זנבות נשברים, עגלים מהלכים, נאנקים ונחנקים מדמם, לאחר השחיטה, בעוד גרונם משוסף. שערי ברזל המכים בחוזקה את גבי הפרות המובלות לשחיטה הופכים אותן טריפה לכל הדעות.
אלו הם רק חלק מן המחזות שעלו מתחקיר ערוץ 2 במכלאות הבקר ‘דבאח’ בדיר אל־אסד, המשווקת כחצי מכמות בשר הבקר המשווק במדינה, אשר זוכה בין היתר, לכשרות המהודרת של ‘בד”צ בית יוסף’.
אז אלו הן רק חלק מן המחזות שעלו מהתחקיר, אך זו, למעשה, המציאות היומיומית עבור בעלי החיים הנשחטים במכלאה זו – או בישראל בכלל.
אז לא. זו לא דרך העולם, זה גם לא התיקון שלהם.
ייתכן ולחלק מהציבור נוח לחשוב כי הברכה שלנו מתקנת את העגל, ובכך אנו מסייעים לו לבוא על תיקונו ולעלות “מזוכך” השמיימה.
אבל האם מחשבה זו יכולה להתיישב עם העובדה כי אנו למעשה משלמים או מממנים את ההתעללות הזו ועוברים באופן מובהק על מצוות צער בעלי החיים? האם הגיוני לחשוב כי הקב”ה יעניק לנו מצווה הבאה בעבירה?
מובן שלא.
•
אדם הראשון לא הוצרך לאכול בשר “מפרי עץ הגן תאכל… (בראשית טז’)”, ורק לאחר המבול הותר לנו לאכול בשר, ולעתיד לבוא אף לא נצטרך לבשר כלל, שכן כתוב “האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה” (תהילים נ’).
לעתיד לבוא, יבוא העולם על תיקונו, למדרגתו קודם החטא, ועם ישראל יישב לבטח, לא יזדקק לבשר, ולא להתעללות.
שכן, מדובר בהתעללות. זו תמימות לחשוב כי ייצור מָסַה כזו אדירה של בשר, לא מלווה בהתעללות.
הפרות לא רצות בבוקר בהיר אחד אל סכין השחיטה.
אם נתעמק רק מעט בעולמם של בעלי החיים המסכנים הללו, בוודאי נבחין שאין זה רצונו של הקב”ה.
אני מודה כי בעבר חשבתי שהמשיח מתעכב רק בגלל העבירות שלנו, ושעלינו לעשות תשובה אמיתית, בינינו לבין עצמנו, אך כאשר נחשפתי למציאות של בעלי החיים הללו ולמה שהאדם מעולל להם, תודות לעצימת העיניים שלנו, שלי… כאשר שמעתי את צווחותיו של העגל, את נאקות הכאב שלו, חלפה בראשי מחשבה מפחידה: “הייתכן, הייתכן שהקב”ה שמשגיח על הכל, מביצי כינים ועד לקרני ראמים, לא שומע את זעקות הכאב הנוראיות הללו?!?”
ודאי שהוא שומע.
“הייתכן כי הוא יחריש למשמע אותן הזעקות???”, או כפי שהיטיב לדייק דוד המלך ע”ה: “הנטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט (תהילים צד’)”?
וודאי שהוא לא יחריש.
האם לא נרעד? או שליתר דיוק, אנו, בניו ובנותיו של הקב”ה, רחום וחנון, שנבראנו בצלמו – האם לא נרחם?
•
שאלה קשה יותר שעלינו לשאול את עצמנו היא: האם זה כשר?
שכן, נניח לדוגמא כי אדם קונה מ’טיב טעם’, אך הוא מקפיד לקנות משם רק מוצרים בהכשר הבד”צים השונים, כגון סוכר, קפה ועוד – האם אותו אדם יכול להיות שליו ורגוע מבחינת שמיא? הוא הרי מקפיד לקנות כשר ועוד בד”צ, אך אליה וקוץ בה: הקנייה היא ממקום שעובר בהתרסה על חוקי התורה.
האם כשאנו אוכלים בשר שנשחט בבית מטבחיים שמשווק בשר, בין היתר, באמצעות כשרות מהודרת כפי שהיה בתחקיר, אך עבר כל התעללות אכזרית אפשרית – וספק רב אם האכזריות שנצפתה חלפה תחת עיניהם של השוחטים, שמשכורתם משולמת מהמפעל המתעלל – האם הוא כשר?
האם אנו יכולים לטעון בוודאות כי אנו אוכלים כשר, בהשגחה על חוקי הכשרות לחומרא? ואם ניצלנו מהעבירה של אכילת טריפה, האם לא עברנו עבירה על מצוות דאורייתא, כגון הציווי שלא לצער את בעלי החיים?
אז בפעם הבאה שמונחת על הצלחת שלכם חתיכת בשר, או ליתר דיוק, פרה מבותרת, ושניה לפני שאתם מברכים “שהכל נהיה בדברו…” – עצרו וחשבו: האם מימון האכזריות, שהיא בוודאי לא לצורך האדם, היא גם “בדברו”?
שכן, להמשיך לקנות את הבשר, זה לממן את אותו מפעל שמתעלל ועובר על חוקי התורה, גם אם הבשר שבצלחת כשר נושא את הכשרויות המחמירות ביותר. להמשיך לקנות בשר שהוכשר לפי חוקי התורה ממקום שעובר על חוקי התורה – זה בדיוק כמו לקנות מ’טיב טעם’.
וזה כבר לא ‘כשר’.
• רות קוליאן היא פעילה חברתית ופעילה למען בעלי חיים