עושים שiק במחנה יהודה • אז איך בודקים אם האבטיח באמת טרי?

ערב שבת קודש בירושלים. האווירה בשוק מחנה יהודה משתנה משישי לשישי בצורה מדהימה. מאחר וביום שישי זה היה חם, ציפתי לראות שוק עמוס במאות אנשים ואורחים, אך התבדיתי לגלות שביום שישי כל כך לוהט, רבים כנראה העדיפו את הים על פני להישאר בי-ם.

 עם הגיעי לשוק, בחור צעיר מחייך ואומר: “תצלם, ואולי אגלה לך מי אני”. הרהור קל אפילו לא חלף בראשי כשצלמתי, ולא שערתי לרגע מי האיש. הוא חייך חיוך מקסים, החבר שלצידו בדק שהצטלם טוב – ואז, כאשר אני כבר מתרחק, הוא אמר: “אתה יודע מי אני? אני בעלה של לימור שטרן, העיתונאית”.

 הוא מקושר לכל מקום. שמו איציק.  זה שצעד לידו ניסה לחמוק מהמצלמה, לא התאים לו הפרסום. “תפרסם את איציק, הוא בחור טוב. אני לא צריך”, הפטיר וקרא לבתו שתצטרף אליו, ולא תשתרך מאחור.

 “ענבים מתוקים, דבש טעים”, צועק המוכר. “אפשר לטעום”, הוא ממשיך להכריז. הלקוחות מתרבים, מתקרבים, טועמים וקונים. “מה מיוחד בענבים?” אני שואל אותו – והמוכר מרעים בקולו: “מה אתה מבין? זה ענבים שאם המרגלים בזמן משה רבנו היו טועמים, הם לא היו חוזרים למדבר”.

 בין כל האנשים וצפיפיות השוק אני מזהה ילד קטנטנן שמנסה לחמוק ממבטי. לקח לי שניה אחת לזכור, שכבר צלמתי אותו בעבר עם אביו ישראל פאלך מ’בוש בייגל’. המרדף ביני לבינו הסתיים בניצחון של תמונה מיוחדת ומחוייכת.

 דוד דייטש, בנו של הנגיד שמוליק דייטש, הפורט על כלי הנגינה כמו אחד הגדולים, ידוע ככמי שמקים ומבצע את ערבי הקומזיץ הגדולים בעולם הישיבות. הוא הגיע לשוק להשלמת קניות לשבת. מאחור הצטרף אליו אחיו מוישי דייטש, שהחל השבוע ללמוד בישיבה חדשה. הם מיהרו לסיים את הקניות. כשראו אותי הפטירו אחד לשני: “הו, הנה עכשיו הוא גם יצלם אותנו לעושים שוק”.

 עם החיוך המיוחד שלו הגיע דוד לשוק. הוא מוכר משקפיים ב-280 בגבעת שאול. כשראה אותי נזכר שהגבתי לו בפייסבוק על תמונה של משקף שהעלה. הוא מיהר להציע: יעשה לי משקף במחיר מיוחד.  אתם יודעים, רק בשביל לראות אותו, הייתי בא לאליו לחנות. לא בשביל לקנות.

 בערל’ה יעקובוביץ, האיש ואגדת זק”א הגיע לשוק. הקיסם הנצחי בפיו. הוא מנסה לקנות פיצוחים, ואבטיח אחד. כשראה אותי חייך חיוך רחב, אך המשיך בשיחה. כששאלתי אם הגיע לשוק לבד, ללא רעייתו – חייך חיוך רחב עוד יותר, אך לא הפסיק את השיחה, ובטח שלא ענה תשובה.

 בשולחן ב’קפה ארומה’ ישבו אבירי השולחן העגול, בניהם נמי אשכנזי, ישראל הירשמן ואיציק מורגנשטרן. האווירה הייתה עולצת וטובה.

 הם שני אחים אמריקנים שבאו לקניות במעדני צדיקיהו (למי שלא זוכר, כאן ידידיה מאיר עורך את קניותיו לשבת – אך השבת הוא היה בחו”ל עם רעייתו). צלמתי אותם קונים, ואז האח מימין קרא לאחיו: “מרדכי תעמוד יפה הוא מצלם”. אז הם נעמדו וחייכו. “שבת שלום”, אמרו לי כשסיימתי. וכשעניתי, כבר הציעו לו עלי גפן ממולאים להתפנק לכבוד שבת.

