חז”ל אומרים לעולם אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו, ואדרבה שמח הוא בהצלחתם, שכן בסופו של דבר הצלחתם היא הצלחתו.
האמנם המשוואה הזו עובדת תמיד? האם גם כשהצלחת האחר היא הצלחתו תמיד ישמח בה? מתברר שלא!!! מקרה נורא התגלגל לפתחי, והתלבטתי רבות אם לפרסמו, אך השיקול התועלתי שאולי יצמח בכך, הכריע אותי בסופו של דבר להעלותו על הכתב.
תמצית המעשה כך היה:
בני זוג בסוף שנות העשור הראשון לנישואיהם הגיעו לפתחי לאחר שמריבות רבות נתגלעו ביניהם בצורה בלתי נסבלת, והם החליטו לפנות ליעוץ מקצועי.
זה החל עם הריטואל הקבוע, בו האיש שופך את טענותיו, ואחר כך האשה, או להיפך. בתחילה עשוה זאת כל אחד בפני בן הזוג השני, מחמת הצורך לאמת פרטים ולחדד את המקרים הנאמרים, או לברר יחדיו שלא הוקצנו הטענות יתר על המידה, ומאוחר יותר נעשה הדבר לעתים בנפרד.
ישב לו הבעל ושפך מרורות על אשתו שאינה טורחת בבית מספיק, אינה מקפידה בחינוך הילדים כדבעי, אינה מעריכה את השקעתו הגדולה בלימוד, תמיד מרירה כלפיו ומלאה טענות, ואינה מסתפקת במה שיש. היא מאופיינת בעיניים גדולות המלוות בבזבזנות יתר, ואילו הוא?
הוא עצמו ממלא את תפקידו כבעל וכהורה מעל ומעבר כמצופה, וכנדרש מבן עליה אמיתי ללא שאפתנות חומרית יתר. טענותיו היו נכוחות וברורות, אך משהו בהם “לא הריח לי”, למרות שעדיין לא עמדתי על טיבן מה לא מסתדר בהן.
דקלום?
משכך, ביקשתי ממנו לשוב על טיעוניו פעם נוספת. הוא משך בכתפיו בחוסר רצון, אך נענה, ושוב פירט את טענותיו כבראשונה. משהו בסגנון דיבורו העיק לי. מילותיו היו נשמעות כמו נאום מוכן המדוקלם על פה, ולא כמכלול של בעיות, שיושבות אכן על מפתחי הלב, ושהצטברו להן ובאו לכדי הצורך בפתרונן.
מאחר ובדיני נפשות ממש הדבר תלוי, נאלצתי להעמיד עצמי באור מעט מגוחך ולדרוש ממנו בתקיפות לשוב על טענותיו בשלישית.
שני בני הזוג הרימו עיניים תמהות, המוזרות של הבקשה הדהדה בעוצמה בחלל החדר. אך אני נאמן למלאכתי התעלמתי מהם, והתרכזתי בדבריו שנאמרו ברפות ובלאות כלשהי, אך עם אותו אוצר מילים מוכן, ועם אותו ניסוח בלתי משתנה, כשבכל טענותיו – הן בעניני קודש והן בחול – הנימה הכלכלית לא נעדרת מהם. בנוסף, הטענות תמיד הסתיימו בהצהרה הכה ברורה של הצורך בהסתפקות במועט.
חזותו אשר נבעה גם מסגנון לבושו, היתה נראית לי צדקנית ומעושה, ביחס לדבריו על הצורך להקריב למען לימוד תורה שנכללבכל טענותיו. ובכלל הסיומת ההירואית שנאמרה בפאתוס על מעלת ההסתפקות במועט
לאחר בירור משותף ומעמיק עם בני הזוג התבררה האמת במלא עגמומיותה..
אין רוח חכמים
אשתו הזריזה והמוכשרת סיימה קורס מחשבים יוקרתי בהצלחה רבה, ופגשה קופצים רבים שביקשו להעסיקה בשכר גבוה מאד, עד שבכל ראיונות העבודה שנערכו לה היא קבלה תשובה חיובית מיידית. אך בבית נתקלה בכל פעם בסירוב מתמיד מצד בעלה, אשר אסר עליה לקבל את המשרה הנחשקת.
