המסבירן של ה’זלוינים’ נפגש עם אנשי תקשורת ישראלים. מה יצא?

1.

לא בכל יום נקלעת קבוצת אנשי תקשורת ישראלים לשכונת ויליאמסבורג בברוקלין. בפרט כאשר הקבוצה מורכבת גם מאנשי תקשורת חילונים, לצד נשות תקשורת.

הייתה זו קבוצת ‘גשר, אשר כשמה כן היא: גשר להבנה בין חילונים, דתיים-לאומיים וחרדים. לא על מנת להיות מושפעים זה מדרכו של זה, כי אם ובעיקר לרכך את להט השנאה השוררים כיום בישראל בין המגזרים השונים.

האמת צריכה להיאמר: לא בכל יום נעתר איש חסידות סאטמר לשבת ולשוחח עם קבוצה כזו. זו אולי הסיבה שכל-כך הופתעתי כאשר דוד ניידרמן, חסיד סאטמר, הרים את הכפפה וביצע את המשימה.

אל השכונה הגענו באוטובוס. בלי להתבשר על הגעתנו, כבר יכולנו לנחש כי אנחנו ממש כאן, בויליאמסבורג, אחד המעוזים החרדיים הגדולים בניו יורק. מן החלונות נשקפו בנייני השכונה, צפופים יש לומר. פה ושם ניצב על עומדו מבנה של מוסד, תלמוד תורה, ישיבה, בית ספר לבנות, ובין לבין, האוטובוסים הצהובים – ההסעות המובילות את הלומדים אל מוסדות החינוך.

‘בית חינוך לבנות’, היה רק אחד השלטים, זה שהצלחתי לקרוא במהירות בה נסע רכבנו. בין לבין יכולנו להבחין בחסידים, פאותיהם מסולסלות וארוכות, וציציותיהם מתנופפות ברוח, מונחות מעל לחולצתם ומתחת למעילם.

בגינת המשחקים שיחקו ילדי חמד, שכבר סיימו את לימודיהם. הגם שיום ראשון היה זה, הרי שבשכונה מתקיימים הלימודים גם ביום זה, כמו בשאר ימות השבוע.

ברוכים הבאים למאה שערים של אמריקה.

2.

אולי משום שהעדיף שלא נצא לשוטט ברחובות השכונה (תמיד יכול לצוץ קיצוני שיזרוק איזו עקיצה, צעקה או אפילו אבן קטנה), העדיף הרב ניידרמן לעלות אל האוטובוס – ולקבל שם את פנינו.

בידידותיות מופלאה, צריך לומר, ובסבר פנים יוצא-דופן.

כמה מילות ברכה, ובמינימום של יציאה אל הרחוב, זינקנו מהרכב אל קומת משרדים ממוחשבת, השייכת למשרדי הקהילה המקומית. שם, באחד מהחדרים, הוא נעתר לשוחח.

האם היה עושה זאת אילולי המחלוקת הקורעת כיום את בשרה של חסידות סאטמר לשני חלקים? זו הייתה המחשבה שעלתה במוחי, כשהאיש כל-כך התאמץ להסביר את עצמו ואת החצר שהוא מייצג – בפנינו. בלי להתייפיף, אמנם, אבל עם ‘לעגל פינות’.

“I am soory”, הגיב לחלק מהשאלות, כשהוא מבהיר שזו עמדתם בלתי מתפשרת, גם אם הדבר אינו מוצא חן בעיני רבים. אולי גם בעינינו. אני מצטער מאוד… משהו על גבול ה’תקפצו לי’.

מצד שני, כשנשאל על שיתוף הפעולה של הקהילה עם השלטונות, במקרה של מעשי תקיפה בקהילה, הגן על אנשיו בהסבירו כי כן, הם משתפים פעולה עם פקידי הסעד. אחר כך, כשיצאנו, לחש על אוזני אחד מהחברים ש”זה לא ממש מדויק”. מה שנכון.

אבל מה זה משנה. בכל מקרה, הוא מצטער…

אבל לפני הכל, קבלו כמה מילות הקדמה על סאטמר, למי שלא ממש מתמצא וגם לחברים בקבוצה שאולי לא הבינו מספיק את הסבריו המפולפלים, שתיבלו את האנגלית בר’ הגרונית האופיינית לחסידי סאטמר.

3.

ההתחלה, כמו תמיד, עם סיפור שואה. הוא סיפר אותו ‘על קצה המזלג’.

היה זה בשנת 1944, קצת יותר משנה לפני סוף המלחמה, נכנס הצבא הגרמני גם להונגריה. כל חלקה המערבי של רומניה (טרנסלבניה), זה שכלל גם את העיירה סאטמר, היה נתון אז לשלטון הונגרי (היום הוא שוב חלק מרומניה).