 בצד, בתוך כל המולת השוק, הוא הביט במכשירים וניסה להעתיק כנראה מספר טלפון ממכשיר אחד לשני. אפילו את צעקותיו של מוביל האשפה בשוק הוא לא שמע, כך שבוודאי לא ראה אותי מצלם. חבר שהלך איתי באותו רגע, אמר: “זה מקרה קלאסי שיש לך מכשיר כשר ויש לך מכשיר להתקשר”.

 יעקב רודמן הוא בחור שמתעסק בהפקת אירועים. צעיר נמרץ ובעיקר חרוץ. לשוק הוא הגיע עם רעייתו וילדיו, וניסה לאתגר אותי אם אני זוכר מהיכן אני מכיר אותו. זכרתי חלקית. אם זה מסקרן אתכם, למדנו ביחד בישיבה ב’גולדיש’.

 שמו זאבי פרידמן. השעון מתקתק, השבת מתקרבת. הוא רואה אותי וצועק: “זהו. הגיעה השבת מנוחה, הבאסטה התרוקנה אפשר ללכת להתארגן לשבת”.

 מאיר גורדון (במרכז) קורא לי באמצע הסמטה של השוק, מבקש תמונה. צלמתי אותו עם שני חבריו. לאחר מכן זה כבר הפך למשהו רציני: עוד חברים הצטרפו לתמונה עד שבתמונה האחרונה היו חברים רבים, מחייכים ומחכים שאצלם. העדפתי להביא את התמונה שמספרת איך זה התחיל.

 בצד החנות הפך לקולב אנושי מחזיק שמלות לרעייתו, שהלכה למדוד אותם. בנתיים הוא חש שלא בנוח, הוציא את הטלפון והחל לשחק בו. כשהבחין בי, שאלתי: “מה יש לעשות כל-כך הרבה זמן במכשיר נייד מיושן כל כך?” והוא ענה: “אני משחק בסנייק”. המשחק שלא נס ליחו.

 שלומי גיל, כתב עיתון משפחה, סיים את נוהל יום שישי בישיבה על הבר החיצוני של ‘השכנה’ –  ככה נקרא הבר הפינתי של רחוב השיקמה. לאחר מכן כבר מיהר ללכת הביתה. לפחות תמונה אחת עם חיוך הספקתי לצלם.

 חנות החיות של יהודה היא שם דבר בשוק מחנה יהודה. יושב שם יהודי עבדקן עם פאות וציציות ומוכר אוכל לחיות. לאחר שסגר את חנותו, שאלתי: “למה השם חיות יהודה?” הוא ענה לי תוך כדי שהתכופף להרים את שקיות הקניות שלו: “יש חיות הקודש. אם יש חיות קודש אז יש גם חיות יהודה”.

 בחיוך רחב הסתובב האב עם שלושת ילדיו. הילד הקטן בעגלה נם בשלווה, בעוד השניים האחרים התפנקו על אביהם, שמצדו לא חסך כלום. כל מה שביקשו – קיבלו. הם נראו מאושרים וכשבקשתי לצלם, הם רק שאלו את אבא שלהם אם הם יקבלו את התמונה, כי הם נורא רוצים תמונה איתו. אז הנה צלמתי. מקווה שהגשמתי להם את המשאלה.

 ליד חנות הדגים שעמדה להסגר, הם יצאו משוחחים בינם לבין עצמם. השמאלי עם הכיפה הלבנה ראה שאני מצלם וניסה להסתתר מאחורי גבו של חברו, שחייך וזז. כשהרים את ראשו – צלמתי שוב. אמרתי לו שחבל להתחבא כי אני משקיע בתמונה שיצאו כולם יפים.

 עזריאל רוט, מבעלי חנות הדר גאולה, בא כירושלמי אמיתי ליהנות מהשוק בשעות של לפני כניסת השבת. כשהוא נעצר על ידי חברו שצעד איתו, הוא לא הבין לרגע אחד מה קרה. ואז, כשקלט, חייך למצלמה והמשיך בדרכו.

 אז איך בודקים אבטיח לשבת אם הוא טרי? מריחים. ככה הם עברו חצי אבטיח אחד אחרי השני, בניסיון להריח ולנחש אם הוא טרי. המוכר, שהבין מה קורה, נתן להם להריח כאוות נפשם. ואז, מתחת לבאסטה חתך אבטיח טרי, והגיש להם להריח. הם פסלו אותו על הסף, והוא צחק: “זה מהרגע, זה הכי טרי שיש.