פעם זה היה מקום שאין רוח חכמים נוחה הימנו, למרות שהמקום כן קיבל אישור, ופעם כי זה רחוק מידי מהבית למרות שהמרחק לא היה כזה נורא, ופעם זה היה בגלל שלטענתו אשה צריכה להיות בבית, הכל היה במסווה צדקני של יראת שמים.
אך המניע שהתברר בסופו למהלכים אלו היה פשוט קנאה. האיש קינא באשתו. לקח לו זמן לעכל את הדברים הקשים אך לא היתה לו ברירה.
הוא פשוט לא היה מסוגל לראות את אשתו מצליחה בעבודתה, ומביאה סכום כסף כה גדול בעמל כפיה, בעוד הוא נאלץ להתקיים מהמלגה החודשית הזעומה של הכולל, השווה לכדי עשירית ואף פחות – ממשכורתה של אשתו.
דבר זה גרם לו להרגשה כי הוא מאבד את מעמדו בבית, הסמכות הגברית שלו לתפיסתו, נשחקת למולה. חששו למעמדו ערער את חשיבתו ההגיונית, ומשכך גייס גם את הרוחניות לטיפוח הקנאה שבו ולמנוע מאשתו להעפיל עליו כביכול.
הוא לא זיהה את הקנאה שפעפעה בו, וממילא פירש את המרירות שאשתו כה פיתחה והפגינה כלפיו, כחוסר יכולת לממש את עצמה מחד ולחיות חיי רווחה ראויים מאידך, לחוסר הערכה ללימודו ולאידיאל של הסתפקות במה שיש.
לא רע לב
רבות עמלתי ויגעתי להסביר לו עד שהסכים עם הדברים. ניסיתי להדגיש בפניו כי אם הוא מעריך את לימוד התורה שלו לפי המשכורת אותה הוא מקבל, הרי שהוא המזלזל הגדול ביותר בערך לימודו.
ניסיתי, לא בקלות, גם לעקור את החשיבה המעוותת שכביכול ירד מעמדו בבית ובמשפחה, בשל תלוש השכר הגבוה המגיע על ידי רעייתו.
לא קל לעקור לאדם מחשבות מעוותות במיוחד, לא כשנוצרו כדי להצדיק התנהגות עקומה ומקוממת, ואשר פוגעת בו עצמו בראש ובראשונה.
הדבר המפליא בכל התרחשות הדברים היה, שהבעל לא היה רע לב מיסודו, או אדם עקמומי בדיעותיו, להיפך. הוא היה נשמע אדם חכם משכיל בכל תחומי החיים, וכל רגישות לא נעדרה ממנו, עד… עד שזה הגיע לנקודה האישית עליה התבצר בעמדותיו.
משהגיע הבעל להודאה והכרה בטעותו (שזו מעלה עצומה לכשעצמה לעמוד מול הטחת האמת בפנים, ואף לקבל זאת ולהודות בכך), הם עלו עד דרך המלך במהירות..
היא השתלבה במהרה בעבודה מסודרת כפי כישוריה, רווחה כלכלית עצומה באה לביתם, ההסתפקות במועט לא היתה עוד קריאת שווא לטיהור המצפון מחמת כפיית הרצון המעוות בעל הנגיעות האישיות.
המרירות שהיתה לה כלפיו, התחלפה בנעימות. יכולתם לעזור לקרובי משפחתם רוממה אותם עוד יותר.
שיחת הטלפון שקיבלתי ממנו כשנה אחרי אותו מפגש מכריע, היתה רוויה בהודאה בכל חדרי לבו, בשמו ובשם רעייתו על המהפך התודעתי שקרה אצלו, ובעקבותיו שינוי כה משמעותי במצבו הגשמי אך גם הרוחני לא פחות.
זו היתה התודה הגדולה ביותר לה יכולתי לייחל.
• הרב מאיר אפל ,יועץ זוגי, ראש מכון שלמ”ה לשלמות הבית I להערות: [email protected]