החסידים מיהרו להעביר את האדמו”ר רבי יואל מסאטמר אל העיר קלויזנבורג, במטרה להצילו ולהבריחו אל מעבר לגבול, אל תוך שטחה של רומניה, אלא שהוא נלכד והוכנס אל הגטו המקומי. אחרי תלאות, שכללו מסע ב’רכבת קסטנר’, הגיע לשווייץ.

עם תום המלחמה, בשנת 1945, עלה ארצה, אבל רק שנה חלפה בטרם החליט לעקור לארצות הברית, שם הקים את חצרו בשכונת ויליאמסבורג.

עד מהרה הקימה החסידות מוסדות משל עצמה, כשהיא מתנתקת ממוסדות החינוך החרדיים המעטים שהיו בניו יורק. את החסידים עודד לדבר רק בשפת היידיש. לימים יילך הדבר וישתנה, עד ליום בו עמד מולנו ניידרמן כשהוא משוחח באנגלית ומסביר כי זה – הדיבור האנגלי – לא נכלל בגדר “חדש אסור מן התורה”.

“הסבא שלי, כמו האבא שלי, דיבר הונגרית, כי זו הייתה שפת מדינתו, ואני מדבר אנגלית, כי זו שפת המדינה שלי”, יסביר בהמשך.

בשנת 1968 לקה האדמו”ר רבי יואל בשבץ, שהותיר אותו משותק למחצה. ההנהגה עברה לקבוצה מצומצמת, שכללה, בין היתר, גם את אשתו, אלטא פייגא טייטלבוים.

בקיץ 1979 הוא נפטר, כשאינו מותיר אחריו ילדים.

בחירת היורש הפכה הפעם לקשה יותר, ובכל זאת הצליחה החסידות לשמור על אחדות. האדמו”ר רבי משה טייטלבוים, אחיינו של רבי יואל נבחר, אל אף מורת רוחם של מתי מעט עסקנים, יש אומרים, אף של הרבנית עצמה.

האדמו”ר מסאטמר

בתחילת שנות ה-2000 חלה האדמו”ר והחלה התפלגות החצר לשני חלקים ברורים: תומכי הבן הגדול, רבי אהרן טייטלבוים ותומכי בנו השלישי, רבי זלמן לייב. בחיי האב לא הורגשה המחלוקת בעוצמה, אך עם פטירתו, בכ”ו בניסן תשס”ו, נרשם פילוג רשמי בין הפלג המכונה ‘אהרונים’ או ‘ארוינים’, לבין הפלג הקרוי ‘זלוינים’ או ‘זאליס’.

עד היום מתנהל מאבק משפטי בין הפלגים, בבית המשפט האמריקני, על נכסים שונים.

4.

חסידות סאטמר מתאפיינת במאבקה נגד מדינת ישראל. לשבחו (או שלא, תלוי את מי שואלים) של ניידרמן, הוא הצליח לומר את הדברים מבלי לעורר עליו את חמתם של העיתונאים הישראלים, שהקשיבו לו קשב-רב.

הוא לא סיפר לנו, למשל, על דעתו של רבי אהרן באשר לארץ ישראל: “אם ניקח כל פרצות הדור, והעבירות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם בכף מאזניים אחת, והמדינה הציונית בכף מאזניים השניה, תכריע [המדינה] את הכל, שהוא השורש של אבי אבות הטומאה שבכל העולם כולו…”

והגם שסיפר שאינם משתתפים בבחירות בארץ ישראל (“וגם לא הולכים להתפלל בכותל המערבי”, כפי שהערתי לו, וזכיתי להסכמתו. אם הוא רצה לדלג על זה, הרי שהנושא עלה גם עלה) – אבל הוא לא סיפר, שדעת רבי יואל הייתה ש”השתתפות בבחירות למדינה אסורה ביהרג ואל יעבור מפני שהיא כוללת שלוש עברות החמורות…”

מצד שני, בשל העובדה שחסידי סאטמר יוצאים להתפרנס מיד לאחר נישואיהם, הוא יכול היה להציב בפני אנשי התקשורת דגם ודוגמה ל”חרדים עובדים”, חלומו של כל חילוני במדינת ישראל…

כי כן, בדיוק כפי שאמר, חסידי סאטמר מאיישים בתי עסק מפורסמים במנהטן, כמון גם תעשיית היהלומים, הנדל”ן, ובעצם מה לא. עשו סיבוב קצר במנהטן, ותראו במו עיניכם.