 בכניסה לשוק הפתוח יש חנות בשם ‘גפן’ . מוכרים פה יינות ואלכוהול כיד המלך. בכניסה לחנות ניצבת קערה מלאה בקרח ובקבוקי בירה במחיר מוזל. אבל האמת שפעם זה היה מוזל. היום בקבוק עולה עשרה שקלים. מידי שישי אני מצלם אותם והם תוהים למה לא ראו את התמונה במדור. השבוע צלמתי והכנסתי. נראה אם זה ישפיע על המחיר בשבוע הבא.

 בחור הישיבה משמאל הגיע לשוק, ונעמד ליד הגיטריסט המרקד עם בקבוק הבירה. משהתברר לגיטריסט שגם הבחור יודע לנגן, הוא העביר לו את הגיטרה וזה החל לנגן קבלת שבת בסגנון קרליבך. דקות לאחר מכן כבר היה מניין שריקד ושר שירי שבת בנוסח קרליבך בשוק.

 “תצלם, אל תצלם”, התווכחו שניהם אחד עם השני, עד שהוחלט שאני אצלם אותם, אבל בלי בקבוקי בירה. כשהרמתי את המצלמה לצלם, הוא הפר את ההסכמה וצחק. הבחור השני אמר: “לפחות אני בלי בירה ביד”.

 יאיר חצרוני מאשדוד הגיע עם בנו היחיד נריה לשוק מחנה יהודה, במהלך הביקור קנה לבנו שעון מהרוכל במחיר מגוכך של 20 ש”ח, כשהמוכר דרש על השעון בתור מחיר התחלתי 180 ש”ח.  לאחר מכן התברר לי שהם הגיעו לשוק, כי הם עושים שבת בירושלים אצל הסבתא.

 קובי הרשברג (משמאל), צלם עיתונות מוכשר. בתקופה האחרונה הפך לבחור חייכן יתר על המידה, רגוע, ובעיקר עם המון סבלנות, לא רק בצילום אלא בכלל. בדרך כלל הוא סרבן צילום. הפעם על התמונה הזו לא יכולתי לוותר: איך הוא מראה לבחור שחמק ממני כל השוק מתמונה, את התמונות האחרונות שצילם. אחר כך קובי יפגוש אותי ביציאה מהשוק. ישלח אותי לצלם תמונה, אבל  כשהגעתי היא כבר לא הייתה.

 בעל הבאסטה סגר ומיהר למונית שצפצפה לו ברחוב אגריפס. רק רגע, צעקתי לעברו. יש לך טעות בשלט” הוא עצר שניה ואמר לי: “רק בגלל הטעות הזו כולם עוצרים, מעירים לי – וקונים בסוף קילו”. שיטות שיווק של שוק.

 “שלא תטעה”, אמר לי החבר שהיה איתי בסיור בחלק הזה של השוק, כשראה אותי ממהר להרים את המצלמה ולצלם. “זה לא יוסי דייטש מהעיירה – זה כפיל שדומה לו, בעיקר מרחוק”.

 אריה בלדי הגיע עם חמשת ילדיו לסיור שוק בערב שבת. “ראיתי את התמונה שעשית לשמשון וייסנשטרן כאן בשוק”, אמר. והעברת לשמשון? שאלתי. הוא ענה שלא הספיק. “אז לפחות תמונה עם הפמליה נספיק לעשות לך. תראה את זה באתר”.

 אבינועם קוטצר, רל”ש הרב הראשי לירושלים, הרב אריה שטרן, הגיע לבחור כמה השלמות מוצרים לקראת שבת. איפה הילדים? מאחר ואני רגיל לראות אותו מידי שישי עם כל ילדיו. “הלכו לישון מוקדם היום, היו עייפים”. המוכר שהיה עד לשיחה אמר: “תן להם אבטיח בקיץ, הם יתרעננו”.

 ממש ביציאה מהשוק אני רואה אותו מוסתר בפרחים, עוגה ובלונים. למי יש יום הולדת? אני שואל תוך כדי שאני מצלם,.והוא מיהר לומר: “זה לחברים, אבל אל תעלה את זה לפייס לפני כניסת שבת, שלא יראו. זו הפתעה”.

 וממש דקה לפני שבת, בעודי ממהר הביתה, ממתין ברמזור, אני מצלם את החסידים הממהרים לכיוון הכותל. בדיוק כשצלמתי הוא נזכר להרים את מכנסיו ולסדר את עצמו בפעולה כל-כך אופיינית למי שרץ וממהר.