבד היא סדרה את הבית, ובדד חיכתה לו בכל מאודה שישוב.

גם אם במשך היום  עבדה ויצאה ופגשה אנשים רבים, וסביבה היתה חברת אנשים מרובה ומגוונת, עדיין היא בתוכה מייחלת לרגע הזה בו היא תוכל לשתף אותו, את בעלה שלה, היחיד שלה, ביום שעבר עליה בלעדיו, החל מהרגע בו הלך ועד לשובו.

את כל חוויות היום הקטנות ו”הלא חשובות” שאירעו לה בהעדרו, היא מחזירה כעת לעצמה ומשלימה את החסר שהיא חשה באי נוכחותו, על ידי שיתופו והאזנתו לסיפור אירועים אלו, גדולים או קטנים, משמעותיים ורציניים ואפילו טפלים –  אין זה משנה כלל וכלל.

כרגע היא משלימה לעצמה בדיבורה את מה שלא היה לה במשך היום – את בעלה לצידה.

ידיעת דברים אלו לכשעצמם, אמורים להקל על  הקושי הראשוני והטבעי שקיים גם אצל בעל עייף ולאה, לנוכח שטף הדברים הניגר מולו על ידי רעייתו.

ובכל זאת, כדי להימנע מהקושי האובייקטיבי שבו אכן מצוי בעל שכזה, העצה המעשית הפשוטה והיעילה היא, לנהוג בחכמה וליזום בעצמו את השיח האמור, ובכך להקל מעליו משמעותית, ועם זאת לתת לה את תחושת השיתוף הכה נחוצה ונזקקת לה.

הצעתי היא, איפוא, שכאשר חוזר הבעל מעבודתו, או לכל הפחות כשדורך על מפתן הבית, יתמהמה קמעא וישים בלשונו מקבץ אירועים, פשוטים אפילו, שקרו לו או לאחרים בסביבתו במשך יומו, וכאשר יכנס הביתה יספר לה זאת בחיוניות וברגיעה תיכף וסמוך לכניסתו.

התנהלות כזו תגרום לאשה לחוש כי הנה בעלה משתף אותה ביומו, והחוסר שהיה קיים לה עד עכשיו בהעדרו מושלם לה זה עתה על ידו.

ברוב המקרים, הדבר אינו משנה לה כיצד תחושת החוסר מושלמת, האם כשהיא זו המספרת, או על ידו כשהיא זו השומעת, ואדרבה כשזה מגיע מכיוונו – הצורך של האישה להשלים את החלל מגיע למילויו בצורה מושלמת יותר.

לא רמייה

לאחר הנהגה מתמדת שכזו מצד הבעל, האישה תרגיש כי בעלה משלים לה מעצמו חסרון זה, ולא תזדקק לריבוי הדברים עמם היא נוהגת ל’התקיף’ בבואו, בטח שלא בדרך קבע.

חובה לדעת כי התנהגות שכזו אינה רמייה כלפי האשה, או התחכמות כיצד לעקוף את הפטפטת המציקה העלולה לתפוס את הבעל התשוש בשובו… יש כאן השלמת צורך נפשי ממדרגה ראשונה של אשה, שזקוקה לכך במאוד ומצפה לכך מבעלה.

הדברים שסחה לי אשה לא מזמן בגילוי לב, יאששו את הדברים הכה ברורים הללו כהודאת בעל דין.

היא סיפרה שכאשר בעלה שב הביתה לאחר יום היעדרות ארוך ומתיש, והיא מגלה אותו קורא עיתון ושקוע בו, או כל סידור דברים אחר, הרי שלמרות המודעות שלה לעייפות  בה הוא שרוי ולצורך במנוחה לה הוא זקוק, היא חשה שהנה הוא מתעלם ממנה, ויוזמת טריקת דלתות או גרימת רעש אחר, כדי להסב את תשומת לבו לנוכחותה שכה חסרה לה בשעת שובו.

התנהגות שכזו אינה  תמוהה ומוזרה או בלתי נורמטיבית, ואף אינה באה מחוסר התחשבות או חלילה רוע כלל ועיקר. היא מגיעה, כאמור, מתוך הצורך הפנימי הנשי הכל כך חזק של חיבור, על ידי שיתוף שטבוע בה ומתבטא בצורה זו.

במעט התבוננות והשקעה נבונה, ניתן להשלים חסרים משמעותיים אלו לבת הזוג שחיה לצידנו.

לתגובות והערות: הרב מאיר אפל יועץ זוגי, ראש מכון שלמ”ה לשלמות הבית [email protected]