היינו שם. פגשנו בהם בצאתם מיום עסקים מפרך, כמו גם בשבתם במסעדות היוקרה. בעוד אנחנו הסתפקנו במנת פתיחה (ונפרדנו מעשרות דולרים). הם הזמינו עוד ועוד ועוד…

הוא נשאל על פגישותיו של משה פרידמן מבלגיה עם בכירים בארגוני הטרור, והתנער ממנו ומכל קשר של סאטמר איתו. בקטע הזה, הוא צודק. הם בפירוש לא נטורי קרתא. יחד עם זה חשוב לציין, כי דווקא האדנמו”ר זלמן לייב  נחשב קיצוני יותר מאחיו הבכור רבי אהרן. וניידרמן, נזכיר, שייך לפלג ה’זלוינים’…

“הרבי זצ”ל נהג לומר, כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא”, הרחיב ותיאר את מעשי החסד הרבים בהם היה שותף. חסידות סאטמר, אגב, ידועה בפעילותה בכל הקשור לפעילויות חסד וצדקה.

“זכיתי להיות שליח של הרבי זיכרונו לברכה, גם במקומות מסוכנים ביותר בעולם. והכול, למען הצלת יהודים”, המשיך, ותיאר כתבה ב’משפחה’. “אני לא יודע איך הגיעו למקור, כנראה לקחו ממקור כלשהו… זה היה זה בפורים אחרי קריאת המגילה, כשעזבתי את המשפחה והידידים ונסעתי לאיראן, לחפש יהודי שאבדו עקבותיו. זה מה שרצה הרבי.

5. 

“יחד עם זה”, עבר לנושא ההשקפתי, “אנחנו לא מאמינים במדינה ליהודים, לפני שהמשיח בא”.

האדמו”ר רז”ל מסאטמר

ועוד משהו. “אנחנו גם לא משתמשים בשפה העברית, כי היא חודשה על ידי אליעזר בן יהודה שלא האמין בהקב”ה. לכן, איני מוכן לדבר בעברית. ואני אומר את זה ‘דוגרי'”…

יש מושגים בעברית, מהתנ”ך, אבל לדבר בשפה, זה לא.

אז אתם יודעים עברית, אבל לא מדברים עברית? – שאלתי.

“כן”, ענה, “אנחנו מתפללים כל בוקר בלשון הקודש, ואנו מדברים בלשון הקודש, אבל מסרבים לדבר בשפה שנוצרה מכפירה. לקחו מושגים והשתמשו בהם לגשמיות. לשון הקודש תמיד שימשה לשפה לדיבורים של קודש”.

 אבל יש הרבה חסידי סאטמר שמדברים עברית, הערתי לו.

“כן, הם גרים בישראל”.

“לא”, אמרתי, ונזכרתי בשתי דודותיי המתגוררות בויליאמסבורג. “הם גרים כאן…”

“טוב, אני לא הדובר שלהם” – השיב…

 אמרת שאתה מדויק-מדויק כמו הדורות הקודמים, כמו הסבים והסבתות שלך, אני מניח שסביך וסבותיך לא דיברו עברית…  שאל אותו אחד מחברי הקבוצה.

“זה לא נכון, הם גרו בהונגריה ודיברו הונגרית, זו שפת המדינה, כל מדינה ושפתה שלה”.

 אז חסידי סאטמר בארץ מדברים עברית, של בן יהודה…כי זו שפת המדינה? – נשאל.

הוא בחר לדלג על תשובה, ושב אל התובנות הקודמות. “החתם סופר לימד אותנו, חדש אסור מן התורה. הוא לא נשתנה, הקב”ה, וגם אנחנו לא נשתנה…”

6.

מה באשר לקשרים עם הקונסרבטיבים והרפורמים. יש לכם? – שאלו אותו.

“לפעמים, צריך לפגוש אותם”, הסביר. וכן, הוא אמר, יש לו גם קשרים הדוקים מאוד עם חסידות חב”ד.

 במי תתמכו בבחירות הקרובות לנשיאות? – שאלנו, אך לא זכינו לתשובה חד-משמעית.

“אבל”, השיב ‘דיפלומטית’, “לפני קצת יותר מעשרים שנה התחרו ביניהם אשה יהודיה ואיש שחור למועמדות לקונגרס, ואנחנו תמכנו במועמד השחור, כי ידענו שהוא יהיה טוב יותר ליהודים. זה כל השיקול. מי יהיה טוב ליהודים”.

 בבחירות האחרונות, תמכתם באובמה? שאלנו.

“כן. כולנו”.

לא שאלנו, אבל לפי השקפת עולמם, הם סבורים מן הסתם שאובמה ‘טוב ליהודים’.

הוא הרי נגד ראש ממשלת ישראל, ומה יותר טוב מזה לחסידי סאטמר…